פסק דין
נגד המערער ניתן פסק דין לפיו עליו לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר בסך 7,600 ₪ בגין עבודתו בחודשים ספטמבר – אוקטובר 2006 (פסק דינה של כב' הרשמת מוניקה מרגלית בתיקים דמ 4035/07-4039/07 מיום 15/3/10).
המערער הגיש לפני בית הדין הארצי לעבודה בקשת רשות ערעור, במסגרתה טען כי טעתה כב' הרשמת בפסיקתה כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, וכן בפסיקתה לעניין גובה השכר לו זכאים המשיבים.
ביום 4/10/10 החליט בית הדין הארצי הנכבד (כב' השופט ע. רבינוניץ) ליתן למערער רשות ערעור לעניין גובה השכר, ודחה את הבקשה, ככל שהיא נוגעת לעצם קיומם של יחסי עבודה בנסיבות העניין. בית הדין הנכבד קבע, כי מחמת שמדובר בפסק דין שניתן על ידי רשמת, הדיון בערעור ישמע בפני בית הדין האזורי לעבודה.
נזכיר, כי ביום 8/2/11 התקיים דיון בערעור, במסגרתו הודיע בית הדין לצדדים כי לא ניתן לאתר את התיק בארכיב בית הדין, ולפיכך התבקשו הצדדים להמציא לבית הדין כל מסמך שעליו יבקשו להסתמך בערעור. ביום 24/2/11 הוגשו סיכומים ותיק מוצגים מטעם המערער, ביום 17/4/11 הוגשו סיכומים מטעם המשיבים (המשיבים לא המציאו לבית הדין מוצגים מטעמם). על יסוד הסיכומים והמוצגים שבפנינו אנו קובעים כדלקמן:
עיקר העובדות הצריכות לעניין
המערער, שהינו קבלן לביצוע עבודות שלד, התקשר ביום 25/6/06 בהסכם במסגרתו התחייב לבצע עבודות בניה במגרש שבבעלות מר גלעד גיל (להלן "גיל"), בתנאים שנקבעו בהסכם שבין הצדדים.
לצורך ביצוע העבודה, שכר המערער את שירותיהם של המשיבים. תנאי ההתקשרות שבין הצדדים לא נקבעו בהסכם בכתב. לטענת המערער הוסכם כי התשלום למשיבים יהיה על בסיס קבלני, בהתאם להתקדמות העבודה, ואילו לטענת המשיבים סוכם על תשלום לפי שעות עבודה. כך או כך, אין חולק כי בתקופת העבודה הראשונה (בחודשים יולי אוגוסט 2006) שילם המערער למשיבים שכר עבור עבודתם לשביעות רצונם, ובעניין העבודה שביצעו המשיבים בחודשים יולי אוגוסט 2006 לא הוגשה תביעה.
מהראיות שבפני בית הדין עולה כי בשלב מסויים, עלו היחסים בין הצדדים על שרטון, וזאת, בין היתר על רקע טענות של המשיבים כי לא שולם להם שכרם בגין עבודתם בחודשים ספטמבר – אוקטובר 2006. מזמין העבודה, גלעד גיל, העיד כי על רקע האמור לעיל, מאחר שחשש כי גם בהמשך הדברים המערער לא יעביר כספים שישולמו לו עם התקדמות הבניה למשיבים, ועל מנת למנוע מצב בו יפסקו העבודות באתר, סוכם בינו לבין המערער, כי עם התקדמות הבניה הוא (גיל) יעביר כספים ישירות למשיבים (על חשבון התשלומים המגיעים למערער). במסגרת זו, העביר גיל למשיבים במהלך חודש דצמבר 06, סכום בסך 58,000 ₪. (עדות גיל עמ' 15-20)
ביום 21/12/06, בטרם הושלם שלד הבניין, הסתיימה ההתקשרות בין המערער לבין גיל. למשך כחודש ימים המשיכו המשיבים לעבוד באתר כאשר הם מועסקים ישירות על ידי גיל, אשר שילם את שכרם בהתאם להתקדמות העבודות. תביעתם של המשיבים נגעה איפה לתקופה בת חודשים, שבה לטענתם לא שולם להם שכר, לא על ידי המערער ולא על ידי גיל.
