פר"ק 23824-06-11

בפני בקשה לאישור הסדר פשרה בבקשה שהוגשה לחייב את המשיב, מר מנחם שביט, להשיב לקופת הפירוק של חברת שביט התכוף בע"מ סך של 16,761,000 ש"ח, אשר לטענת המפרק נטל מהחברה שלא כדין.

חברת שביט התכוף בע"מ (להלן - "שביט התכוף") הינה חברה אשר עסקה בפיתוח, יצור, שיווק, התקנה ותחזוקה של מיכליות. החברה הוקמה בשנת 2006 כשיתוף פעולה עסקי בין חברת שביט ובניו תעשיות מתכת בע"מ (להלן - "שביט ובניו") שבבעלות המשיב, מר מנחם שביט (להלן - "המשיב"), ובין חברת התכוף בע"מ (להלן - "התכוף"), כאשר כל אחת החזיקה ב - 50% ממניות שביט התכוף. לקראת סוף שנת 2010 נקלעה שביט התכוף לקשיים כלכליים, וביום 19.6.11 ניתן צו פירוק זמני וצו כינוס נכסים זמני לשביט התכוף, ועו"ד ישראל בכר (להלן - "המפרק") מונה כמפרק וכונס נכסים זמני לחברה. ביום 21.5.12 מונה עו"ד בכר כמפרק קבוע.

ביום 10.3.13 הגיש המפרק בקשה לחייב את המשיב להשיב לקופת הפירוק 16,761,000 ש"ח אשר, לטענתו, הוצאו ממנה שלא כדין על ידי המשיב, בין במישרין ובין באמצעות שביט ובניו. בבקשה נטען, בתמצית, כי במהלך שנת 2011 בוצעו פעולות חריגות של קיזוזי יתרות ביחס לספקים ולקוחות, באופן בו כספים הועברו אל חברות קשורות למשיב או ספקים אשר המשיב, חפץ ביקרם במקום להגיע אל קופת שביט התכוף. כן נטען, כי המשיב הסיט אל שביט ובניו את הכנסות שביט התכוף תוך ריקון שביט התכוף מתוכן, וזאת ללא הסטת הכנסות מתאימה.

במסגרת הדיון בבקשת המפרק, הוגשו חוות דעת על ידי הצדדים, התנהלו דיוני הוכחות ואף הוגשו סיכומי הצדדים. טרם מתן פסק הדין ומצאתי לזמן הצדדים לנסיון של פשרה. הנסיון צלח, וביום 19.2.15 הוגש הסכם פשרה לאישור בית המשפט.

עיקרו של הסכם הפשרה קובע, כי המשיב ישלם לקופת הפירוק סך של 1.8 מליון ש"ח ב - 18 תשלומים חודשיים שווים. כמו כן, המשיב והחברות בשליטתו מוותרים על כל תביעה כלפי קופת הפירוק, לרבות זכות החזרה אל קופת הפירוק בנעלי הנושה המובטח של החברה, בנק אוצר החייל בע"מ. כן נקבע, כי המפרק יעביר לידי שביט ובניו סכום של 100,000 ש"ח כנגד ההוצאות בהם נשאו לצורך השלמת פרויקטים עבור שביט התכוף, וסכום נוסף של עד 100,000 ש"ח עבור מידע שיביא להפחתת נשיית החברה או להוספת תקבולים לקופת הפירוק. בכפוף לעמידתו בתנאי הסכם הפשרה, יופטר המשיב מכל חבות ביחס לטענות שהועלו נגדו בבקשה לחיוב נושא משרה. עוד נקבע, כי התכוף מוותרת על כל תביעת חוב כלפי שביט התכוף, וזו מטעמה מוותרת על כל טענה כלפי התכוף.

מרפ חי בע"מ (להלן - "מרפ"), אשר הגישה תביעת חוב בסך של 2,931,221 ש"ח, מכוח נשיה לא מובטחת בשביט התכוף ואשר לא היתה צד לדיונים, טוענת שיש להביא את הצעת הפשרה לאישור אסיפת הנושים. לטעמה, אין לאשר הצעת פשרה אשר אינה מבטיחה תשלום דיבידנד לכלל הנושים ויש להציג בפני הנושים את הממצאים שבידי המפרק נגד שביט ובניו, טרם הסכמה למתן הפטר לשביט ובניו מתביעות עתידיות. לחלופין, מבקשת מרפ לקיים דיון נוסף בפני בית המשפט בנוכחות הנושים טרם אישור הסדר הפשרה.

לטענת מרפ, קמה לה זכות עמידה בבקשה מכוח סעיף 310 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983 (להלן - "פקודת החברות"), המעניק לנושה זכות לפנות לבית המשפט עת נפגע הוא, מהחלטת המפרק. מרפ סבורה, כי היה וינתן פסק דין הרי שזה יחייב את המשיב בסכומים גבוהים מאלה שנקבעו בהסכם הפשרה. בנסיבות אלה, הסכם הפשרה פוגע באופן אנוש בנושיה הרגילים של החברה, הצפויים לקבל דיבידנד בשיעור זעיר בלבד. כמו כן, הסכם הפשרה מנוגד למדיניות ציבורית ראויה, שכן הוא נותן יד להעדפות הנושים החמורות שבוצעו על ידי המשיב ושביט ובניו. לטעמה של מרפ, יש להורות על כינוס אסיפת נושים שכן הסדר הפשרה דומה להסדר נושים לפי סעיף 350 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן - "חוק החברות"), המחייב את קבלת אישור אסיפת הנושים, שכן הסדר הפשרה יביא לקבוצת שביט הפטר מטענות המפרק.

המפרק סבור כי תנאי הסכם הפשרה הינם המיטביים בנסיבות העניין, שכן הם יביאו להכנסת כספים משמעותיים לקופת הפירוק, וכוללים ויתורים בשיעור של למעלה מ - 10 מליון ש"ח כלפי קופת הפירוק, כמו גם ויתור על תביעת חוב של נושה רגיל עם חוב נטען של 11.2 מליון ש"ח. אין ביכולתו של המפרק להתחייב כי ישולם דיבידנד לנושים הרגילים, אך הסכם הפשרה המוצע הינו המתווה היחיד בו קיים סיכוי לדיבידנד כזה. המפרק מתנגד לבקשת מרפ לקיום אסיפת נושים, משאין מדובר בהליך של הסדר נושים לפי סעיף 350 לחוק החברות.