פסק המשקם בעניין חובות בעל משק חקלאי וחבר בכפר פליקס ורבורג ישאר על כנו

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 3.12.07 (סגן הנשיא, כבוד השופט י' זפט) בה.פ. 796/06, אשר דחה את בקשת המבקש לבטל את פסק המשקם שניתן בעניינו ביום 27.4.06 (להלן - פסק המשקם).

העובדות

1.         המבקש החזיק משק חקלאי אצל המשיבה, בכפר פליקס ורבורג, והיה חבר בה. בשנת 1994 הגישה המשיבה דרישה להסדרת חוב לפי חוק הסדרים במגזר החקלאי משפחתי, התשנ"ב-1992 (להלן - חוק ההסדרים). המבקש לא השיג על חובו ולא הגיש טיעונים כלשהם בכתב. בנוסף, המבקש לא הודיע על רצונו להסדיר את חובו בהליך המיוחד של הסדר מהיר לפי תקנה 3 לתקנות הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (כללים לקביעת כושר ההחזר של גורם חקלאי), התשנ"ד-1994 ואף לא המציא נתונים ומסמכים הדרושים לקביעת כושר ההחזר כאמור. בהתאם לכך, ביום 29.8.1995 החליטה המשקמת, עו"ד אסתר פרונט (להלן - המשקמת), בהחלטה שכותרתה "פסק משקם חלקי" על חוב בסך של 107,703 ש"ח של המבקש כלפי המשיבה.

2.         ביום 8.10.1995 פנה המבקש אל המשקמת בבקשה לבטל את פסק המשקמת החלקי או לעכבו. המשקמת דנה בבקשה אולם החלטה לא חתומה זו לא נמסרה לצדדים ולא צורפה לבקשת רשות הערעור. המבקש פנה למזכירות מינהלת המשקם מספר פעמים בכתב וביקש לדעת האם ניתנה החלטה בעניינו. ביום 27.10.2003 זומנו הצדדים על ידי המשקמת בעקבות בקשת המבקש לדיון נוסף לשם בחינת האפשרות להשגה על חובותיו למשיבה אשר נקבעו בפסק המשקם החלקי. בעקבות דיון זה, ניתנה החלטה על ידי המשקמת ביום 17.5.2004, בה נקבע כי המבקש רשאי להשמיע את טענותיו לגופו של עניין, זאת עקב פרק הזמן הארוך שחלף בין מועד תחילת ההליכים ועד לדיון בבקשה ולאור העובדה כי החלטתה הקודמת לא נחתמה.

3.         עם קבלת החלטתה האמורה של המשקמת מיום 17.5.2004, הועבר עניינו של המבקש ונדון בפני המשקם עו"ד אופיר כץ (להלן - המשקם). ביום 27.4.2006 נתן המשקם את פסקו, במסגרתו דחה את טענותיו של המבקש. עוד ציין המשקם במסגרת פסק המשקם, כי הנטל להוכיח כי החובות הכלולים במאזני המשיבה אינם נכונים רובץ לפתחי החייבים, בהתאם לסעיף 12(ב) לחוק ההסדרים הקובע כי המאזנים המאושרים מהווים ראיה לכאורה. כמו כן, נקבע כי בעניינו של המבקש, פרק הזמן הארוך שחלף בין מועד תחילת ההליכים לבין החלטת המשקם מטיל על המבקש נטל כבד יותר וכי לאור העדויות והראיות שהוצגו בפניו הוא הגיע לכלל מסקנה כי המבקש לא הרים נטל זה. מן הראוי לציין כי בהחלטתו התייחס המשקם לחוות דעת המומחה מטעם המבקש, מר אליעזר לוינגר, ולכל שאר טענותיו ודחה אותן אחת לאחת. בסופו של יום, הותיר המשקם על כנה את החלטת המשקמת מיום 29.8.1995.

פסק הדין של בית המשפט קמא

4.         לאחר קבלת פסק המשקם, פנה המבקש לבית המשפט קמא בבקשה לביטול החלטת המשקם מכוח הוראת סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים בעילת "טעות גלויה על פני הפסק" (להלן - בקשת הביטול).

5.         בית המשפט קמא דחה את טענות המבקש מן הטעם כי לא נמצאו פגמים בקביעת המשקם לפיה המאזנים המאושרים של המשיבה מהווים ראיה לכאורה להיקף חובות המבקש ובקביעה כי הנטל להוכיח כי מאזנים אלו אינם נכונים, מונח לפתחו של המבקש. בנוסף, ציין בית המשפט קמא כי למבקש ניתנה האפשרות לקבל מסמכים מהנהלת החשבונות של המשיבה בתמורה לתשלום בסך 1,500 ש"ח אך המבקש בחר שלא לעשות כן. לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי הן המשקמת והן המשקם פעלו כדין ובהתאם לראיות שהוצגו בפניהם ולפיכך דחה את בקשת הביטול.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

טענות המבקש

6.         לטענת המבקש, פסק הדין של בית המשפט קמא מתעלם מהלכותיו של בית המשפט העליון בעניין ע"א 524/88 "פרי העמק"- אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' שדה יעקב - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד מה (4) 529 (1991) (להלן - עניין פרי העמק) ובעניין בג"צ 333/85 אביאל נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד מה (4) 581 (1991) (להלן - עניין אביאל), אשר הכירו בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של אגודה שיתופית וקבעו כי אגודה שיתופית אינה יכולה לחייב את חבריה בהוצאות אלא בהסכמתם. לטענתו, המשקם פסק לפי האמור בתקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות (הוראות כלליות), תשל"ו- 1976, ק"ת 983 (להלן- תקנה 2א), ייחוס חובות האגודה השיתופית לחבריה, ולפי הנוהג שהיה קיים בהתאם לתקנה זו, אשר נפסלו שניהם בעניין פרי העמק ובעניין אביאל.

7.         עוד טוען המבקש כי בית המשפט קמא התעלם ממועד נתינתו של פסק המשקם, אחת עשרה שנים לאחר תחילת ההליכים בעניינו, ומן העובדה כי המבקש נאלץ לשאת בתוצאות הפגמים אשר נוצרו עקב התמשכות ההליכים, שעה שמקור הפגמים הינו התנהלות המשקמת בעניינו.

8.         בנוסף, טוען המבקש כי המשיבה השמידה את המסמכים המפרטים את החוב ביודעין, ולמרות זאת קבע המשקם כי המבקש לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו. עוד טוען המבקש בהקשר זה, כי בית המשפט קמא לא התייחס בפסק דינו לעניין נטל הראייה המוגבר שהוטל עליו על ידי המשקם, אשר לטענתו כלל לא ניתן להרימו.

9.         מוסיף המבקש וטוען, כי על בית המשפט להבהיר את משמעותה של הוראת סעיף 15 לחוק ההסדרים, ולקבוע כי את ההפחתה האוטומטית בשיעור של עשרים אחוזים המוענקת על פי הוראה זו יש לבצע מהחשבון הנכון של המבקש אצל המשיבה, כפי שייקבע על ידי המשקם.

דיון והכרעה

10.       סעיף 13(א) לחוק ההסדרים קובע כי סכסוכים מסוימים יועברו להכרעתו של משקם, כדלקמן:

"על דיון בפני משקם יחולו הוראות פרק ד' לחוק הבוררות והתוספת לו, בשינויים המחוייבים, ולמשקם תהיינה הסמכויות הנתונות לבורר לפי החוק האמור"

11.       סעיפים 28-27  לחוק ההסדרים קובעים את אופן מתן פסק המשקם ואופן ביטולו, כדלקמן: