פר"ק 18882-07-14 יהושע כהן, מאיה כהן, מנחם כהן, שרה כהן נ' טולוס בנין והשקעות בע"מ, פסגות זיו השקעות ופיתוח (1993) בע"מ

הרקע לבקשה

1. זוהי בקשתם השנייה של המבקשים לפירוק חברת טולוס בנין והשקעות בע"מ (להלן: "החברה"), בעילה של טעמי צדק ויושר לפי סעיף 257(5) לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 (להלן: "הפקודה"), בשל הימצאותה ב"מבוי סתום", בשל פעילות המבוצעת בה באופן המקפח את זכויותיהם כמחזיקים במחצית ממניות החברה.

    

2. ברקע לבקשה זו עומדת היווסדותה של החברה בשנת 1991, אשר מניותיה הוחזקו על ידי שני אחים: אהרון כהן ז"ל שהלך לעולמו ביום 10.5.09, ומשה כהן אשר החזיק במניות החברה באמצעות חברה אחרת, היא המשיבה בבקשה זו (להלן: "אהרון" ו-"משה"). מבקשים 4-1 הם יורשיו של אהרון, ומבקש 1 הוא גם מנהל עיזבונו. מנהלי החברה הרשומים כיום ברשם החברות הינם משה, מאז שנת 2006, וכן בתו מאז שנת 2009. אין חולק כי לאור חילוקי דעות שנתגלעו בין האחים, סיכמו השניים בשנת 2008 על פרישתו של אהרון מהחברה. בהתאם להסכמה זו, חתמו השניים ביום 17.5.08 על הסכם לפיו אהרון ימכור למשה את כל מניותיו בחברה, כנגד תמורה כספית שפורטה בהסכם - סך של 1,000,000 ₪ שישולם בתשלומים חודשיים שווים בסך של 100,000 ₪ כל אחד, החל מיום 1.10.08 ועד ליום 1.7.09 (להלן: "הסכם הפרישה"). אין חולק כי ההסכם לא קוים במלואו, כך ש-45% ממניות החברה שהוחזקו על ידי אהרון אכן הועברו לידי משה ונרשמו על שם המשיבה, אך לא שולמה התמורה בעבורן. כתוצאה מכך, אהרון נותר עם 5% ממניות החברה ומשה עם 95% ממניותיה. לאחר שנפטר אהרון, בחודש מאי 2009, הגיעו משה ויורשיו של אהרון להסכמה על ביטול הסכם הפרישה, על אף שסוכם כי המניות תשארנה בשלב ההוא בידי החברה עד שיבקשו אותן המבקשים. בהמשך להסכמה זו, חתם משה ביום 15.9.09 על התחייבות בלתי חוזרת לפיה 45% ממניות החברה שהעביר אהרון, יוחזרו למבקשים כאשר ידרשו זאת.

    

3. ביום 1.3.12 פנו המבקשים לבית משפט זה בבקשתם הראשונה לפירוק החברה (פר"ק 1857-03-12), בטענה כי משה מקפח את זכויותיהם ובטענה שחילוקי הדעות עמו הביאו את החברה למבוי סתום - "deadlock". באותו הליך, נטען מנגד כי אין ממש בטענות שהועלו נגדה ונגד מנהלהּ. מה גם, באותה עת בה הוגשה הבקשה לבית משפט, המבקשים כלל לא פנו לחברה בבקשה לקבל לידם את 45% מהמניות, ומכאן, כי במועד הגשת הבקשה לבית המשפט לא החזיקו המבקשים במניות החברה ולא היו זכאים כלל לבקש את פירוקה.

