פסק דין שעניינו שומה לפי מיטב שפיטה בנסיבות שבהן הנישום מתכחש לרשום בספריו שלו עצמו

פתח דבר

1. בפניי שלושה ערעורים מאוחדים שהוגשו כנגד צווים שהוציא המשיב מכוח סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") לחברת נורדנט בע"מ (להלן: "המערערת") ולמר חמדאן נהאד וגאדה (להלן: "המערער"), שהוא בעל 100% ממניות המערערת.
2. עניינו של ע"מ 41882-01-15 הוא בצו שהוציא המשיב למערערת לשנות המס 2009-2012. עניינו של ע"מ 41685-01-15 הוא בצו שהוציא המשיב למערער לשנות המס 2009-2010. ואילו עניינו של ע"מ 23197-03-16 הוא בצו שהוציא המשיב למערער לשנות המס 2011-2012.

רקע

3. המערערת הוקמה ביום 24.12.2008 ובמהלך שנות המס הרלוונטיות הייתה בבעלותו המלאה של המערער.
4. עד למועד הקמתה, עסק המערער כעצמאי בשתי פעילויות מרכזיות - הפעלת מעבדת שיניים וכן מכירת שתלים וחומרים נלווים על פי הזמנה. לאחר הקמת המערערת, הפסיק המערער את פעילותו כעצמאי, והוא פועל מכאן ואילך באמצעות המערערת בלבד.
5. ביסוד הצווים עומדת טענת המשיב כי מתוך מאזני המערערת עולה שהמערער משך בשנות המס כספים מהמערערת וכי אין לקבל את טענתו לפיה משיכות אלו נעשו כנגד יתרת זכות שנצמחה לו בשל העברת מלאי שלו למערערת בסך 3,864,710 ₪ בעת תחילת פעילותה. לטענת המשיב, המערער לא הוכיח שהיה לו מלאי ולא הוכיח שהועבר מלאי, ובפרט לא הוכח כי העביר מלאי בשווי הנטען. לפיכך, כך סבר המשיב, יש לסווג את המשיכות שבוצעו על ידי המערער כהכנסה ממשכורת החייבת במס לפי סעיף 2(2) לפקודה, ולחילופין, כהכנסה מדיבידנד החייבת במס לפי סעיף 2(4) לפקודה.
6. כאן כבר המקום לציין, כי במסגרת נימוקי הערעור וכן במסגרת הסיכומים שינו המערערים טעמם והעלו טענות עובדתיות אחרות; תחילה טענו כי רישום המלאי ורישום יתרת הזכות אינו משקף את מצב הדברים לאמיתו ויש לפיכך להתעלם ממנו, ואילו בהמשך טענו כי אין מקום לבטל את יתרת הזכות (להגדיל את החוב), אלא להקטין (כנגד "ביטול" המלאי) את יתרת הספקים.
7. שתי סוגיות נוספות עומדת ביסוד הצווים, האחת נוגעת לטענת המשיב (במסגרת שומה חילופית) לקיומו של הפרש הון בלתי מוסבר כעולה מהצהרות ההון שהגיש המערער, והשנייה נוגעת לשומה לפי מיטב שפיטה שערך המשיב למערערת, בהתבסס על תחשיב כלכלי ובעקבות פסילת ספריה לשנות המס שבערעור. יצוין כי המערערת לא הגישה ערעור על פסילת הספרים, ולפיכך כי עובדת היותם של הספרים פסולים אינה שנויה במחלוקת.

טענות המערערים בתמצית

8. טענת המשיב בכל הנוגע לסיווג המשיכות על ידי המערער, היא טענה חסרת בסיס כלכלי ו/או חשבונאי ואינה עומדת במבחן המציאות ו/או מהעולה מתוך מאזני המערערת.

המשיב מעדיף "למחוק" את המלאי, שאינו מכיר בקיומו, כנגד יתרות החו"ז של המערער, ולא כנגד יתרות הספקים והדבר עומד בניגוד להיגיון ולמציאות העסקית. אין זה סביר שיתרות ספקים יוותרו במשך שנה ללא כל תשלום ובסכומים העולים על מחזור המכירות השנתי. כך למשל יתרת הספקים המופיעה במאזן לשנת 2012 (המאזנים צורפו לסיכומים) הינה כ-7,184,000 ₪ כאשר יתרה זו אינה מתיישבת עם כל היגיון כלכלי, ויש לפיכך לתקנה ולהעמידה על סך של כ-1,500,000 ₪. באופן זה, לא יהיה מקום לתקן את יתרות הזכות של המערער ולא יהיה מקום לחייבו במס בגין משיכות כספים מהמערערת. זאת ועוד, מעיון במאזני המערערת עולה כי התחייבויותיו של הנישום עולות עשרות מונים על הונו, ובמצב דברים זה אין זה סביר כי יבוצעו משיכות בעלים.

9. חוות הדעת הכלכלית של המשיב בעניין הרווח הגולמי לא נבחנה לגופו של עניין ולא עמדה בפני חקירה או בדיקה. אחוזי הרווח של המערער בעסקאות המכירה היו אחוזים ספורים, ולא הגיעו לאלה שנקבעו על ידי המשיב, אף לא נבחנה הטענה לפיה מדובר היה במכירה סיטונאית.

המערער ניסה למצוא תדריך כלכלי של מס הכנסה שיאמת את דבריו, אך לא היה בנמצא. באם יש כזה, יהיה מוכן המערער לקבל את קביעותיו ולאור כך שספרי החברה נפסלו, יקבל הוא את אחוזי הרווח האמיתיים מבלי להתדיין בסוגיה זו.

10. אשר להפרשי ההון הבלתי מוסברים כנטען על ידי המשיב, הרי שבד בבד טוען המשיב כי הפרשי הון אלה נובעים מעצם רישום המלאי בדו"ח וכי אין להכיר בקיומו של המלאי ויש למחקו. לפיכך, סוגיה זו אינה רלוונטית ודינה להתבטל.
11. יכולתם של המערערים להתגונן מפני השומות נפגעה בשל כך שלא היה בידם ספרי המערערת. ספרים אלה נמסרו לידי המשיב בשלב כלשהו, שהרי על פיהם ערך את שומותיו. המשיב טוען שהחזירם למערער או לבא כוחו, אך לא ברור למי ולא ברור אימתי. המשיב התבקש להמציא רשימת ספרים או מסמכים שנמצאים תחת ידיו אך נמנע מלעשות כן.