פרוטוקול בתיק א 1480/99

אלמאדי:

הצד השלישי ביקשני להודיע מכיוון שאין לו עניין בחקירת העדים מטעם התובע,  הוא ביקש לא להיות נוכח בדיון היום. אני מראה לביהמ"ש את המודעה שהגשתי לתיק בתאריך 12.06.07 והכוללת את מכתבו של חיים שרביט, יועץ משפטי מת"ק ארז, והמפרטת את עמדתו בנושא העדים, שהיו אמורים להגיע. עוד אני נותן לביהמ"ש את העתק של מכתבי מתאריך 16.09.07 לשר הבטחון, הפרקליט הצבאי הראשי ומת"ק ארז. כמו גם מכתב מתאריך 08.07.07 אלי מאת עו"ד רות בר עוזרת שר הבטחון. בשים לב לנתונים העולים מהתיעוד שבידי, בקשר להתייצבות עדים מרצועת עזה בביהמ"ש זה, עמדתי המעודכנת דהיום באשר להמשך הטיפול בתובענה שבפני ביהמ"ש, היא כדלקמן:

אני מציע שתי הצעות חלופיות, הגשתי בקשה לגביית עדות באמצעות ועידת וידיאו או לחילופין והיום שוחחתי עם חברי בבוקר ועם ב"כ הרשות הפלשתינית והצעתי הצעה, מאחר ואנו מדברים על פרמדיק שפעל בשטח שהיתה משותפת לרשות הפלשתינית ולישראל, אמרתי שביהמ"ש יוסמך לפסוק בתיק לגבי חלוקת האחריות בין הרשות הפלשתינית ולמדינה.

אני מוכן לגביית עדות באמצעות וידיאו קונפרנס וגם אני מסכים לפסיקה של ביהמ"ש מכח הסכמה של הצדדים ללא גביית עדות, מעבר למה שיש בתיק, כאשר אפעל לקבלת הכספים המגיעים מהרשות הפלשתינית בדרך של עיקול כספים המגיעים לה, ככל שמגיעים מאת המדינה. עוד אופציה היא שלא מועדפת בפניי, אנו נמצאים היום במצב מלחמה, אני מציע שנפסיק את התובענה עם דגש על עצירת מירוץ ההתיישנות ואם ישתנה המצב (כפי שכולנו מקווים) בעתיד, תשמר זכותי לחידוש ההליך בלי שפרק הזמן שחלף, ירשם לחובת התובעים.

בייחוד שמי שמונע את כניסת התובעים היא התובעת.

האירועים נשוא ההליך הנוכחי הם, כנאמר בתובענה מתאריך 26.09.96. התובענה הנוכחית הוגשה לביהמ"ש זה ביום 13.12.99.

גל:

מי שמטפל במתן היתרי כניסה כיוון שמדובר באזרחים פלשתינים זה המשרד הפלשתיני למתן היתרים, אם הוא קיבל את הבקשה ולא העביר אותה למת"ק הישראלי, במת"ק הישראלי אין בכלל בקשה ולא יוכלו להתייחס לבקשה ההיתר משום שכזה אין להם.

כדי להבין את המנגנון - יש כאן חוסר הבנה. לגבי אזרחים פלשתינים כל בקשה להיתר מוגשת לועדה האזרחית הפלשתינית, שהיא צריכה לבקש את ההיתר הבטחוני מהמשרד הישראלי לתיאום וקישור, מה שנקרא מת"ק ואז אם ניתן אישור בטחוני, מי שמנפיק את ההיתר הוא המשרד הפלשתיני. אם הבקשה הוגשה למשרד הפלשתיני וזה לא העביר את הבקשה לקבלת היתר בטחוני לתיאום וקישור הישראלי, במשרד התיאום והקישור הישראלי, לא תהיה בקשה ואז יענו כפי שענו לי אתמול, שאין בקשה כזאת והם הפנו אותי להתקשר לועדה האזרחית. ניסיתי להתקשר לועדה האזרחית ולא קיבלתי תשובה טלפונית. אלו נהלים שנעשים בין הפרוטוקולים של המשרדים האלה.

החלטה

1.         אני חוזר על הדברים שאמרתי בהחלטותיי מהתאריכים 22.02.04, 27.05.07, שמן הראוי לקרוא כחלק בלתי נפרד מהחלטתי הנוכחית.

2.         מתברר שמסכת הייסורים הקשורה בהופעת עדים תושבי עזה בביהמ"ש זה, טרם הסתיימה.

