פסקי דין של כב' השופטת אסיף מבית משפט השלום בחדרה

1.         מדובר בתביעה שטרית והתובעת הגישה בה לביצוע שטר חוב שעליו חתום הנתבע כערב לחובות הנתבעת 1 כלפי התובעת.

2.         בהתנגדות שהגיש הנתבע ביום 3/7/08 נטען, כי שטר החוב ניתן רק על מנת לערוב לחובותיה של הנתבעת 1, ומשכך היה על התובעת לפעול תחילה לגביית החוב מהנתבעת 1 טרם שתינקוט בהליכי הוצל"פ כנגדו.

            עוד טען הנתבע כי התובעת הפרה את התחייבויותיה בכך שלא סיפקה את הברזל שהתחייבה לספק וגרמה בכך לנתבעת 1 נזקים כלכליים ותדמיתיים, בין היתר, בשל כך שגרמה לנתבעת 1 לעיכובים חמורים בבנייה ואי עמידה בהסכמים כלפי צדדים שלישיים.

            נטען גם כי התובעת מחזיקה בשתי כננות לא תקינות, השייכות לנתבעת 1, שאותן התחייבה לתקן ולהחזיר לנתבעת 1 ולא החזירה.

3.         ההתנגדות, שכבר בעת הגשתה יוצגו הנתבעים על ידי עו"ד שמייצג אותם אף כעת, התקבלה, והפכה בכך להיות כתב ההגנה של הנתבעים.

4.         בדיון מיום 15/3/09 טענה ב"כ הנתבעים, לראשונה, כי בעוד שהשטר שהוגש לביצוע הינו לסכום של 200,000 ש"ח, העותק שבידי הנתבעים הינו על 100,000 ש"ח. מאחר שב"כ התובעת התנגדה לטענה זו בנימוק שיש בה הרחבת חזית, ביקשה ב"כ הנתבעים להגיש בקשה לתיקון כתב הגנה.

            בהחלטה שנתתי בתום הדיון אפשרתי לנתבעים להגיש בקשה לתיקון כתב ההגנה ובלבד שזו תוגש עד ליום 29/3/09. עוד קבעתי, כי תנאי להגשת בקשה כזו הוא תשלום הוצאות הדיון בסך של 1,000 ש"ח ומע"מ.

            הנתבעים ביקשו מאוחר יותר אורכה להגשת הבקשה לתיקון כתב הגנה, ואורכה כזו ניתנה להם עד ליום 7/4/09.

5.         מאוחר יותר, לאחר הליכים נוספים שאין צורך לפרטם כאן, הוגשה בקשת הנתבעים לתיקון כתב ההגנה והיא נדונה במעמד הצדדים בדיון מיום 1/7/09.

            בהחלטה שניתנה בתום הדיון הבעתי באופן מפורש את מורת רוחי מהתנהלות הנתבעים, תוך פירוט מחדליהם. בסופו של דבר, לפנים משורת הדין וחרף כל המחדלים שפורטו בהחלטה, קבעתי כי הנתבעים יהיו רשאים לתקן את כתב ההגנה, אך זאת אך ורק בכפוף לתשלום הוצאות בסכום של 4,500 ש"ח ומע"מ, שאותן עליהם לשלם לתובעת בתוך 10 ימים.

            נקבע (עמ' 7 ש' 13 להחלטה) כי אם לא ישולם סכום ההוצאות במועד, לא יהיו הנתבעים רשאים לתקן את כתב ההגנה והתובענה תידון על פי כתב ההגנה, ההתנגדות, כפי שהוגשה על ידם.

6.         הנתבעים לא שילמו את ההוצאות ובכך ויתרו, למעשה, על תיקון כתב ההגנה (ר' החלטה מיום 13/7/09).

7.         חרף זאת, הגישו לביהמ"ש "הודעה" לפיה תצהיר העדות הראשית מטעמם יהיה התצהיר כפי שצורף לבקשתם לתיקון כתב ההגנה.

            תצהיר זה כולל בתוכו את כל טענות הנתבעים, כולל אלה שלא הותר להם לטעון מאחר שלא תיקנו, כאמור, את כתב ההגנה מטעמם.

8.         מודעים לקושי זה, טענו הנתבעים באותה "הודעה" כי "אין בהעלאת הטענות השונות בתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעים כדי להביא להרחבת חזית, אלא כדי ללמד על התנהגות התובעת והתנהלותה לאורך תקופת ההתקשרות בין התובעת לנתבעים, הא ותו לא" (ס' 2 להודעה מיום 13/8/09).

            בדיון מיום 22/9/09 שבה ב"כ הנתבעים וטענה כי אין בכוונת הנתבעים להרחיב חזית, וכי הסיבה להמצאותן של טענות הנתבעים בנוגע לסכום הנקוב בשטר בתצהיר, היא על מנת להראות שהיה חוסר תום לב מצד התובעת (פרו' עמ' 8 ש' 14-23).

9.         בהחלטה שנתתי באותו יום, דחיתי את נסיונם של הנתבעים לתקן באופן עקיף את כתב ההגנה, וקבעתי כי התצהיר שישמש את הנתבעים כתצהיר עדות ראשית מטעמם הוא התצהיר שצורף להתנגדות ( שם בעמ' 9 ש' 10-12).

10.        בסופו של דבר הודיעה התובעת כי היא מוותרת על חקירת הנתבע 2 ועל הבאת עדים מטעמה ומבקשת לסכם בכתב.

            לפיכך, נתתי הוראה להגשת סיכומים כתובים, ואלה מונחים כעת בפני (לאחר אורכות שניתנו לנתבעים, לבקשתם).