פר"ק 2108-05-14

בפני בקשה להכריע בגורל הכספים שנותרו בחברת ש.י.א רפאל פרויקטים בע"מ ולקבוע, כי המבקש זכאי ליתרת הסכום שהלווה לחברה בסך של 46,000,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן ל - 60% מהסכום שיוותר בחברה לאחר מכן.

ש.י.א רפאל פרויקטים בע"מ (להלן - "החברה") הינה חברה קבלנית בתחום הבנייה, פיתוח, יזמות והשקעות, העוסקת בעיקר – בהקמת פרויקטים לבניה. המשיב, שמעון אליהו גוזלן (להלן – "המשיב") הינו מייסד החברה, אשר שימש כמנכ"ל החברה במשך רוב שנות קיומה. בתחילה החזיק המשיב בכל מניות החברה. בשנת 2004, בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלעה החברה, נכנסה החברה להליך של הקפאת הליכים (פש"ר (ב"ש) 5300/04). במסגרת הליכים אלה, אושר לחברה הסדר נושים, במסגרתו רכש מר יעקב בן קיסוס, באמצעות חברת Bay Ventures Ltd. שבבעלותו (להלן, יחד עם מר בן קיסוס - "המבקש"), 60% מהון המניות של החברה, כאשר בהמשך הוקצו לו 1000 מניות בכורה בחברה. המבקש העמיד לחברה הון של כ- 53 מליון ש"ח ואף חתם על ערבויות אישיות. במשך השנים קיבל המבקש חזרה חלק מהשקעותיו ואף השקיע כספים נוספים בחברה לפי הצורך; כיום, עומד גובה השקעתו בחברה על כ -46 מליון ש"ח.

בשלב כלשהו הסתכסכו הצדדים ותחת לפתור זאת בהידברות, בחרו הם בהליכים משפטיים, אשר התנהלו בבית משפט זה (ת.א. 48017-04-13 ות.א. 28296-12-13). במסגרת אותם הליכים, הסתבר, כי הצדדים אינם מסוגלים לנהל את החברה יחדיו ועל כן מונה לחברה מנהל מיוחד, בתחילה, רו"ח חיים קמיל, ולאחר מכן עו"ד עמית פינס, הממלא תפקיד זה עד היום.

ביום 1.5.14 הגיש המבקש בקשה לפירוק החברה בטענה, כי זו הגיעה לסוף דרכה בשל חילוקי הדעות בין בעלי המניות שמביאים את ניהול החברה למבוי סתום. במסגרת בקשת הפירוק הוגשה בקשה למינוי מפרק זמני. בדיון שהתקיים ביום 22.5.15 הוסכם כי בקשת הפירוק תימחק ויוגש מתווה למכירת החברה ע"י המנהל המיוחד, עו"ד פינס. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 25.6.15 קבעתי כי עו"ד פינס יוסיף לכהן כמנהל מיוחד לחברה ויטול לידיו את סמכויות הניהול של החברה, על מנת להשלים את הפרויקטים של הבניה בהם החלה החברה ועל מנת למכור את כלל נכסי החברה. עוד נקבע, כי המנהל המיוחד ינקוט את כל הפעולות הדרושות למכירת החברה - ללא מתן צו פירוק - מבלי שיהא בכך כדי לפגוע בזכות כלשהי של הצדדים שעומדת להם במסגרת הפירוק. בתקופה שחלפה פעל המנהל המיוחד להשלמת הפרויקטים ומכירת נכסי החברה, וכיום רוב נכסי החברה מומשו ובניית הפרויקטים הסתיימה, תוך שבקופת החברה נותר סכום כסף נכבד.

להשלמת התמונה אציין, כי ביום 28.1.16 אישרתי מתווה למכירת החברה על יתרת נכסיה והתחייבויותיה כמקשה אחת לאחד מבעלי מניותיה, לאחר שתתקיים התמחרות ביניהם.

ביום 22.10.15 הגיש המבקש בקשה למתן הכרעה בעניין הכספים שנותרו בחברה. המבקש טוען, כי מאחר ומימוש נכסי החברה הגיע לקיצו, הרי שיש להכריע בגורל הכספים המצויים בחשבונות החברה, כפי שנעשה במצבים בהם מסתבר כי נותרו יתרות בחשבונותיה של חברה בפירוק. המבקש טוען, כי השקיע כספים רבים בחברה עת עמדה היא על סף פירוק, ובשל השקעותיו הנרחבות בחברה נותרה החברה חייבת לו סכום של 45,640,995 ש"ח, סכום נומינלי. בבסיס התקשרותו של המבקש עם החברה עמדה ההסכמה בסעיף 10 להסכם העקרונות, לפיה לא תתבצע כל חלוקה לבעלי המניות בחברה טרם יוחזר לו סכום השקעתו הכולל בחברה. אמנם, במקור סכומי ההשקעה הועמדו ללא הצמדה או ריבית, אולם נוכח ההפרות היסודיות שהפר המשיב את ההתקשרויות בין הצדדים זכאי המבקש להפרשי הצמדה וריבית. על כן, זכאי המבקש לסכום של 66,800,000 ש"ח, נכון למועד הגשת בקשת הפירוק. בנוסף לכך, זכאי המבקש ל - 60% מכל סכום שיוותר, בהתאם לאחוזי הבעלות שלו בחברה. המבקש סבור, כי ניתן להכריע בבקשה זו על פי החומר המצוי בתיק, בהתאם להסכמת הצדדים בעניין זה.

המשיב טען בתגובה, כי טרם הגיעה העת להכריע בבקשה זו שכן טרם הסתיימה מכירת נכסי החברה, ולא הוסדרו חובות המס שלה, כמו גם התחייבויותיה כלפי ספקים ונותני שירותים וכלפי בעלי הדירות בהתאם לחוק המכר, וטרם הוכרעו הליכים משפטיים בהם מעורבת החברה. על כן, בשלב זה לא ברור מהו הסכום שיוותר לחלוקה בין הצדדים.

עוד טוען המשיב, כי בית משפט זה אינו הפורום הנכון להכרעה במחלוקות בין בעלי המניות לחלוקת כספי החברה, ויש לעשות כן במסגרת תביעה אזרחית רגילה. המשיב מדגיש, כי לא ניתנה הוראה לפירוק החברה, לאור הסכמת הצדדים לסיים את עסקיה של החברה ללא מתן צו פירוק רשמי; אמנם נקבע, כי לא יפגעו זכויות הצדדים אשר היו עומדות להם במסגרת פירוק אולם אין פירוש הדבר כי ניתן לחרוג מהמסגרת הפרוצדורלית תוך פגיעה בזכויותיו הדיוניות של המשיב. המשיב מוסיף, כי גם אם היה מדובר בהליך פירוק, הרי שהיה על המבקש להגיש את הבקשה למנהל המיוחד כמעין - מפרק, שכן מפרק החברה הוא שממונה על חלוקת היתרה לבעלי המניות בהליך פירוק וביהמ"ש יושב רק כערכאת ערעור על החלטותיו. לחילופין, מוטב היה להורות על העברת ההליך לתביעה רגילה, על מנת לאפשר ליבון עובדתי של משמעות ההסכמים שנכרתו בין הצדדים וטענות המשיב כלפי המבקש בשל הנזקים שגרם לחברה.

לעמדת המשיב ככל שיוחלט, כי ניתן להכריע בבקשה בפורום זה, אין מקום להכריע בה טרם הליך שמיעת ראיות מקיף. לא הוסכם מעולם שהחלטה תינתן על בסיס החומר המצוי בתיק וטענת המבקש בעניין זה הינה הוצאת דברים מהקשרם.