פציעה עקב מעידה על תלולית זפת בדרך לעבודה הוכרה כתאונת עבודה

החלטה

1.      התביעה שבפנינו היא תביעה להכרה באירוע תאונתי שאירע לתובעת, לפי הנטען, בדרכה לעבודה, כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

גדר המחלוקת

2. השאלה שבמחלוקת היא כדלקמן:

האם ביום 8.1.08 אירע לתובעת אירוע תאונתי תוך כדי ועקב הליכתה לעבודה, ואם כן, האם אותו אירוע גרם לה נזק פיזיולוגי ו/או אי כושר לעבוד.

טענות הצדדים

3.      לטענת התובעת, ביום 8.1.08 כשהיתה בדרכה לישיבת צוות באשדוד, בהיותה באיזור התחנה המרכזית בירושלים, מעדה על בליטה, תלולית של זפת במדרכה, סובבה את רגלה הימנית וחשה כאב חד ועז ברגל ובברך ימין (להלן:"האירוע"). לאחר מכן המשיכה לישיבה ובה ישבה עם רגלה למעלה כל הישיבה מחמת הכאבים. לטענת התובעת, פנתה לרופא, ד"ר לדז'ינסקי, רק ביום 20.1.08, 12 יום לאחר האירוע, מאחר שקיוותה שהכאב יחלוף ומכיון שכהרגלה אין היא מייחסת חשיבות לכאביה ולטיפול רפואי בזמן.

4.      התובעת הגישה למוסד לביטוח לאומי, הנתבע, תביעה להכרה בנכות מעבודה ביום 24.3.08 ( נ/2) ותביעה לדמי פגיעה ביום 4.5.08 ( נ/1), אשר נדחתה בשל הפער בקבלת טיפול רפואי, המנתק את הקשר הסיבתי לאירוע. על החלטת הדחייה הזו הוגשה התביעה שבפנינו.

5. לטענת הנתבע פער הזמנים בין הטיפול הרפואי הראשון שקבלה לבין האירוע הנטען מנתק את הקשר הסיבתי ומלמד כי האירוע כלל לא היה. כן טוען הנתבע כי התובעת אך סובבה את רגלה ללא שהיתה בליטה על המדרכה שגרמה לה לכך.

6.      בפנינו העידו התובעת עצמה, כשלאחר עדות התובעת, הותרה הגשתם של תצהירים משלימים והתקיים בפנינו דיון נוסף בו העידו מטעמה הממונה עליה בעבודתה, גב' בובליל וחברתה לעבודה עמה נסעה באוטובוס לאחר האירוע, גב' שמואלי. נציין כבר מעתה כי התובעת והעדות מטעמה היו מהימנות עלינו ביותר ועשו רושם אמין ועקבי. כמו כן נציין כי לא נפל כל פגם בהתנהלות ב"כ התובעת אשר יושרה ומקצועיותה ידועים וברורים.

דיון והכרעה

7.      התובעת עבדה כמגשרת לעולי איראן במנהל הקהילתי בפסגת זאב מטעם קרן מיראז'. התובעת מסרה בתצהירה כי ביום 8.1.08, כשהיתה בדרכה לישיבת צוות באשדוד, בהיותה באיזור התחנה המרכזית בירושלים, מעדה על בליטה, תלולית של זפת במדרכה וסובבה את הרגל הימנית (להלן:"האירוע"). לדברי התובעת חשה כאב חד ועז ברגל ובברך ימין.

8. בטופס התביעה לדמי פגיעה ביום 4.5.08 ( נ/1) תיארה התובעת את האירוע כך:

"ירדתי מקו 6 בקרבת התחנה המרכזית ירושלים ובדרכי לתחנה עליתי על תלולית קטנה של זפת (בליטה) על המדרכה בדרכי לנסיעה באשדוד לישיבת צוות שהתקיימה שם. כתוצאה מכך חשתי כאב חד בברך אך המשכתי ללכת. חשבתי שזה יחלוף."

ובטופס התביעה להכרה בנכות מעבודה ביום 24.3.08 ( נ/2) באופן דומה, כך:

"בדרך לישיבת עבודה שהתקיימה באשדוד בדרך לתחנה המרכזית בירושלים עליתי על תלולית זפת במדרכה והתעקמה לי הרגל, חשתי כאב חד אך המשכתי ללכת כי חשבתי שזה יחלוף."

9.      נמצא אפוא כי בשני הטפסים (אשר הוגשו בטווח של זמן זה מזה) תיארה התובעת את האירוע באופן דומה, בהזכירה את הבליטה במדרכה אשר גרמה לה לעקם את רגלה. משכך, לטעמנו אין לתת משקל לעובדה שבכתב התביעה לבית הדין ציינה רק כי סובבה את הרגל, שכן לא מדובר בגרסה מודחקת או מאוחרת, כי אם בעובדה שנשמטה על ידי התובעת (שלא היתה מיוצגת) בכתב התביעה, אך הופיעה קודם לכן בטופסי התביעה שהוגשו לנתבע כאמור והינם קודמים בזמן. אף בדיון בפנינו הייתה גרסתה של התובעת עקבית ומהימנה והיא חזרה והדגישה את קיומה של הגבשושית שהכשילה אותה.

10. כך ציינה התובעת בעדותה כי בסביבות השעה 8:00, 8:15 בדרכה לישיבה שאמורה היתה להתקיים ב-10:00 מעדה (אך לא נפלה) על הגבשושית ועיקמה את רגלה. התובעת העידה כי הסתכלה וראתה כי הגבשושית גרמה לה למעוד: