פר"ק 61747-12-14 סופר דרינק בעמ נ' מיכל ואח'

 1. עניינה של החלטה זו באמדן חלקו של בנק דיסקונט בע"מ (להלן – בנק דיסקונט) כנושה מובטח.2. נקודת המוצא לדיון היא, כי לבנק דיסקונט שעבוד ספציפי, המתייחס לציוד של החברה ולמוניטין שלה. בהחלטה מיום 28.6.15, מינה בית המשפט (כב' השופט ד' מינץ) את רואה חשבון אבי יהודיוף כמומחה מטעם בית המשפט (להלן – המומחה), כדי שיעריך את הנכסים המשועבדים לבנק. ביום 21.6.15, הגיש המומחה חוות דעת, הנסמכת על חומרים שונים, ובכללם שערוך ציוד שנערך על ידי השמאי אמנון חסון (30.3.15), ושערוך נוסף שערך השמאי (15.11.15) לגבי עלות פירוק הציוד במפעל, שינוע, הרכבה והרצה באתר אחר בארץ. חוות דעתו של המומחה היא, כי סך הכול של שווי הציוד לאחר הפחתת עלות פירוק שינוע וכו' עומדת על סך של 2,433,063 ₪. 3. אשר למוניטין, ציין המומחה את הקושי לבצע בנסיבות העניין הערכה של שווי הנכסים הלא מוחשיים של החברה, הואיל והמפעל נסגר, ואין מי שיספק את הנתונים הדרושים לשם הערכה כאמור. בנסיבות אלה, חיווה המומחה את דעתו כי "ביצוע עבודת הערכת השווי ההוגן של הנכסים הבלתי מוחשיים כמעט בלתי אפשרית וגם אם הייתה מבוצעת הערכת שווי כזו, הייתה עלותה גבוהה מאוד". המומחה עמד על כך, שבין שווי הציוד הנזכר לעיל, ובין התמורה שנתקבלה ממכירת המפעל (2.7 מיליון ₪), ישנו פער של 266,937 ₪. בהקשר זה הוסיף המומחה, כי חלק מסכום זה יש לייחס לנכסים בלתי מוחשיים וחלק למוניטין. המומחה ציין, כי הואיל ואפשר שבעת הענקת השעבוד חלה הגדרה חשבונאית ל"מוניטין" שהשתנתה אחרי כן, ונוכח הקושי עליו עמד באומדן מוניטין, כי הוא מותיר לבית המשפט כיצד להתייחס לסך האמור של 266,937 ₪. 4. בהמשך לחוות הדעת, הוגשו עמדות הנאמנים ובנק דיסקונט. לאחר שנתתי דעתי לאמור בהן, הגעתי למסקנה כי דין עמדת בנק דיסקונט, המבקש כי תאומץ חוות דעת המומחה, להתקבל בעיקרה. 5. הנחת היסוד לדיון נעוצה במומחיותו והניטרליות של המומחה מטעם בית המשפט. לא למותר לציין, כי הנאמנים לא התנגדו לזהותו של רואה החשבון שמונה. לצורך חוות דעתו, אף נעזר המומחה בשערוכים שהוכנו על ידי השמאי. טענות הנאמנים, כי שערוכים אלה אינם משקפים את מצב הדברים במפעל כהווייתו, אינן יכולות להתקבל. לא הונחה להם תשתית ממשית בעובדה. זו אף זו, עולה מהשערוכים, כי הם מבוססים על ביקורים במקום סמוך למועד עריכתם. אוסיף, כי ההערכה לעניין עלות הפירוק, השינוע וההובלה של הציוד אף נעשתה על הצד השמרני, והיא מהווה "אומדן עלויות מקסימלי בגין עלויות אלה" (שערוך, 15.11.15, עמוד 1). במצב זה, טענותיהם האמורות של הנאמנים, ובכלל זה הטענה הנוגעת לכך שמכונה להדבקת תוויות אינה חלק מציוד החברה שבבעלותה, נדחות. 