פר"ק 48601-04-14 קבוצת פינוס ניגרה בע"מ נ' בן יהודה הפקות - קומה5ב"מ ואח'

השאלה שבמחלוקת, בתמצית

1.האם ניתן לחייב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט את הנושה, מגישת בקשת הפירוק (היא המשיבה בבקשה שבפניי) וזאת לבקשת החברה כנגדה הוגשה בקשת הפירוק (היא המבקשת שבפניי)? ובמידה והתשובה לכך חיובית, באילו נסיבות יעשה כן? והאם במקרה שלפנינו נסיבות אלו מתקיימות? זוהי בתמצית המחלוקת בין הצדדים, להלן העובדות והטענות הצריכות לעניין.

העובדות וטענות הצדדים בבקשת הפירוק

2.ביום 30/4/14 הגישה המשיבה בקשה לפירוק המבקשת, לפי סעיפים 257(4) ו – 257 (5), 258 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג – 1983 (להלן: "הפקודה"). בתמצית טענה המשיבה בבקשת הפירוק אשר הוגשה על ידה כי המבקשת חבה לה, לכל הפחות, סך של 554,970 ₪, חוב שהינו תוצאה של המחאות שבוטלו וחוללו (להלן: "החוב הנטען"). המשיבה סוקרת בבקשת הפירוק את הרקע להקמת המבקשת, טוענת כי סיפקה לה שירותים אך לא קיבלה את מלוא התמורה עבורם. משכך נחתם לטענתה הסכם פשרה ביום 23/10/12 (להלן: "הסכם הפשרה"). המשיבה טוענת כי מכוח הסכם הפשרה הומצאו לידיה המחאות אך רובן חוללו, ומכאן החוב הנטען. עוד טוענת המשיבה בבקשת הפירוק שהמבקשת הינה חדלת פירעון, בין היתר ניתן כנגדה פסק דין שלא מכובד; כי אינה משלמת אגרות לרשם החברות; כי קיימים על חשבונותיה שיעבודים. מוסיפה המשיבה וטוענת בבקשת הפירוק שהמבקשת חטאה בביצוע העדפת נושים; פועלת על מנת להבריח את נכסיה, מנהליה פועלים לריקון נכסיה, ולדידה כל הטעמים ההלו מצדיקים את פירוקה של החברה.

3.יצוין כי בד בבד עם הגשת בקשת הפירוק הגישה המשיבה בקשה למינוי מפרק זמני. ביום 15/5/14 הגישה המבקשת את התנגדותה לבקשה וטענה בתמצית כי בקשת הפירוק הוגשה בחוסר תום לב. לטענת המבקשת, לא מתקיימת ולו עילה אחת הקבועה בחוק המצדיקה את הפירוק המבוקש; המבקשת הינה חברה סולוונטית, ולראיה צירפה אישור רואה חשבון מטעמה ממנה עולה לכאורה כי נכסיה עולים על התחייבויותיה; שבקשת הפירוק הוגשה בגין חוב מוכחש ושנוי במחלוקת. לטענתה של המבקשת, היא כלל לא הפרה את הסכם הפשרה וההמחאות בוטלו כדין, אם בשל העובדה שהוקדמו תשלומים והמחאות שאמורות היו להיות מוחזרות לידי המבקשת לא הוחזרו לה, אם משום שעל סך של 212,000 ₪ הוטל עיקול על ידי צד ג', והמבקשת ממתינה להכרעת בית משפט שלום מיהו הגורם אליו היא אמורה להעביר כספים אלו. עוד הכחישה המבקשת כי בידי המשיבה אוחזת, כביכול, פסק דין לטובתה שלא קוים. המבקשת טוענת כי לכל היותר מדובר על פסק דין המחייב בהוצאות בסך של 5,000 ₪.

4.ביום 19/5/14 התקיים דיון בבקשת הפירוק הזמני, במהלכו נחקר המצהיר מטעם המבקשת. בתום הדיון, ולאחר שהמשיבה הסכימה להצעת בית המשפט למחוק את הבקשה לפירוק זמני, וזאת כשצו איסור הדיספוזיציה שהוטל על המבקשת נותר על כנו, כנגד הפקדת ערבויות בסך של 100,000 ₪ ע"י המשיבה, נמחקה הבקשה לפירוק זמני.

5.ביום 7/9/14 הגישה המבקשת את תגובתה המפורטת לבקשת הפירוק. בתמצית טענה המבקשת כי הגשת הבקשה מהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט, והאדם שעומד מאחוריה, לטענתה, הינו בעל מניות לשעבר, מר ליאור פרבאי (להלן: "פרבאי") המונע ממניעי נקם. המבקשת ציינה כי במועד הגשת תגובתה טרם הופקד הסך של 100,000 ₪ בו חויבה המשיבה כתנאי למתן צו איסור הדיספוזציה, עובדה המלמדת ביחד עם עובדות נוספות, על כך שדווקא מצבה הכלכלי של המשיבה הינו הכי רע. המבקשת שבה וטענה בתגובתה לבקשת הפירוק כי החוב שנוי במחלוקת; כי ההמחאות שבוטלו בוטלו כדין; שהמחאות אלו כלל לא הוגשו לביצוע בהוצאה לפועל; שאין כל ממש בטענה כי המבקשת הינה חדלת פירעון, אלא מצבה איתן; שהמבקשת מתנהלת באופן תקין ולא הונחה כל תשתית ראייתית לטענות שהופרכו לחלל האוויר בבקשת הפירוק דבר העדפת נושים או הברחת נכסים. עוד טענה המבקשת שהמשיבה לא עמדה בדרישת סף סטטוטורית ולא שלחה דרישה בה נאמר שזו נעשית בהתאם לסעיף 258(1) לפקודה. לסיכום טוענת המבקשת בתגובתה לבקשת הפירוק שהמקום, אם בכלל, לבירור טענותיה של המשיבה הינו בערכאות האזרחיות המתאימות; שבקשת הפירוק מהווה "מסלול עוקף" ואין לתת לכך יד; שדין בקשת הפירוק להדחות בהיותה משוללת כל עילה, וזאת אגב חיוב בהוצאות משפט הולמות, אשר יתנו ביטוי למופרכות שבהגשת בקשות פירוק במקרים כגון אלו.

טענות הצדדים בבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט

6.ביום 16/7/14 הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי. המבקשת חזרה על טענותיה כפי שפורטו לעיל וטענה כי סיכויי בקשת הפירוק קלושים. עוד טענה המבקשת בקשת הפירוק הזמני נדחתה, דבר המלמד על סיכויי הבקשה העיקרית. בנוסף טענה המבקשת שהגיע אליה מידע ממנו עולה כי דווקא המשיבה הינה חסרת אמצעים, שכן היא אינה פעילה; הינה חסרת כל רכוש; תלויות ועומדות כנגדה תביעות בסכום מצרפי של 3 מיליון ₪; משרד רוה"ח שייצג אותה בעבר חדל מליצגה; המבקשת לא הפקידה את הערובה בסך 100,000 ₪ עליה הורה בית המשפט.