פר"ק 28994-11-15 פרץ ואח' נ' בטחון לאומי (1992) ע.נ. בע"מ ואח'

עיינתי בכתבי הטענות ואני מחליט לקבל את הבקשה ולחייב את המשיבה בתשלום הסכום שהתבקש (וכפי שעודכן בהודעת המפרק הזמני מיום 2.3.16, היינו סך 123,874.3 ₪).

עיסוקה של החברה, קודם כניסתה להליכי חדלות פרעון, היה במתן שירותי ניקיון, שמירה ואבטחה וכבר בשנת 2007 היא התקשרה עם המשיבה בהסכם למתן שירותים אלה. במשך התקופה שחלפה מאז היו הצדדים קשורים בקשר חוזי והחברה סיפקה את השירותים והגישה למשיבה חשבונות בגין כך וזו פרעה אותם ללא הסתייגויות. בבקשה הנוכחית טוען המפרק הזמני שמבדיקת ספרי החברה עולה כי הסכומים המצוינים בשישה חשבונות שהוגשו למשיבה בגין שירותים שניתנו לה (ופרטיהם ניתנים בסעיף 3 לתצהיר התומך בבקשה) לא שולמו, על אף שמועד התשלום של רובם כבר חלף. בעת שהוגשה הבקשה טען המפרק הזמני שהסכום המגיע עולה כדי 184,777.9 ₪, אולם כאמור, ביום 2.3.16 הגיש המפרק הזמני הודעה מעדכנת שבה הוא הודיע שהמשיבה שילמה לו סכום של 60,903.26 ₪ ובהתאם לכך הוא הקטין את הסכום שתשלומו מתבקש בבקשה.

עיקר טענת המשיבה שתשלום הסכומים במהלך תקופת ההתקשרות עם החברה נעשה בתום לב ומתוך אמונה שהחשבונות משקפים את הסכומים המגיעים לחברה, אלא שבחודש פברואר 2015 התברר למשיבה שהסכומים ששולמו במשך השנים שולמו ביתר ועל יסוד חשבונות שכללו חיובים הגבוהים מן המוסכם. המשיבה טענה גם שבעקבות כך התקיימה בחודש אוקטובר 2015 פגישה עם נציגי החברה שבה הועלו גם טענות כנגד איכות השירותים שניתנו על ידי החברה. המשיבה טוענת שבאותו זמן הוסכם גם על החלפת נותן השירותים אלא שהעניין התעכב ובסופו של דבר, ביום 20.11.15 חדלה החברה לספק את השירותים. המשיבה טענה שנוכח העובדה שהחברה גבתה ממנה סכומים גבוהים מן המגיע יש לראותה כמי שעשתה עושר ולא במשפט ואין מקום לחייבה בתשלום נוסף. בנוסף טענה המשיבה שיש בידה זכות קיזוז כנגד דרישת התשלום של המפרק הזמני.

המפרק הזמני הגיש תשובה לתשובת המשיבה ובה הוא דחה מכל מקום את טענות הקיזוז, כמו גם את טענת עשיית העושר. המפרק הזמני עמד על כך שטענותיה של המשיבה נטענו בעלמא, ללא ביסוס או תיעוד וכי לא ניתן לקבל כי המשיבה, החייבת בניהול ספרי חשבונות מסודרים, יכולה להעלות עתה טענה בדבר סכומים שבהם היא חויבה במשך כל תקופת ההתקשרות. בעניין טענת הקיזוז, טען המפרק כי טענות המשיבה, אפילו היה בהן ממש, אינן מבססות זכות קיזוז כמשמעותה בסעיף 74(א) לפקודת פשיטת הרגל תש"ם- 1980 ("הפקודה") ולכן יש לדחות את טענות המשיבה ולחייבה בסכום המתבקש.

נראות לי טענות המפרק הזמני על פני אלה של המשיבה ומשום כך, כאמור, החלטתי לקבל את הבקשה.

זכות הקיזוז מכוחו של סעיף 74(א) לפקודה יכולה להתקיים במקום שבו קיימים "אשראי הדדי או חוב הדדי או עסקים הדדיים אחרים תלויים בין חייב שניתן עליו צו כינוס ובין הבא לתבוע חוב מכוח הצו...". המפרק הזמני טוען, ולדעתי הוא צודק בכך, שמערכת היחסים בין החברה לבין המשיבה איננה מקיימת את התנאי הקבוע בסעיף 74(א) לפקודה שכן מדובר במערכת יחסים בין מי שנתנה שירות (החברה) למי שהזמינה אותו (המשיבה) והחיוב הוא לכן "חד סטרי" ולא הדדי. מעבר לכך ולא פחות חשוב, טענות המשיבה בעניין חיובי יתר הן, במקרה הטוב, סתמיות ומעורפלות ואינן מאפשרות להסיק מהו הסכום שעל פי הטענה החברה גבתה ביתר. במצב דברים זה, המשיבה כלל אינה יכולה להעלות טענת קיזוז וממילא שאין מנוס מדחיית הטענה.

גם הטענה בדבר הגבייה ביתר אינה מקובלת עלי ואני דוחה אותה. נספח ב' לתשובת המשיבה הוא העתק מכתב ששלח מנהל המשיבה למנהל אגף בטחון במנהל לחינוך התיישבותי ביום 29.10.15 ובו תוארה פגישה שהתקיימה ביום 9.10.15 בין נציגי החברה לנציגי המשיבה. במכתב מציין מנהל המשיבה שמדובר בפגישת המשך לפגישה שנערכה חצי שנה קודם לכן שבה הועלו, כך הטענה, נושאים שונים הקשורים בשירות שנתנה החברה ובהם החיובים הכספיים עבור שירותים אלה. אם מניחים, כפי שיש לעשות, שהאמור במכתב משקף את מצב העניינים לאשורו אזי ניתן לצפות שהעובדה שכבר במחצית הראשונה של שנת 2015 היו למשיבה הסתייגויות מן הסכומים שאותם נדרשה לשלם, הייתה מקבלת ביטוי בפניות לחברה ומשהדבר לא נעשה, לא ניתן לקבל טענה כזו בשלב כה מאוחר.

סיכומו של דבר, אני דוחה את טענת המשיבה ומחייב אותה לשלם למפרק הזמני את הסכום של 123,874.3 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שיחושבו החל מיום 1.4.16 ועד לתשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ג אדר א' תשע"ו, 03 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.