פציעת אדם מירי בעת שהחנה את מכוניתו כשחזר מעבודתו- תאונת עבודה

1.         ביום 07/06/05 סמוך לשעה 20:30 (להלן: "מועד האירוע") נורה התובע בשבתו במכוניתו אלמונים שחלפו, כשהם רוכבים על אופנוע, ליד מכוניתו בעת שזו חנתה ליד בית מגוריו.

            מן היריות נפצע התובע, והגיש תביעה לדמי פגיעה.

המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה בטענה שהתקיפה לא ארעה תוך כדי ועקב עבודתו של התובע ואף לא בגדר סיכוני הדרך כאמור בסעיף 80 (1) לחוק הביטוח הלאומי.

2.         בגין דחיית התביעה לדמי פגיעה הוגשה התביעה שלפנינו ובה נטען כי במועד האירוע, בעת שהתובע החנה את מכוניתו ליד ביתו, כשחזר מעבודתו - הוא נורה על ידי אלמונים.

            המשטרה אשר חקרה את האירוע לא הצליחה לאתר את מי שירה בתובע - סגרה את תיק החקירה.

3.         בכתב ההגנה חזר הנתבע על טענתו כי האירוע אינו בגדר סיכוני הדרך כמשמעותם בהוראות סעיף 80 (1) לחוק הביטוח הלאומי.

4.         לאחר ששמענו עדותו של התובע, ועיינו בכל המסמכים והראיות וסיכומי הטענות שהגישו הצדדים, אנו פוסקים כדלקמן:

א.        בסיכומיו טוען ב"כ הנתבע כי שלוש טענותיו כנגד התביעה הן אלה:

            (1)        אין מדובר כלל ב"תאונה" אלא בירי מכוון ממנו נפגע התובע.

            (2)        הירי אינו נובע כלל מסיכוני הדרך .

(3)        בעת הירי לא היה התובע בדרכו מהעבודה למעון ולכן בכל מקרה אין סעיף 80 (1) חל עליו.

ב.         נקדים ונציין כי עדותו וגרסתו של התובע היו אמינות ולא נסתרו בראיות ו/או בעדויות מטעם הנתבע.

            אנו דוחים טענת ב"כ הנתבע כי מדובר ב"ירי מכוון"...

            לא זו בלבד שהנתבע לא הוכיח טענה זו ולא טען כי ידוע לו מי ירה בתובע ומדוע ירה בו, אלא שגם על פי החלטת משטרת ישראל לסגור את התיק ברור לכל שאין ידועה זהותם של רוכבי האופנוע שירו בתובע.

            אם בגדר ידיעתו של הנתבע כי מדובר ב"ירי מכוון" ולא ב"זיהוי מוטעה" של התובע על ידי היורים בו - היה עליו להוכיח טענתו זו ומשלא הביא ראיות להוכחת טיעון זה אנו דוחים אותו.

            אנו קובעים כי לא נסתרה עדותו וטענתו של התובע כי לא ידוע לו מדוע הוא נורה ועל ידי מי?

            השערות, ספקולציות ואפשרויות היפוטטיות - כל אלה אין מקומן במסגרת ההליך המשפטי שבפנינו, ומשעה שלא נסתרה עצם הפציעה של התובע כתוצאה מן הירי, ולא נסתרה טענתו כי אינו יודע ואינו יכול להוכיח מי ירה בו ומדוע - נותרת פציעתו האמורה כפגיעה שיש לבחון אם היא בגדר סיכוני הדרך על פי סעיף 80 (1) לחוק.

ג.         גם הטענה כי הפגיעה מן הירי לא היתה בעת שהתובע היה בדרכו מהעבודה למעונו - נדחית על ידינו.

            אנו מקבלים כאמינה את עדותו וגרסתו של התובע לפיה נסע מעבודתו לביתו, וכאשר חנה ליד ביתו - ובטרם הספיק לצאת ממכוניתו - נורה על ידי רוכבי אופנוע אלמונים שחלפו ליד רכבו ומיהרו לנסוע מהמקום לאחר שירו בתובע.