פר"ק 52224-06-15

בפניי בקשה מאת עו"ד מנחם ינובסקי, ליתן לו רשות לערער על החלטת כב' השופט דוד מינץ, מיום 7.10.15, בה קיבל את בקשת רשם העמותות והורה על פירוק עמותת "הביטוח הרפואי לבני הישיבות" (להלן – העמותה). השופט מינץ מצא כי מתקיימות העילות הבאות לפירוק העמותה: (1) העמותה פועלת בניגוד למטרותיה (סעיף 49(1) בחוק העמותות, תש"ם-1980 (להלן – החוק)); (2) לא ניתן לכנס את מוסדות העמותה עקב סכסוכים פנימיים, והיא מצויה במבוי סתום המצדיק את פירוקה מן הצדק ומן היושר (סעיף 49(5) בחוק), באותה החלטה גם מינה השופט מינץ את עו"ד רון ויינברג כמנהל המיוחד של העמותה (להלן – המנהל המיוחד) והורה עליו למצוא עמותה אחרת שמטרותיה דומות למטרות העמותה לצורך העברת כספי העמותה אליה.

סעיף 52 בחוק קובע כי אם אדם שלא היה צד להליכים בבית משפט המחוזי נפגע מן ההחלטה ליתן צו פירוק, הוא רשאי לערער על מתן הצו לבית המשפט העליון, ובלבד שקיבל לכך רשות מנשיא בית המשפט המחוזי. עו"ד ינובסקי הנו חבר ועד העמותה אשר שימש כיו"ר של העמותה, והגם שנכח והשתתף בדיונים, הוא לא היה צד להליכים. יצוין, כי בדיון שנערך בפני כב' השופט מינץ (24.9.15), נקלע עו"ד ינובסקי לוויכוח קולני עם עו"ד ברקוביץ', ב"כ העמותה, ויכוח שצויין בפרוטוקול הדיון ואוזכר בהחלטת השופט מינץ.

בבקשה טען עו"ד ינובסקי, כי רשם העמותות ביקש את פירוק העמותה מבלי שהתריע על כך קודם בפני העמותה, כנדרש בסעיף 50 בחוק. עוד הלין עו"ד ינובסקי על החלטת השופט מינץ שלא לקבוע מועד להתכנסות ועד העמותה או האסיפה הכללית שלה, עובר למתן צו הפירוק. כן הלין עו"ד ינובסקי על בית המשפט, שלא דן בעניין העמותה לגופו של עניין ולאחר בחינת ראיות. עו"ד ינובסקי טען גם כי על בית המשפט היה להכריע בטענת רשם העמותות לפיה בנו, עו"ד גם הוא, גבה שכר גבוה מהעמותה, המהווה חלוקת רווחים אסורה. לבסוף ביקש עו"ד ינובסקי כי ככל שתינתן לו הרשות לערער, יתאפשר לו זמן מספיק להגשת הערעור, שכן הוא צמוד למיטת חוליו.

בתגובה טען רשם העמותות כי דין הבקשה להידחות על הסף מאחר שעו"ד ינובסקי לא הבהיר כיצד נפגע מהחלטת בית המשפט. לדבריו, לחברי אגודה אין זכות קניינית בנכסיה. כן טען כי בית המשפט לא קבע דבר בנוגע להתנהלותו האישית של המבקש ולא הוטל בו דופי. עוד טען כי העמותה אינה פעילה ומוסדותיה לא התכנסו מאז 2008, ועל כן לא ניתן גם לטעון שפירוק העמותה פוגע בפעילות העמותה. אליבא דרשם, החלטת השופט מינץ היא מנומקת, מבוססת וניתנה לאחר שנערכו שני דיונים בהליך, בהם נכח עו"ד ינובסקי, או אז יכול היה לפרט את טענותיו. בנוסף, צירף הרשם לתגובתו תכתובת בעניין העמותה מאז 2013, שתחילתה בפניה שהתקבלה במשרדיו באשר למכירת נכס שבבעלותה, וסופה במכתב התראה לפני פירוק, מיום 13.5.15. בין השאר נכתב בסעיף 9 של אותו המכתב כי "מוגשת בזאת התראה, בהתאם לסעיף 50(ב) בחוק העמותות התש"ם-1980...". משכך התבקש בית המשפט לדחות את הבקשה ולחייב את עו"ד ינובסקי בהוצאות.