6. הנאמנים מטעימים בטיעוניהם, כי הצעות ופניות שקיבלו לרכישת הציוד של החברה הגיעו לסכום מרבי של מיליון ₪. בהקשר זה לא הוצג תיעוד, לרבות מסמכים בכתב, מהם ניתן היה ללמוד בבירור על מה היו הצעות כאמור מבוססות. בנסיבות אלה, אין בטענות אלה כדי להעמיד בסימן שאלה של ממש את חוות דעתו של המומחה. 7. הנאמנים טוענים כי התמורה ששולמה במסגרת מכירת המפעל הייתה בגין פעילות החברה, המוניטין והציוד שלה כאשר הם מתקיימים במיקומם במפעל. על פי הטענה, התמורה כוללת מרכיבים נוספים, ובכלל זה פעילות החברה, אשר אינם בגדר הנשייה המובטחת של בנק דיסקונט. ברם, גם בהקשר זה לא הונחה תשתית ממשית, אשר על יסודה אוכל לקבוע כי יש לדחות את הערכתו של המומחה בדבר שווי הציוד והמוניטין של החברה. 8. יוצא, כי בכל הנוגע לנושא הציוד, אני מקבל את חוות דעתו של המומחה, וקובע כי שווי הציוד עומד על 2,433,063 ₪. 9. אשר לנושא המוניטין. כנזכר לעיל, המומחה לא חיווה דעה מגובשת בנושא זה. הנאמנים טוענים, כי מוניטין החברה הוא נגזרת של פעילותה ערב כניסתה להליכים. הואיל והחברה הייתה בסכנת קריסה מיידית, היקף פעילותה, כך נטען, היה נמוך עד אפסי, והמוניטין של החברה היה מוכה וחבול, ללא ערך ממשי. ברם, מסקירתו של הנאמן בדיון מיום 15.4.15 עולה כי בעת הקפאת ההליכים של החברה, מכרה כחצי מיליון בקבוקים בחודש (פרוטוקול, עמוד 2); כי מדובר במותג זול, הנמכר לציבור חרדי; וכי הסיבה לכך שלא נמכרו כמויות גדולות יותר נעוצה בעיקרה בהיעדר אמצעים כספיים או אשראי לרכישת חומרי גלם. תיאור זה אינו מתיישב עם הטענה בדבר מוניטין אפסי וחסר ערך ממשי. 10. בה בעת, לטיעון בדבר מצבה הקשה של החברה בנקודת הזמן האמורה יש יסוד. יש בסיס מציאותי להניח, כי הדבר הקרין על המוניטין של החברה. במצב זה, נקבע בזה, על דרך האומדן השמרני, כי יש לייחס למוניטין החברה 30% מן הסכום שהמומחה נמנע מחיווי דעה ממצה לגביו (266,937 ₪), היינו – 80,081 ₪. ביחד עם שווי הציוד, מתקבל אפוא שווי בטוחה בסך של 2,513,144 ₪. 11. לא נעלם מעיני, כי תוצאה זו מותירה סכום קטן יחסית לנושים שאינם מובטחים. הנאמנים עמדו על תוצאה זו בטיעוניהם. ברם, לא ניתן לגזור לאחור את אומדן שוויה של הבטוחה שניתנה לנושה המובטח, מן התוצאה המתקבלת ביחס לנושים האחרים. כבכל סוגיה הנתונה להכרעה, גם שווי הבטוחה צריך שייקבע על יסוד השיקולים הרלוונטיים הצריכים לעניין.   12. נוכח התוצאה אליה הגעתי מחד, ונוכח מעמדם היחסי של הצדדים מאידך, נקבע בזה כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בעלות שכרו של המומחה, ובעלות הכנתה של חוות הדעת הנוספת של השמאי. ניתנה היום, ח' אדר א' תשע"ו, 17 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.