טענות הצדדים
על רקע האמור לעיל, ניטשה המחלוקת בין הצדדים ביחס לשאלות – מה היו תנאי ההעסקה שסוכמו בין הצדדים, מה שולם בפועל, ומה נותר המערער חייב למשיבים בתמורה לעבודתם, אם בכלל.
כאמור, המשיבים טענו בתביעתם, כי סוכם שישולם להם שכר בהתאם לשעות העבודה שיבצעו בפועל וכי לכל אחד מהם הובטח שכר שונה (בין 35-45 ₪ לשעת עבודה). לטענתם שולם להם שכר בגין עבודתם בחודשים יולי – אוגוסט, ולא שולם להם שכר עבור חודשים ספטמבר אוקטובר. לטענתם הסכומים שקיבלו מגיל (בסך 58,000 ש"ח) היו בגין העבודות שבוצעו על ידם בחודשים נובמבר – דצמבר 2006. לכתב התביעה צורף דו"ח שעות עבודה לחודשים ספטמבר - אוקטובר, אשר נערך על ידי המשיבים עובר להגשת כתב התביעה.
המערער טוען כי סוכם עם המשיב 1 כי בתמורה לעבודתם של המשיבים ישולם למשיב 1 שכר קבלני, בהתאם להתקדמות בשלבי ביצוע העבודה. לטענתו, בתקופת העבודה הראשונה, הוא שילם ישירות למשיב 1 בהתאם להתקדמות בעבודות, ובהמשך הדברים, סוכם שהשכר ישולם ישירות על ידי גיל למשיבים, וכי הסך ששולם להם (58,000 ש"ח) מכסה את יתרת התמורה המגיעה להם בגין עבודתם אצל המערער – בהתאם למוסכם.
פסק הדין וטענות הצדדים בערעור
בית הדין קיבל את תביעת המשיבים בחלקה.
בית הדין דחה את טענתם של המשיבים לפיה הם זכאים לתשלום בהתאם לשעות המפורטות בטבלה שהוגשה מטעמם ולפי התעריף שנטען על ידם. בין הדין קבע כי גרסתם של המשיבים ביחס לגובה השכר לו היו זכאים בתקופה הרלוונטית נגועה בסתירות רבות ולפיכך לא נתן בה אמון. מאידך, בשים לב לכך שמהערער, מטעמו, לא הציג גרסה ברורה לעניין התמורה לה היו זכאים המשיבים בהתאם לחוזה הקבלני, ולא פירט את ימי עבודתם בפועל, קבע בית הדין כי המשיבים זכאים לשכר מינימום בגין עבודתם, ומשלא שולם להם שכר מינימום בגין חודשים ספט' - אוקטובר 2006, פסק בית הדין כי על המערער לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר בסך 7,800 ₪.
בערעורו מפרט המערער את הסתירות והפרכות בעדויותיהם של המשיבים בעניין השכר השעתי שלטענתם הובטח להם, וטוען כי משנדחתה טענת המשיבים לעניין השכר, הרי שיש לקבל את טענתו לפיה סוכם עם המשיבים על שכר קבלני, וכי השכר הקבלני שולם להם באמצעות מזמין העבודה (גיל) באופן מלא (בסך 58,000 ₪). לטענת המערער המשיבים אינם זכאים לשכר מינימום עבור משרה מלאה, בנסיבות בהן לא הוכיחו כי עבדו בהיקף של משרה מלאה. עוד טוען המערער כי בתקופה הרלוונטית, עמד שכר המינימום על סך 3,583 ₪ לחודש, בעת שחישוביו של בית הדין הם לפי שכר מינימום בגובה 3,800 ש"ח.
לטענת המשיבים - טענותיו של המרער, כי סוכם בינו לבין המשיבים על תשלום שכר קבלני, נדחו על ידי הערכאה הדיונית. המשיבים טוענים כי הערעור מכוון כנגד קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, אשר אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בהן. עוד טוענים המשיבים כי לא נפל פגם באופן בו קבע בית הדין את שכר המינימום במועד הרלוונטי.
הכרעה