פר"ק 2548-08 מילומור בעמ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח'

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב.

המבקשים הם בני זוג אשר רכשו לטענתם מחברת מצפה בית שמש בע"מ (להלן: "החברה") זכויות חכירה בדירת מגורים בבית שמש (להלן: "הדירה") ביום 5.9.2005, תמורת סך של 547,021 ש"ח בתשלומים כמפורט בהסכם בין הצדדים (להלן: "ההסכם"). לימים, נקלעה החברה להליכי חדלות פרעון והגישה בקשה לאישור הסדר נושים. ההסדר אושר עוד בחודש ספטמבר 2008. המועד האחרון להגשת תביעות החוב נקבע ליום 17.12.2008.

לטענת המבקשים, בעת כריתת ההסכם הם היו זוג צעיר ובלתי מנוסה ועל כן קרובי משפחתם נטלו על עצמם את הטיפול בעסקה. לטענתם, סוכם כי מקרה של הפרת ההסכם יזכה את הצד שכנגד בפיצוי בסך השווה ל- 10% מהתמורה. עוד טוענים המבקשים כי נוכח קשיים בקבלת היתר בניה, ניתנה להם אפשרות לבטל את ההסכם תוך 6 חודשים מיום כריתת ההסכם, אולם הם בחרו שלא לעשות כן. לטענתם, ביום 23.11.2006 שלחה החברה מכתב בו הציעה שתי חלופות: ביטול ההסכם והשבת מלוא התמורה או הקפאת התשלומים עד לקבלת היתרי הבנייה. לטענתם, הובהר במכתב זה כי היעדר תגובה מצידם יהווה הסכמה להקפאה אוטומטית של החשבון והותרת ההסכם על כנו, וכך הם פעלו לטענתם.

לטענת המבקשים, בשלב מאוחר יותר נודע להם כי בניית הדירה הושלמה מבלי שעודכנו על כך ואף התברר להם כי הדירה נמכרה בשלב כלשהו לצד שלישי שזהותו אינה ידועה להם. עוד טוענים המבקשים כי למיטב ידיעתם הדירה טרם נרשמה על שם אותו צד שלישי והם אינם יודעים האם נגבתה ממנו מלוא התמורה. לטענתם, ההסכם עודנו תקף ומכירת הדירה לצד שלישי מהווה הפרה יסודית של ההסכם אשר מזכה אותם בסעד של אכיפה או פיצויים. לטענתם, אין כל תוקף לעסקה עם הצד השלישי והם נכונים לשאת בתשלום מלוא התמורה הקבועה בהסכם. לחלופין, הם מבקשים להורות על אכיפת ההסכם על דרך קבלת דירה אחרת מהחברה באזור. לטענת המבקשים, הם מעריכים את ההפרש בין שווי הדירה במועד כריתת ההסכם לבין שוויה כיום בסך של 700,000 ש"ח ומבקשים כי ככל שייקבע כי אין מקום לאכוף את ההסכם, יש לפסוק להם פיצויים בגובה הפרש השווי. המבקשים מפרטים את הנזקים אשר נגרמו להם בגין הפרת ההסכם ומעריכים אותם בכ-197,000 ש"ח, נוסף לפיצויים המוסכמים בסך 65,000 ש"ח ולפיצויי הקיום בסך 700,000 ש"ח. לטענתם, החברה התעשרה על חשבונם ומכרה את הדירה במחיר גבוה יותר מזה שנקבע בהסכם.

עוד טוענים המבקשים כי לא ידעו אודות ההליכים שהתנהלו בעניין החברה ואף לא טיפלו בעצמם ברכישת הדירה ולכן לא הייתה להם כל אפשרות להגיש את תביעת החוב במועד. המבקשים נסמכים בבקשתם על ההחלטה בעניין רע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר. מלונות רותם (1994) בע"מ (פורסם בנבו, 21.8.2012) (להלן: "עניין מלונות רותם") וטוענים כי בית המשפט ביטל את חזקת הידיעה הקונסטרוקטיבית אודות פתיחת הליכי פירוק והורה על נקיטת גישה מקלה בכל הנוגע להתייחסות לתביעות הנושים שלא עמדו במועדים הרלבנטיים.

