פרוטוקול בתיק בש 2901/07

ב"כ המשיב: אני מסכים לשמיעת ההחלטה בהעדר המשיב, אשר לא הוזמן ע"י המזכירות.

החלטה

בפני בקשת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 1138/07.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום אשר מייחס לו את העבירות הבאות:

1. שוד בנסיבות מחמירות בצוותא - עבירה לפי סעיפים 402(ב) + 29 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977(להלן: " חוק העונשין").

2. כניסה למקום מגורים בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיפים 406(א) + 408 לחוק העונשין.

3. הדחה בחקירה בנסיבות חמורות - עבירה לפי סעיפים 245(ב) +249א(2) לחוק העונשין.

4. תקיפה כדי לבצע פשע בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיפים 381(א)(1) + 382(א) לחוק העונשין.

5. החזקת סכין - עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

6. קשירת קשר לביצוע קשר - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

7. היזק בזדון - עבירה לפפי סעיף 452 לחוק העונשין.

8. הדחה בחקירה - עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין.

מן המפורט בכתב האישום עולה כי, ביום 22/07/07 קשר המשיב קשר עם אחרים להתפרץ לבית המתלוננת במושב שרונה (להלן: "הבית"). המשיב ושניים אחרים הצטיידו בסכין ונייר דבק עבה. ביום 22/07/07, בסביבות השעה 20:45 הגיעו לבית ודפקו על הדלת. משפתחה המתלוננת את הדלת, דחף אותה המשיב, בחוזקה וגרם לכך שמשקפיה נשברו. המשיב תפס את המתלוננת, תוך שהוא אוחז בסכין, והדביק נייר דבק עבה סביב פניה, בכדי לחסום את פיה. המשיב כפת את ידיה ורגליה והשכיבה על הרצפה. שני שותפיו של המשיב נכנסו גם הם לבית ויחד עם המשיב כיסו את חלונות הבית בשמיכות, כדי למנוע מעוברי אורח לראות את הנעשה בבית. תוך כדי חיפושים אחר רכוש לגנוב, הפכו השלושה את הבית. המשיב חתך את כבל הטלפון. השלושה גנבו את מכשיר הפלאפון הנייד של המתלוננת. טרם יציאתם מהבית, איים המשיב על המתלוננת כי אם תדווח למשטרה על האירוע ירה בראשה, ואף הדגים למתלוננת בתנועת ירייה. כעבור כחצי שעה עזבו השלושה את הבית והשאירו את המתלוננת כפותה בפניה, ידיה ורגליה. המשיב ושני שותפיו גנבו מהבית כסף מזומן בסך כ- 300 ש"ח, כונן מחשב וציוד רכיבה. כעבור זמן, הצליחה המתלוננת להשתחרר מנייר הדבק, פנתה לשכנים והזעיקה עזרה.

ביום 26/07/07, בעת שהמשיב היה עצור בגין האישום הראשון, הכחיש המשיב את מעורבותו וטען לאליבי לפיו, ביום 22/07/07, בין השעות 20:00-21:30 (זמן האירוע), שהה במסעדת "איברהים" באיכסאל (להלן: " המסעדה").

במקביל, הורה המשיב לאחיו, פייסל אסעד (להלן: " פייסל"), בן ה- 18, לגשת לאיברהים דראושה, המפעיל את המסעדה, ולומר לו כי במידה והמשטרה תפנה אליו יאשר כי המשיב ופייסל אכלו במסעדה בין השעות 20:00-21:30. פייסל עשה כדרישת המשיב. ביום 02/01/07 הודה פייסל כי לא שהה  עם המשיב במסעדה במועד האמור.

ראיות לכאורה ועילת מעצר

במהלך הדיון בבקשה זו אישר הסניגור כי בתיק החקירה המשטרתית קיימות ראיות לכאורה מספקות לצורך הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

בעת בחינת קיומה של עילת מעצר נבחנת חזקת המסוכנות, תוך התייחסות למהות העבירה, אופי העבירה, הסיכון הנשקף מהמשיב לביטחון הציבור, החשש לשיבוש הליכי משפט והכל כמפורט בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו -  1996(להלן: " חוק המעצרים").

סעיף 21(א)(1)(ב)(ג)(4) לחוק המעצרים מקים חזקת מסוכנות. חזקת מסוכנות זו מעבירה את נטל ההוכחה אל המשיב ועליו הנטל לסתור חזקה זו. בענייננו, לא זו בלבד שהעבירות המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות מעצם מהותן, אלא שלעבירה זו נוספה גם עבירת הדחה בחקירה תוך ניסיון ל"בנות" לעצמו אליבי שיקרי.

חומרתם של המעשים המתוארים בכתב האישום ואכזריותם אשר נלמדות מן הראיות לכאורה, מקימות עילת מעצר הנלמדת מנסיבות ביצוע העבירה, המעידות על חזקת המסוכנות אשר לא הוסרה.

על אף שחזקת המסוכנות לא הוסרה ולמרות חומרת הנסיבות, ראיתי לנכון להזמין תסקיר כדי לבחון אם יש מקום לשחררו לחלופת מעצר, כמצוות סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים והאם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירות המשיב תהא פחותה. לשם כך יש לבחון מהי מידת מסוכנותו של המשיב והאם ניתן לאיין מסוכנות זו על ידי שחרור בתנאים מגבילים.