פר"ק 1446-00 משכן-בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ נ' מ.ק.ר אחזקות מקרקעין בע"מ ואח'

1.בפני בקשה אשר הוגשה על ידי הבנק המבקש, שהינו, לטענתו, נושה מובטח של החברה שבפירוק, המשיבה מס' 1 (להלן : "החברה"). בבקשה עותר המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעת מפרק החברה (המשיב מס' 3, להלן : "המפרק"), אשר דחה את תביעת החוב ביום 18/9/14, לטענת המבקש ללא כל בסיס. האורכה המבוקש הינה עד לאחר שיכריע בית המשפט בבקשה מס' 23, היא בקשה אשר הוגשה על ידי המבקש ביום 15/9/14 (להלן: "בקשה מס' 23"). בבקשה מס' 23 בקש המפרק מבית המשפט לקבוע שאין למפרק סמכות להכריע בתביעת החוב והגוף המוסמך להכריע בה הוא בית משפט של פירוק.

2.אין זה המקום לסקור את טענות המבקש כנגד התנהלות מפרק החברה, ואלו פורטו בבקשה. בכל הנוגע לטעמים המצדיקים לשיטת המבקש את הארכת המועד המבוקשת, טוען המבקש כי הכרעה בבקשה מס' 23 (במידה והבקשה תתקבל) תייתר לחלוטין את הצורך בהגשת ערעור וכך יחסכו הליכים כפולים ומיותרים.

3.המפרק מתנגד לבקשה. לטעמו מדובר בכפל והפרדה מלאכותית אותה יצר המבקש עצמו, עת החליט על הגשת בקשה מס' 23. המפרק טוען שאין לראות בבקשה מס' 23 כ"עניין תלוי ועומד" המצדיק מתן אורכה להגשת הערעור. מעבר לכך טוען המפרק כי ישנה חפיפה, לפחות חלקית, בין הטענות, והמבקש רשאי לפרט את כל טענותיו לעניין סמכותו גם במסגרת הערעור. 

4.בתשובה לתגובה חולק המבקש על טענות המפרק וטוען כי במקרה הנדון יהיה זה נכון וחיוני להכריע ראשית בשאלת הסמכות ורק לאחר מכן יהיה מקום לבחון האם יש מקום להגשת הערעור אם לאו.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, הנני דוחה את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור ומקבלת אני את עמדת מפרק החברה כפי שהובאה בתגובתו. סבורה אני כי את הפיצול יצר המבקש, עת החליט להגיש את בקשה מס' 23, ימים בודדים לפני שקיבל את הכרעת המפרק בתביעת החוב, ושבאופן מעשי יכול היה המבקש להגיש ערעור על החלטת המפרק ולהעלות במסגרת ערעור זה גם טענות סף, אם וככל שסבר הוא לנכון לעשות כן. רוצה לומר, המבקש הוא שיצר את הפיצול בין טענות הסף לבין הטענות לגופו של עניין; הוא זה שמבקש לקבל הכרעה מוקדמת בטענות הסף; וכעת מעלה הוא טענות לעניין "הליך תלוי ועומד".

6.סבורתני כי במקרים כגון דא ניתן להחיל את הראציונל הטמון בהלכה הנוהגת ברע"א 10227/06 משה בובליל נ' עוד חיים אינדיג ואח', תק-על 2007(1), 1780 (להלן: "הלכת בובליל") שם נקבע:

"יהיו מצבים חריגים ויוצאי דופן בהם ראוי יהיה ליתן ארכה לבעל דין להגשת טענותיו לגופם של דברים (בין אם מדובר בכתב הגנה, בבקשת רשות להתגונן, בתשובה להמרצת פתיחה או במצבים דומים). זאת, כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית, נראה על פני הדברים שיש סיכוי סביר לטענה הדיונית המקדמית; שנית הנתבע או המשיב חייב להשקיע משאבים רבים ביותר, שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, על מנת להתגונן לגופם של דברים וכל עוד לא הוכרעה טענתו המקדמית. היחס בין שני התנאים האמורים ניתן להגדרה כמקבילית כוחות (השוו, רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ, פ"ד נט(4) 700; רע"א 6550/06 עמותת מוסדות סאטמר נ' שיכון קרית יואל בע"מ (טרם פורסם)). כלומר, ככל שמשקלו של אחד מבין שני התנאים רב יותר ניתן יהיה להסתפק במטען נמוך יותר לגבי התנאי האחר."

7.את הלכה זו ניתן להחיל גם על הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת מפרק, ולבחון האם יש סיכוי סביר לטענה הדיונית המקדמית?; האם המבקש חייב להשקיע משאבים רבים ביותר, שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, על מנת להגיש את ערעורו? סבורתני כי אם בוחנים מבחנים אלו, דין הבקשה להדחות.

8.איני קובעת מסמרות לגבי סיכויי הערעור, אולם אין ספק כי מדובר בטענה מוקשה לפיה המפרק מחוסר סמכות לתת הכרעה בתביעת החוב ויש להעבירו מתפקידו. באשר למשאבים – כפי שכבר ציינתי לעיל, לא היתה כל מניעה לכלול את כל הנימוקים שכבר נטענו ופורטו במסגרת בקשה מס' 23, כחלק מנימוקי הערעור (מבלי להביע דיעה לעניין סיכויי קבלתם). כל שנדרש הוא להוסיף התייחסות עניינית להחלטה גופה, התייחסות שתדרש בכל מקרה אם וככל שבקשה מס' 23 תדחה.