פר"ק 25583-10-10 כרמונה ואח' נ' מוסך איטליאנו בע"מ ואח'

1.מונחת בפניי בקשת המנהל המיוחד (המבקש) לחייב את הנושה (המשיב) להפקיד ערובה להבטחת הוצאות בעל התפקיד בערעור אשר הוגש על ידי הנושה על הכרעת המנהל המיוחד בתביעת החוב אשר הגיש הנושה. זה המקום לציין כי הנושה היה עובד החברה שבפירוק אשר עבד בה מיום 1/2/90 ועד ליום 18/9/05. ביום 20/1/11 ניתן צו פירוק לחברה וביום 4/1/12 מונה המבקש כבעל תפקיד לבדיקת תביעות החוב של עובדי החברה. ביום 10/10/12 ניתנה הכרעת המנהל המיוחד במסגרתה דחה את מרבית הרכיבים אשר התבקשו בתביעת החוב, בין היתר בנושא השכר הקובע לחישוב הזכויות; פיצויי הפיטורין ודמי הודעה מוקדמת.

2.ביום 5/2/13 הגיש הנושה ערעור על החלטת הנאמן. בין היתר מזכיר הנושה כי בעניינו ניתן פסק דין בבית דין לעבודה. פסק דין זה ניתן לאחר שהחברה לא הגישה תצהירי עדות ראשית, לא התייצבה לדיונים ולמעשה זנחה את הגנתה, כפי שמודה הנושה בסעיף 2 לערעורו. בד בבד עם הגשת הערעור עתר הנושה לקבלת פטור מאגרה (בקשה מס' 7), וניתן לו פטור כמבוקש. בהליך זה הותיר המנהלה מיוחד את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט (ראו תגובת המנהל המיוחד מים 6/5/13 בבקשה מס' 7).

3.בבקשה שבפניי טוען המנהל המיוחד כי יש להורות על חיוב הנושה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של בעל התפקיד. המנהל המיוחד מפנה לפסק דינו של כב' השופט אורנשטיין בעש"א (ת") 31734-03-14 וורלד קפיטל גרופ (2012) [פורסם במאגרים], להלן: "עניין וורלד קפיטל", וטוען כי בעניין זה נקבע כי ככלל יש מקום להורות על חיוב נושה בהפקדת ערבון להבטחת הוצאות בעל התפקיד; המנהל המיוחד טוען כי מדובר בנושה חסר אמצעים, כפי שעולה מהבקשה אשר הגיש לפטור מאגרה, כשחובותיו בהוצל"פ עולים על סך של 1,410,000 ₪; שלא ברור מה התועלת שתצמח למערער אם יתקבל ערעורו, ובכל מקרה מדובר בתוספת זעומה אם בכלל לכיסוי חובותיו. בתשובה לתגובת הנושה מוסיף המנהל המיוחד וטוען כי כפי שעולה מתגובת המוסד לביטוח לאומי אשר הוגשה במסגרת בקשה מס' 6 בתיק זה (הערעור גופו) עולה כי סיכויי הערעור קלושים (ראו תגובת המל"ל מיום 20/2/14, אשר תכונה "עמדת המל"ל"), וכי העובדה שהנושה קיבל פטור מאגרה בהגשת הערעור אינה פוטרת אותו מחובת הפקדת ערובה. בעניין האחרון מפנה המנהל המיוחד לבש"א 1528/06 ורנר נ' הכונס הרשמי ( (2010)[ פורסם במאגרים] (להלן: "עניין ורנר") ולרע"א 321/07 אליאנה רבינוב גושן ואח' נ' עו"ד יורם אבי-גיא ואח' (2007) [ פורסם במאגרים] (להלן: "עניין רבינוב").

4.בקשת המנהל המיוחד הועברה לתגובת הנושה. חלף הגשת תגובה הגיש הנושה בקשה לקבלת פטור מהפקדת ערבון. בבקשה זו ציין הנושה את מצבו הנפשי והאישי הקשה; את מצוקותיו הכספיות; את העובדה שהינו חסר רכוש, מוגבל בחשבונות בנקים, חסר תמיכה מצד משפחה או חברים. בית המשפט מחק את בקשת הנושה והורה כי יש להגיב על בקשת המנהל המיוחד, במסגרת בקשה זו. הנושה התנגד לבקשה להפקדת ערובה, חזר והזכיר כי בהליך הנדון קיבל הוא פטור מאגרה; ציין כי מדובר בערעור על החלטת נאמן שהינו כמעין שלוחו של בית המשפט ולכן עמידה דווקנית על הפקדת עירבון הינה "עמידה שרירותית", כטענתו; הנושה מציין כי עניינו מתנהל כבר שנים רבות ולטובתו פסק דין חלוט שניתן בבית דין לעבודה, וכי יהיה זה עוול אם לא ישמע מטעמים פרוצדורליים כאלו או אחרים.

ההכרעה

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסיקה הרלוונטית, קובעת אני כי יש מקום לחייב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעל התפקיד, אם כי במשורה, אבאר דבריי אלו.

6.בעניין וורלד קפיטל סוקר כב' השופט אורנשטיין את הסוגיה של חיוב נושה בערבות להבטחת הוצאות בעל תפקיד בערעור, היא הסוגיה שבפנינו. לאחר שבית המשפט סוקר את המקורות הנורמטיביים להטלת חיוב שכזה, את הפסיקה ואת המדיניות המשפטית הרצויה, הגיע בית המשפט, בין היתר, למסקנות כדלקמן: " המסקנה המתבקשת ממכלול ההוראות וההלכות דלעיל שיש לראות בערעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב, כהליך הדומה במהותו לערעור על פסק דין של ערכאה דיונית. כפועל יוצא ממסקנה זו יש להחיל ככלל את תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי המחייבת מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור, גם על נושה שהגיש ערעור על הכרעת בעל התפקיד בתביעת החוב.