3.         הובא בפניי מכתבו מתאריך 06.06.07 של יועץ משפטי במפקדת התיאום והקישור ארז אל ב"כ התובעים, המפרט את הנתונים הקשורים לכניסה לישראל של תושבי עזה. מתברר, כי כניסה של שניים מהעדים בהם מעוניינים התובעים סורבה "מטעמים ביטחוניים" ולגבי שני עדים נוספים צויין באותו מכתב, כי הם יכולים להתייצב לדיון וכניסתם אושרה, והעובדה כי לא הגיעו לדיון, בסופו של דבר "הייתה תלויה רק בהם עצמם". באותו מכתב גם נאמר כי הגורם האחראי על ביצוע האבחון הבטחוני לתושבי רצועת עזה המבקשים להיכנס לישראל, לכל מטרה שהיא, הינו שירות הבטחון הכללי. בסיכומו של המכתב נאמר כי החלטה בעניין שני העדים שסורבה כניסתם, אינה בלתי הפיכה "במובן זה שהיא עשויה להשתנות בהתאם לנסיבות הבטחוניות ולמידע המצוי בידי השב"כ".

4.         בדיון היום הציג בפניי ב"כ התובעים מכתב נוסף מתאריך 04.07.07 מאת טור' ירדן זר אביב שנכתב בשם היועץ המשפטי במפקדת הפרקליט הצבאי הראשי ולפיו רק כניסתו של אחד מהעדים המבוקשים סורבה מטעמים בטחוניים בעוד שלגבי שלושה עדים נוספים נאמר, כי כניסתם תתאפשר בכפוף לליווי חברת אבטחה וכניסתו של עד נוסף, מאושרת. עם זאת, מציינת הכותבת כי "בעת הזו אין אישור "עקב המצב הבטחוני" ליציאת תושבי רצועת עזה לצורכי משפט ובכלל זה מתן עדות בביהמ"ש".

5.         בהחלטתי מיום 27.05.07 קבעתי את ישיבת היום כמועד לשמיעת חקירתם שכנגד של עדי התובעים. בפועל לא התייצב איש מבין העדים המבוקשים. ב"כ התובעים מציין, כי קיים את כל ההוראות הטכניות הדרושות להזמנת העדים. ב"כ הנתבעת סבור, שנפל פגם בהכנות הטכניות של זימון ההעדים. עמדתו היא, כי יש צורך בשיתוף פעולה של הוועדה האזרחית של הרשות הפלשתינית לצורך זימון עדים תושבי עזה.

6.         התמונה המצטיירת היא, אם כן, שמבחינת רשויות הבטחון ניתן לתת אישור כניסה לישראל לארבעה מתוך חמשת העדים המבוקשים, כאשר לגבי חלקם, מותנה האישור בליווי כזה או אחר מהגבול ועד בית המשפט. עוד יש להדגיש כי עמדה עקרונית זו שבאה לידי ביטוי במכתבים שציטטתי לעיל מהתאריכים 06.06.07 ו- 04.07.07, כפופה להגבלה הכללית על כניסה בכלל לתחומי ישראל של תושבי עזה לצורכי עדות בבתי משפט.

7.         לאור עמדה עקרונית זו, אעשה ניסיון נוסף לאפשר זימון העדים כאן, בהתאם להוראות אופרטיביות שינתנו להלן.

8.         ב"כ התובעים גם הביא בפני ביהמ"ש הצעה למקרה שחרף כל המאמצים שיעשו לא יוכל להביא לזימון העדים כאן. לפי הצעה זו יקבלו התובעים רשות בלתי מותנית להפסקת התובענה לפי תקנה 154(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ויקבע במפורש, בהסכמת המדינה, כי אם תחודש התובענה או תוגש תובענה אחרת באותו עניין ועל ידי אותם תובעים עד לתאריך פלוני עליו יסכימו הצדדים, לא תטען מדינת ישראל טענת התיישנות. נושא אחרון זה טעון קביעה והסכמה מראש, שכן אמנם לפי סעיף 15 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958, במקרה של מחיקת תביעה לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה (בענייננו יום
13.12.99) לבין מועד מחיקתה, אך לפי הוראות סעיף 5א(3) לתיקון מס' 4 של חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב-1952, נקבעה תקופת התיישנות מיוחדת וקצרה מהרגיל לגבי תובענות מהסוג הנדון (דהיינו שנתיים מיום האירוע שהוא בענייננו 26.9.96).

            ב"כ המדינה אמר לי כי עליו לקבל הוראות מיוחדות לצורך מתן הסכמה בנושא ההצעה דלעיל. אני מצפה איפוא לכך, כי בפרק הזמן הנוסף הניתן עכשיו לצורך המשך בירור המשפט, יוכל ב"כ המדינה גם לקבל את ההוראות הדרושות במקרה שלא ניתן יהיה מסיבות כאלה ואחרות לשמוע את עדי התובעים.