כונס הנכסים הרשמי (להלן – הכנ"ר) טען כי הימנעות העמותה עצמה מלערער על החלטת השופט מינץ מעידה על הבעייתיות שבהמשך קיומה ובהכרת העמותה כי היה מקום להורות על פירוקה. הכנ"ר הסכים עם רשם העמותות כי עו"ד ינובסקי לא הבהיר כיצד הוא נפגע מהחלטתו של השופט מינץ. עוד טען כי ככל שהפגיעה לה טוען עו"ד ינובסקי נובעת מאזכור השופט מינץ את טענת הרשם כי העמותה חילקה רווחים אסורים לבנו, הרי שהוא אינו מתנגד למחיקת משפט זה מן ההחלטה. עם זאת טען כי עדיף שעו"ד ינובסקי יבהיר בקשתו בנקודה זו.

המנהל המיוחד טען טענות דומות לרשם העמותות והכנ"ר. בנוסף ציין המנהל המיוחד כי בחקירותיו אותן ביצע במסגרת תפקידו כמפרק זמני, העלו חברי ועד העמותה טענות קשות האחד נגד השני, ולמעשה הבהירו בצורה חד משמעית כי חילוקי הדעות שקיימים ביניהם משתקים את פעילות העמותה מזה זמן רב.

ביום 21.12.15 ביקש עו"ד ינובסקי לצרף לבקשתו מכתב (לו צרופות רבות), מאת מזכיר העמותה, מר בינימין קלינר. לדברי עו"ד ינובסקי יש במכתב כדי להבהיר מדוע העמותה לא פועלת וכיצד ניתן לתקן את המצב. רשם העמותות התנגד לצירוף מכתבו של מר קלינר – וטעמיו עמו: ראשית, משום שלא צורף תצהיר לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה; שנית, משום שלדידו מדובר בניסיון פסול למקצה שיפורים והעלאת טענות חדשות; ושלישית, מאחר שהמכתב אינו רלוונטי לבקשת רשות הערעור. למען הזהירות התייחס הרשם גם לגוף המכתב וטען כי גם בו אין ללמד כיצד נפגע עו"ד ינובסקי מהחלטת פירוק העמותה. לבסוף טען הרשם כי תוכן המכתב אינו רלוונטי לנושא דנן. הכנ"ר הצטרף לתגובת הרשם. המנהל המיוחד טען אף הוא טיעונים דומים, בהוסיפו שהבקשה להוספת מסמך מנוגדת לדין ולנוהל נשיא בית המשפט העליון 1/92. לדברי המנהל המיוחד, הוא היה בקשר עם מר קלינר לאחר שניתן צו הפירוק הזמני, והלה ידע היטב מה מצב הדברים. לכן, טען, טענת מר קלינר כי רק עתה התוודע להליכים שגויה. נוסף על זאת, טען, כי המסמכים שהוספתם מתבקשת תומכים דווקא בהחלטת השופט מינץ, שכן הם מוכיחים שהעמותה אינה יכולה להמשיך בפעילותה. עוד טען המנהל המיוחד, כי עו"ד ינובסקי צריך היה להגיש את הבקשה להוספת מסמך מבלי לצרף את המסמכים עצמם.

דיון והכרעה

אדון תחילה בבקשה להוספת ראיה. תקנה 457 בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כי יש לאפשר הבאת ראיות נוספות בערעור אם בית המשפט שבערכאה הקודמת סירב לקבלן או אם בית המשפט הדן בערעור חושב שהראיה דרושה לו לצורך מתן פסק דין או מסיבה חשובה אחרת. מהבקשה והמכתב המצורף לה עולה כי זה נכתב במיוחד לצורך הליך בקשת רשות הערעור. כלומר, המכתב לא היה בפני השופט מינץ. ברם, על פי המנהל המיוחד, הוא עצמו שוחח עם מר קלינר, והלה היה מודע להליכי הפירוק בזמן אמת. לכן, מקובלת עלי טענת המנהל המיוחד, כי אם מר קלינר חשב שיש בידיו איזה מידע ייחודי הדרוש לצורך מתן החלטה בפירוק, יכול היה לכתוב את מכתבו ולהגישו עם צרופותיו, עובר למתן החלטת הפירוק. נוסף על זאת, מסכים אני כי מכתבו של מר קלניר אינו מוסיף על הידוע – כי סכסוך האורגנים השונים בעמותה הביא לשיתוק פעילותה.

נוכח כל אלו, הבקשה להוספת ראיה נדחית.