    

4. ביום 25.6.12 ניתנה החלטה הדוחה את בקשת הפירוק הראשונה. באותה החלטה נקבע כי המבקשים אינם זכאים לסעד הפירוק בשלב בו טרם הועברו המניות על שמם, כאשר מדובר בחברה חיה ופועלת, אשר מרחיבה את עסקיה ופשיטא כי אינה מצויה ב"deadlock". לאחר מתן ההחלטה ההיא ניהלו הצדדים התדיינות ממושכת בעניין גורלן של אותן 45% מניות החברה. לבסוף, פנו המבקשים לבית המשפט בתובענה כי יאכוף על החברה ועל משה לקיים את ההתחייבות להעביר אליהם את 45% ממניות החברה לידם. בהחלטתו מיום 9.1.14, קיבל בית המשפט את התובענה והורה לחברה ולמשה להעביר בתוך 30 ימים את המניות, ללא כל תנאי. בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה על ידי החברה ומשה, נדחתה ביום 13.3.14. רק ביום 29.5.14, לאחר שהגישו המבקשים שתי בקשות נוספות לבית המשפט, הועברו המסמכים הדרושים לצורך העברת המניות, אשר כנראה טרם נרשמו על ידי המבקשים עד היום.

    

5. מכאן לבקשת הפירוק הנוכחית (השניה) שהוגשה לבית משפט זה. לטענת המבקשים, החברה מתנהלת תחת עושק וקיפוח של מחצית בעלי המניות בה תוך סירוב מוחלט לאפשר להם ליטול חלק בניהול, וביצוע מעשה תרמית ופגיעה קניינית בהם. אכן החברה עודנה פעילה, אך זאת רק בשל התנהלות מנהליה במרמה ובניגוד לדין. לטענת המבקשים, חרף הסיכום שנעשה עם משה בעת שנחתם כתב ההתחייבות הבלתי חוזרת - לפיו, החברה לא תצבור רווחים אלא תחלקם כדיבידנדים בעין, לא תיכנס להתחייבויות חדשות ללא אישור המבקשים ולא תבוצענה בחברה פעולות מהותיות ללא מעורבותם - משה עושה בחברה כבשלו, מושך כספים ומנהל את החברה במשך שנים מבלי לידע את המבקשים ומבלי לשתפם בנעשה. בבקשתם זו, כמו גם בבקשתם הקודמת, פירטו המבקשים פעולות רבות שיש בהן כדי ללמד על טענתם האמורה: משה פעל לדילול מניות החברה; העביר חלק מזכויות החברה ב"קפה ארומה" באילת לילדיו במחיר סמלי; מִשכן ושיעבד את נכסי החברה מבלי לקבל את אישורם של המבקשים; קידם מכירה של מגרש שבבעלות החברה מבלי לעדכן את המבקשים בפרטי העסקה; צרף את החברה לפרויקטים מבלי לקבל את הסכמת המבקשים; משך כספים מהחברה באופן חד צדדי, והעביר כספים לבני משפחתו - אחותו וילדיו - ללא כל הרשאה; יחד עם "מקורב" אחר לחברה עשה שימוש במשרדי החברה והוציא "הוצאות משרדיות" לצורך עסקים אישיים רבים; הכפיל את תשלום שכר הדירה אשר משלמת החברה לחברה אחרת שבבעלותו; השתמש בכרטיס אשראי של החברה להוצאות פרטיות; ומשך ללא כל אישור דמי ניהול בסך של 18,000 ₪ בחודש.

    

6. המבקשים ציינו כי על אף שהחברה ביצעה פעולות רבות ורחבות היקף, הם לא קיבלו מעולם ולוּ הודעת עדכון אחת בכתב מהחברה. יתר על כן, על אף שהמבקשים לא זומנו לאסיפת בעלי המניות עד אמצע שנת 2012, בדוח"ות שהוגשו לרשם החברות ציין משה כי הדו"ח נערך באסיפה בה הוזמנו ונכחו כל בעלי המניות. באסיפת בעלי המניות הראשונה אליה הוזמנו המבקשים, שהתקיימה ביום 28.5.12, אף נשאל משה האם התקיימו אסיפות בעלי מניות נוספות מאז שנת 2008 והוא טען כי אף פעם לא התקיימו אסיפות בחברה. המבקשים אף לא חתמו מעולם על פרוטוקול בעלי מניות, למעט פרוטוקול יחיד בשנת 2009.