פר"ק 19021-08-14 דוד נ' רוזנק ואח'

המערער היה עובד של החברה והוא הגיש תביעת חוב למשיב, שמונה להיות בעל תפקיד לבדיקת תביעות חוב של העובדים. המשיב קיבל את תביעת המערער בחלקה ודחה אותה בחלקה האחר, ועל כך הערעור.

לאחר עיון בכתב הערעור ובתשובת המשיב, אני מחליט לקבל את הערעור רק בחלקו, הכל כאמור להלן.

תביעת החוב שעליה נסב הערעור היא לתשלומים שעל פי הטענה המערער זכאי להם מן המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") על פי הוראות פרק ח' של חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה- 1995 ("חוק הביטוח הלאומי"). המערער טען כי הוא הועסק על ידי החברה בתקופה שמיום 1.10.06 עד יום 1.11.08, ועיקר טענתו הוא ששכרו לא שולם לו במשך כל תקופת העסקתו וכי מתלושי שכר חלקיים, שלטענתו הומצאו לו לאחר סיום העסקתו, עולה שהם אינם משקפים את היקף משרתו ואת שכרו. על רקע זה, הוא תבע שכר בגין כל תקופת עבודתו בסכום כולל של 157,778 ₪; פדיון חופשה בסכום של 4,636 ₪; דמי הבראה בסכום של 4,914 ₪; פיצויי פיטורין בסכום של 12,600 ₪ והפרשי הצמדה בסכום של 25,240 ₪, ובסך הכל - 205,168 ₪.

כאמור לעיל, המשיב קיבל את התביעה בחלקה ואישר חוב בגין שכר בסכום של 25,414 ₪, המהווה את שכר העבודה לתקופה של שנה, על פי תלושי השכר שהיו ברשותו. את תביעת החוב בגין פדיון חופשה אישר המשיב במלואה, ובגין דמי הבראה הוא אישר סכום של 4,015 ₪, בהתבסס על ההסכם הקיבוצי הכללי וצו ההרחבה בענף שאליו השתייך המערער. בעניין פיצויי הפיטורין אישר המשיב חלק מן התביעה, בסכום של 6,795 ₪, בנימוק ששכרו הממוצע של המערער בשנה שקדמה לסיום יחסי העבודה עמד על 3,337 ₪, ובהתאם לכך חושב סכום הפיצויים לפי תקופת עבודתו של המערער, היינו עשרים וחמישה חודשים.

יצוין כי קודם שניתן נגד החברה צו פירוק, הגיש המערער תובענה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת (ע"ב 55318-11-11), אלא שכמסתבר, משניתן צו הפירוק עוכבו ההליכים בתביעה. קודם לכן, ועל פי החלטת הרשם של בית הדין לעבודה מיום 29.2.11, הגיש המערער תצהיר שבו הוא פירט את תביעותיו נגד החברה. עיון בתצהיר (שצורף כנספח 4 לכתב הערעור) מלמד שבעיקרו של דבר, הסכומים שפורטו בתביעת החוב הם אלה שנתבעו בבית הדין לעבודה, ועל רקע זה גם מובנת הסתמכות המערער על האמור בתצהיר, שאליו אתייחס להלן.

עיון בכתב הערעור מלמד שהמערער משליך את יהבו על הדברים שנאמרו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בבש"א 7013/09 (פר"ק 4092-07) אבו ג'האלין נ' עו"ד ד"ר משה כהן בתפקידו כמנהל מיוחד לבדיקת תביעות חוב כנגד ש' בראשי בע"מ (26.5.11) ("עניין בראשי") והוא מבקש לראות בדברים אלה את עיקר התמיכה לטענותיו בערעור הנוכחי, ואומר כבר עתה שלדעתי המערער נתפס לכלל טעות, ועיון באותה החלטה מלמד שבצד הדברים שעליהם מסתמך המערער, נאמרו גם דברים נוספים, ואחרים, השומטים את הקרקע מתחת לערעורו. אכן, כפי שציין המערער, בעניין בראשי קבע בית המשפט שההכרעה בתביעות חוב היא תפקיד רב חשיבות ואין למלא אותו כלאחר יד, וכי על בעל תפקיד לנקוט משנה זהירות ולדקדק בתביעת חוב שהוגשה לו ובטיב הוכחתה. נאמר גם שעל בעל התפקיד לבחון את המסמכים שהובאו בפניו, לשמוע עדויות, ובמידת הצורך לבקש, בהתאם לסמכותו, מסמכים נוספים.

אלא שבצד הדברים האלה, שאותם אני רואה לקבל ללא סייג, נאמר גם שנושה המגיש תביעת חוב כמוהו כתובע במשפט אזרחי ועליו מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, שכן הוא הטוען לקיום החוב ומבקש להוציא מחברו. נאמר גם שבעל תפקיד אינו מחויב לתור אחר ראיות עבור הנושה התובע ולא מוטלת עליו החובה לסייע לנושה בהוכחת תביעתו.

על רקע דברים אלה, דומני כי קשה למצוא פגם בהחלטתו של המשיב, אשר בעיקרה מבוססת על מסקנתו שהמערער לא הוכיח, במידה הדרושה, את כל הסכומים שנתבעו על ידו.

שכר עבודה