פר"ק 32107-09-13 רשם העמותות ואח' נ' עמותת מוסדות ברסלב נחמת ציון,ירושלים ואח'

עניינה של ההחלטה בזכותו של בעל תפקיד בעמותה המצויה בהליכי פירוק להימנע מלענות על שאלות המפרק בטענה של הימנעות מהפללה עצמית.

בדיון שהתקיים ביום 26.5.16 במסגרת הליך פירוק נחקר הרב נחמן ברלנד על ידי המפרק, עו"ד בר הלל. הרב ברלנד סירב לענות על מרבית השאלות בטענה כי במסגרת חקירה משטרתית המתנהלת בעניין העמותה הוא שמר על זכות השתיקה ואם יחויב להשיב על השאלות במסגרת הליך זה יפגע הדבר בזכותו להימנע מהפללה עצמית.

לטענת המפרק, בחקירה על פי סעיף 288 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 אין לנושא משרה זכות להימנע מלהשיב מחשש להפללה עצמית, כפי שנפסק ברע"א 8997/07 צלר נ' עו"ד גבריאלי (22.12.2008). עוד טען המפרק כי במהלך החקירה של הרב ברלנד במשרדי הכנ"ר הוא לא טען לזכות לאי הפללה עצמית אלא שהוא מאוים.

בתגובה טען ב"כ הרב ברלנד, עו"ד נחמני, כי הפסיקה דנה בסמכות החקירה של המפרק בנסיבות בהן אין חקירה משטרתית פעילה, שאז לא ניתן להימנע מתשובה רק מחשש שביום מן הימים התשובה תפליל. במקרה דנן מדובר על חקירת משטרה מתנהלת שנמצאת בשיאה ושהמפרק מודע לה ויונק ממנה מידע. יש החלפת מידע בין המפרק ובין המשטרה ובנסיבות הללו החשש מהפללה עצמית מוחשי.

סעיף 288(א) לפקודת החברות, העוסק בסמכות לחקור חשודים בהחזקת נכסי החברה שבפירוק, קובע כי:

"בית המשפט רשאי בכל עת, לאחר שמינה מפרק זמני או לאחר שנתן צו פירוק, להזמין נושא משרה בחברה או כל אדם הידוע כמחזיק נכסים של החברה או החשוד בכך או הנראה כמי שחייב לה כסף או שהוא יכול, לדעת בית המשפט, למסור מידע בדבר ייזום החברה, ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה, ורשאי הוא לחקור אותו באזהרה בכל הענינים האלה, בעל פה או בשאלון שבכתב, לרשום את תשובותיו ולדרוש שיחתום עליהן."

כפי שנפסק:

"סמכות החקירה היא סמכות רחבה, והיא מאפשרת למפרק לפנות לשורה ארוכה של גורמים הקשורים לחברה (ע"א 1211/96 עו"ד כהן, מפרק אדאקום טכנולוגיות בע"מ (בכינוס נכסים ובפירוק) נ' נשיונל קונסלטנטס (נטקונסלט) בע"מ, פ''ד נב(1)481 (1998)). באותו עניין נפסק כי "סעיף 288 נועד לתת בידי המפרק הנכנס לתפקידו כזר שאינו בקיא בענייניה ובעסקיה של החברה, כלים לבדוק את עסקי החברה, את האירועים שהביאו לקריסתה ואת שאלת קיומה של תשתית לגיבוש עילות תביעה מצד החברה. כל אלה באים על-מנת לאפשר לו לבצע את תפקידו לשם הגשמת תכליתו של הפירוק במהירות, ביעילות ובעלות כספית מינימלית" (שם, 490). עוד הובהר, כי סמכות זו נחוצה על מנת להקים את התשתית העובדתית הראויה במקרים שבהם מטושטשת שאלת קיומה של זכות לחברה (בשוגג או במתכוון), וכי כוחה גובר אף על הזכות לאי-הפללה עצמית (שם, 491; רע"א 8997/07 צלר נ' גבריאלי, עו"ד - מפרק חברת שט-גד שירותי טרקטורים בע"מ (בפירוק), פסקה 12(ג) (22.12.2008)..." (רע"א 2438/16 רבוע כחול נדל"ן בע"מ נ' טרבלסי (‏3.6.2016); ראו גם ע"א 3322/92 פלוק נ' זינגל (2.12.1993)).

סעיף 47(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, קובע כי "ביקש אדם להימנע ממסירת ראיה מחמת שהיא עשויה להפלילו כאמור בסעיף קטן (א) ובית המשפט דחה את הבקשה והראיה נמסרה, לא תוגש הראיה נגד אותו אדם במשפט שבו הוא מואשם בשל העבירה שהעובדה המתגלית מן הראיה היא יסוד מיסודותיה, אלא אם הסכים לכך". בהתאם לסעיף 52 לפקודת הראיות, חלה הוראה זו גם לגבי חקירת משטרה ומשכך לא ניתן יהיה לעשות שימוש בתשובותיו של הרב ברלנד במסגרת החקירה שבפניי לצורך החקירה הפלילית.

עם זאת, כפי שנפסק: "הוראת סעיף 47(ב) פורשה כמעניקה הגנה מצומצמת האוסרת שימוש ישיר בדבריו של עד לחובתו אך אינה פוסלת קיום חקירה בעקבות המידע שגילויו נכפה על העד" (ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221 (1994)).