פרוטוקול בתיק א 374/08

טיקטין:

נכון לעכשיו המחלוקת ביחס למגרשים, 4, 5 קיימות. נראה, אם כי אנו כופרים בכך, שנעשתה עבודה רבה במטרה להפנות אנשים נוספים ל - 4, 5 וקיבלנו מסמכים נוספים שהאירו עיניינו לגבי מה שאנו מתרשמים על גבול הקנוניה ולא טעות ולא תום לב.  כרגע אנו יודעים את התמונה במלואה. 

החלטה 1141 שנקבה ביום 30/4/08 כמועד אחרון להגיש בקשות שהיא נספח ז' לתשובה לתגובת המשיבים מאפשרת למעשה לכל הצדדים לפעול בנחת אם היום תושג הסכמה שמגישים בקשות לגבי מגרשים 4,5 כולל המלצת הקיבוץ גם ביחס למבקשים.  אני ער לכך שעשוי להיווצר כפל. אם ב"כ ממ"י יסכים שתוגש בקשה עד המועד הזה, הרי אין מניעה לאחר מכן להמשיך התהליכים ביחס למי שבימ"ש כאן יחליט מי הזכאי.

ליפקה:

אין בקשה למגרש ספציפי. אומרים אחד משלושת המגרשים. הם איחרו את הרכבת. יש חוזים חתומים. ההמלצות ניתנו במועד. הם ידעו כבר ב- 6/4/08 מי האנשים ולא טרחו לצרפם כצד.

אנו חיים מכוחה של החלטה 737 שבימ"ש העליון קבע שהיא בטלה. הוא קבע שהיא תמשיך לחיות מכוח הוראות מעבר, שהוארכו מפעם לפעם. מחרתיים תם המועד האחרון שבכלל יש חיות להחלטה הזו שביהמ"ש אמר שהיא לא קיימת. היינו באמצע העשייה ואין לנו כוח משפטי להחיות את 737.  המהות של ההליך הזה היא כזאת שבבסיסה עומדת החלטה מינהלית שתוקפה פג מזמן. ההסכם עם ממ"י מוגבל בזמן. כל הענקה שניתנה לתושבים בארץ ובקו התפר היא דבר שהסתיים.

שלושת הנרשמים חתמו על חוזים וקיבלו אישור מהמינהל על תהליך ההקצאה ומה שיקרה זה שלא יקרה כלום.

אנו בדיון של צו מניעה זמני. אנו בין הפטיש והסדן. המבקשים ויתרו על מגרש אחד ועל מגרש שני .  היו לנו 20 מגרשים. היום אין לנו מגרשים. נגמרו המגרשים. יש עוד 3 מגרשים שאנו לא יכולים לשווק אותם בשל מגבלות פיזיות.  קיבלנו אותם כי הם לא השלימו את התהליך. המגרשים היו מיועדים לבני משפחות של חברי קיבוץ ויש העדפה לבני המשק.

טיקטין:

מפנה לתשובת המינהל, לה צורפו נספחים.  

זה לא שאי אפשר להקצות המגרשים אלא אי אפשר להקצותם בדרך של 737 אלא אפשר בדרך של מכרז. אושרה תב"ע של 159 מגרשים להרחבת קיבוץ. חברת  גנדן ניסתה לשווק  150 מגרשים. 9 מגרשים הופרדו ואופשר לקיבוץ להקצותם לבני קיבוץ בדרך של מגרש לא מבונה. מגרשים 4,5 לא היו חלק מאותם 9 מגרשים. בחלוף הזמן,  גנדן איפשרה שיווק מגרשים לא מבונים. 4, 5 היו בראש הגבעה והיה לגביהם ביקוש לא היו חלק מהמגרשים הנוספים הלא מבונים. בשלהי 2004, 2005  נושא שיווק המגרשים עבר לקיבוץ. מאותו רגע הכוח עבר לידיים של אנשים שהם חברי קיבוץ. כל מי שבא לשכונה והתעניין במגרש לא מבונה אמרו לו שמגרשים 4, 5 לא למכירה. הם שמרו זאת לעצמם.  לא אמרו מעולם שהם רוצים באיזה צורה לעשות על המגרשים עסקה עתידית לצורך התעשרות.  החברים צוקר, ברזילי לא יכלו לקבל המגרשים על שמם ובנם של ברזילי היה צעיר ללא עבודה ולכן הם רק ביקשו להקפיא המגרש. כפיר ברזילי עובד כרפתן ומדריך נוער ואין לו יכולת לרכוש המגרש אך הוא איש הקש של צוקר וברזילי.  הם רוצים לקבל בהנחה את מגרשים 4, 5 ופנו לקיבוץ וביקשו שישריינו להם המגרשים. הקיבוץ הודיע לכאורה שלא מאשר זאת. אך אנו יודעים שהם כן קיבלו זאת. האם כפיר ברזילי מסוגל לרכוש הבית?  העסקה הזו חותרת נגד המגמה של 737. כאשר אתה משתמש בהפרש בין העלויות היא מאפשרת לעשות המסחר על גב המדינה. זה פסול.

כאשר פנה אלי בן עזרא לקיבוץ במכתב והבין שהוא עומד בפני בעיה רצו ההורים וקיימו ועדת קבלה לכפיר ברזילי. אחד החברים של הוועדה הוא צוקר. אין שיק בטחון שהפקיד כפיר ברזילי, אין אישור על העדר עבר פלילי. אין קוורום. וזאת מכיוון שהודיעו שוועדת הקבלה תתכנס ב - 19.30. מי שידע הם חברי הקיבוץ. הוועדה קיבלה את כפיר ברזילי לגבי מגרש 5. איך שלא נסתכל, יש כאן תכסיסים.

לגבי מגרש 4 - לכאורה מדובר בשני אנשים תמימים. לא ראינו שיש בקשה לקבל המגרשים רק אחרי 20/3/08.  כשמעיינים במסמכים של מטרסו רואים שבדפים כתוב כתובת בלי עיר, מנורה 2. אנו חושדים שיש להם קשר לעורכי הדין שמשווקים את המגרש, הם לא מתכוונים לבוא לגור בצפון. כשבוחשים בקרקעות של מדינה רואים שמתייחסים לנכס כנכס פרטי.

אין לנו טענות כנגד מלכה בקייה, הנוכחת כאן.

ליפקה:

אני המום ממה ששמעתי כאן. מדובר בקהילה קטנה שגרה על הגבול. יש נסיון כאן לסחוט את הקיבוץ.

אין למש' בן עזרא זכות מוקנית לקבלת מגרש בראש הניקרה.  הם נרשמו למגרש 119 וחזרו בהם, היה להם מגרש 46, והתקבלו וחזרו בהם.  היה עליהם לשלם ולקבל המגרש. הם לא שילמו, וביקשו ההמחאה. הם יכלו לקחת את מגרש 20, 21, 22, 23, 7, 9, 11.  יש החלטת מועצה מפורשת לגבי הכספים.  אי אפשר לגרש אף אחד אחר.

לגבי המגרשים 4,5: בסוף שנות  ה-90 מטרת הקמת השכונה היה להצעיר את הקהילה בקיבוץ. היתה עדיפות לבני משק. לא רבים עשו זאת. כפיר ברזילי בנו של און, חבר משק, ושי צוקר. און החליט להיות חבר משק ושי החליט לוותר.