סבורני שגם מבחינת מדיניות משפטית ראויה, נכון יהיה לחייב נושה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב, קרי, בעל התפקיד בערעור על דחיית תביעת החוב ועל מנת למנוע הגשת ערעורי סרק.

נתתי דעתי גם לזכות הגישה לערכאות ושלפיה יש לאפשר לנושה באשר הוא, את מימוש זכותו להשיג לפני בית המשפט על קביעת בעל תפקיד בדונו בתביעת החוב שהגיש. איני מקל ראש בזכות זו שעל חשיבותה אין צורך להרבות במלים. יחד עם זאת אין להתעלם גם מפגיעה אפשרית בבעל התפקיד שלא יוכל לגבות את ההוצאות שייפסקו כנגד הנושה בערעור שהוגש על הכרעתו על דחיית תביעת חוב. אוסיף שלא אחת נדרש בית המשפט למצוא פתרונות יצירתיים למקור לתשלום שכר הטרחה של בעלי תפקיד שעשו מלאכתם נאמנה ודחו תביעות חוב, ולאחר מכן נדרשו להליך ערעור על הכרעתם בבית המשפט ובסופו של דבר לא הצליחו לגבות את ההוצאות שנפסקו לטובתם. על מנת למנוע פגיעה אפשרית כאמור נחקק המנגנון של הפקדת ערובה להבטחת הוצאות. את האיזון בין שני העקרונות, של זכות הגישה לערכאות מחד גיסא והבטחת הוצאות בעל התפקיד לקבלת הוצאותיו במקרה והערעור יידחה מאידך גיסא, ניתן למצוא בזכות הנושה המערער לבקש מבית המשפט הדן בערעור לפטור אותו מהפקדת ערובה, כנהוג במקרה של בקשות לפטור מערובה בהליכי ערעור על פסקי דין. בהקשר זה קיימת פסיקה ענפה בדבר השיקולים שעל בית המשפט להידרש להם בבואו לדון בבקשת מערער לפטור מחובת הפקדת ערבון ואיני רואה מניעה לאמץ את אלה גם למקרה של בקשת פטור מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעל תפקיד בערעור על דחיית תביעת חוב... מסקנתי הינה שיש להשוות את מעמדו של בעל תפקיד המשיב לערעור שהגיש נושה על הכרעה בתביעת החוב לזה של משיב בערעור רגיל ואת זה של מערער רגיל לזה של נושה המערער על הכרעה בתביעת חוב. משכך, נגזור מאלה את החובה של מערער רגיל להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב גם על מי שערער על הכרעת בעל התפקיד בתביעת החוב. בית המשפט יהיה רשאי לבקשת הנושה לפטור אותו מהפקדת ערובה במקרה המתאים לפי הנסיבות ובהתאם למבחנים שנקבעו בהקשר זה בהלכה הפסוקה".

7.אין לי אלא לאמץ דברים אלו ולקבוע, כנקודת מוצא, שיש מקום לחייב נושה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של בעל התפקיד. קביעה זו אינה נסדקת מקום בו ניתן פטור מאגרה באותו ערעור ממש, שכן מארג השיקולים והדגשים אותם יש לתת הינם שונים. כך נאמר בעניין רבינוב: "אוסיף: פטור מהפקדת ערובה לפי תקנה 519 ופטור מאגרה הם שני הליכים שיש ביניהם קרבה ויש ביניהם שוני, כשם שיש קרבה וגם שוני בין פטור מאגרה לבין פטור מלא או חלקי מהפקדת עירבון בהליכי ערעור (בהם העירבון הוא עניין שבחובה וממילא בשיגרה (תקנות 428-427), להבדיל מן הערובה שבשיקול הדעת לפי תקנה 519). לעניין הליכי עירבון בערעור ראו בן-נון, הערעור האזרחי (מה' 2, 2004) 363-364. הדמיון בין ענייני אגרה לעירבון ולערובה הוא כמובן בכך שהמדובר באדם הטוען שאין ידו משגת; השוני הוא, ראשית, בכך שבאגרה בעל הדין (העיקרי) היא המדינה (ראו סקירה ברע"א 1550/05 בונה הצפון נ' א.ב.ג.ל. (טרם פורסמה) והאסמכתאות דשם), ומעמדו של הנתבע הוא משני (ראו ש' לוין, פרוצדורה אזרחית, סדרי דין מיוחדים בבית המשפט, 7, 10); שנית, בכך שבענייני ערובה וכן עירבון ניתן משקל גדול יותר לסיכויי ההליך מאשר בנושא אגרות". בהמשך, קובע בית המשפט שיש שלוש דרגות לסיווג בקשות אלו – בקשה לפטור מאגרה, או אז בית המשפט יפגין את הרמה הליברלית ביותר כלפי התובע/המערער; דרגה שניה היא בקשה להפקדת ערבון מכוח תקנה 519 לתקסד"א; ו"בדרגה השלישית מצוי העירבון בגדרי ערעור, שהוא חובה; כאן כבר מחזיק המשיב בידו פסק דין לטובתו, אך מששבים ומטריחים אותו לבית המשפט – יש צורך להבטיח כי יוכל לגבות הוצאות אם ייפסקו לטובתו. כאן נשקלים – אמנם בזהירות רבה – גם סיכויי הערעור, ברמה גבוהה מאשר באגרות, אף כי לא כנושא יחיד ונועל דלת, תוך שנזכור כי המדובר בבסיס בחובה, וזו נקודת המוצא".