הנאמן מתנגד לבקשה. לטענתו, עניינה של החברה זכה לחשיפה תקשורתית רבה, החל ממועד הגשת הבקשה להסדר הנושים ביום 28.9.2008. לטענת הנאמן, ביום 22.10.2008 אושרה בקשה לאישור פרסום מודעה בעניין הגשת תביעות חוב מצד נושים בהתאם לתקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר), התשס"ב-2002 (להלן: "התקנות"). בהתאם, פרסם הנאמן מודעות בעיתונות בדבר הגשת תביעות חוב למשרדו ובדבר זימון אסיפות נושים. בתום המועד להגשת תביעות החוב, ניתנה הארכת מועד להגשת תביעות החוב עד לקיום מועד אסיפת הנושים, ביום 17.12.2008. הבקשה מוגשת לטענתו באיחור של כ-7 שנים מהמועד האחרון להגשת תביעות החוב. עוד טוען הנאמן כי ניתן היה לצפות מהמבקשים שיבדקו את סטטוס עסקת הרכישה והתנהלות החברה, כשם שניתן לצפות מכל רוכש דירה. הנאמן דוחה את טענת המבקשים כי היו צעירים והעדיפו לחכות בסבלנות מבלי לבדוק את ההתקדמות, וטוען כי מדובר בטענה מופרכת שאינה סבירה כלל. נוכח השיהוי בו לוקה הבקשה, טוען הנאמן כי אין מקום להיעתר לה וכי ההלכה הפסוקה בכל הנוגע לטעמים מיוחדים לאיחור בהגשה, קובעת כי מרגע בו הסתיים הטעם המיוחד חובה על הנושה לפעול ללא דיחוי. לטענתו, על המבקש להגיש תביעת חוב באיחור מוטל נטל ההוכחה כי לא יכול היה להגיש את תביעתו במועד, וטענת המבקשים כי לא ידעו בפועל על היקלעות החברה להקפאת הליכים אינה משמשת טעם סביר המצדיק את הארכת המועד להגשת תביעת חוב עוד טוען הנאמן כי ההלכה בכל הנוגע להגשת תביעות חוב במסגרת הקפאת הליכים, נוקשה ומצמצמת אף יותר לעומת הליכי פירוק ופשיטות רגל וכי אין להפוך את החריג בס' 21(ב) לתקנות בדבר הארכת המועד מטעמים מיוחדים, לכלל, על דרך של פרשנות שיפוטית. עוד מציין הנאמן כי במסגרת פש"ר 1594/04 (ת"א) (בש"א 21258/04) יוסף משה מהנדסים אדריכלים וקבלנים בע"מ נ' רו"ח חן ברדיצ'ב (פורסם בנבו, 18.4.2005) (להלן: "עניין יוסף משה מהנדסים") צוין כי מן הראוי לשקול את מידת האיחור בהגשת תביעת החוב, עד כמה עשויה תביעת החוב החדשה להשפיע על הסדר הנושים שהתקבל ואת עמידת החברה בדרישת התקנות, בכל האמור לחשיפת רשימת נושיה. בענייננו, טוען הנאמן כי מידת האיחור הינה משמעותית וחרף העובדה כי תביעת החוב אינה גבוהה במיוחד, היא צפויה לשנות את מסת הנשייה של החברה ולהשפיע על אינטרס ההסתמכות של יתר הנושים.

הכנ"ר תומך בבקשה. לטענתו, מאחר שהמבקשים הם אנשים פרטיים, לא מן הנמנע כי לא היו מודעים להליך ההסדר של החברה ולמשמעותו. הכנ"ר מפנה אף הוא לעניין מלונות רותם וטוען כי בבחינת בקשה להגיש תביעת חוב באיחור, קיימת חשיבות לשלב בו נמצא ההליך ומידת ההשפעה על יתר הנושים. לטענת הכנ"ר, על אף חלוף הזמן הרב, לא צפויה פגיעה בנושים משום שממילא הם עתידים לקבל דיבידנד בשיעור של 100%. על כן, סבור הכנ"ר כי יש להיעתר לבקשה.

נוכח עמדת הכנ"ר, התבקשה תשובת הנאמן. הנאמן חולק על עמדת הכנ"ר וטוען כי ההסתמכות על עניין מלונות רותם מוטעית, מאחר שבעניין זה דובר בהליך של פירוק להבדיל מהליך של הסדר נושים כבענייננו. לטענתו, הפסיקה הבחינה בין שני סוגי ההליכים לעניין הארכת המועד וקבעה כי במקרה של הסדר נושים, הידיעה על מסת הנשייה במועדים שנקבעו יוצרת הסתמכות מצד הנושים המצביעים עבור ההסדר. עוד מציין הנאמן, כי הצפי של דיבידנד בשיעור של 100% מבוסס על מסת הנשייה הידועה אל מול נכסי החברה, וכי הגדלת מסת הנשייה באופן בלתי מבוקר עלולה לפגום בגובה הדיבידנד שיחולק לנושים. לטענת הנאמן, הסדר הנושים איננו נסמך על הזרמת כספים ממקורות חיצוניים ועל כן כל נשיה נוספת שתצורף עשויה להקטין את סיכויי החברה לעמוד בהסדר שאושר. כמו כן טוען הנאמן כי בהליך של הקפאת הליכים, נודעת חשיבות גדולה לאינטרס ההסתמכות של החברה החייבת והנושים.

בנוסף טוען הנאמן כי הבקשה לוקה בחסר ולא צוין בה מתי נודע למבקשים על השלמת הבנייה או על המכירה לצד שלישי, ואין בידי בית המשפט מידע בדבר פרק הזמן שחלף מאותו מועד ועד להגשת בקשה זו. יתרה מכך, טוען הנאמן כי היעתרות לבקשה עלולה לפגוע בעיקרון השוויון בין הנושים וכי לאורך השנים נדחו בקשות להארכת מועד מצד נושים אחרים.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים שיפורטו להלן.