פסק-דין משלים בתיק פח 1140/01

א.        ביום 4.3.03  הורשעו הנאשמים  ברצח הנערה נאדין ווחידי ונדונו למאסר עולם. יוער, כי הנאשם מס' 1 הורשע פה אחד ואילו נאשם מס' 2 הורשע ברוב דעות של עמיתי, כב' השופטים אברהם טל וד"ר עמירם בנימיני, בניגוד להשקפתי שיש לזכותו מחמת הספק.

במסגרת הדיון בע"פ  3176/03 וע"פ 3298/03 שהגישו הנאשמים לביהמ"ש העליון הוחזר התיק לשמיעת ראיות חדשות שהגיעו לידיעתם לאחר מתן פסה"ד (הפניה הראשונה בענין הראיות הנוספות היתה של עו"ד חקלאי

נ/1A).

ביהמ"ש העליון הורה על שמיעת הראיות החדשות ועדים אחרים שיבקשו הצדדים להעיד וליתן פסק-דין משלים.

ב .        הנאשמים  זימנו 3 עדים מטעמם: בילאל ווחידי וג'יבריל (גבריאל) ווחידי (להלן "בילאל" ו"ג'יבריל" בהתאמה או "העדים" או "המצהירים")  שהודו לדברי ב"כ הנאשמים ברצח הנערה נאדין ואת עו"ד חקלאי שגבה מהם תצהירים. בנוסף הגיש עו"ד מרוז ב"כ נאשם 2 את פנייתו של עו"ד חקלאי לביהמ"ש העליון , תשובת הפרקליטות  ותצהירי העדים .

ב"כ  המאשימה הגישה בהסכמה אמרות קודמות של העדים, לאמור, הודעת בילאל  שנחקר מספר שעות לאחר הרצח והודעת ג'יבריל שנחקר בחלוף למעלה מחודש מאז הרצח  וכן אמרות שמסרו לאחר מכן.

הקדשנו שתי ישיבות לשמיעת הראיות ונעתרנו לבקשת  ב"כ  הצדדים שלא לסכם בעל-פה אלא להגיש סיכומים בכתב .

יוער כי המוצגים והפרטיכל לא מוספרו בהמשך למוצגים ולפרטיכל של הדיונים הקודמים אלא התחילו בסימון ובעימוד מבראשית. לצורך אבחון הוספתי את האות A הן למוצגים והן לעמודי פרטיכל הדיון  מיום 26.7.05 ואת האות B לפרטיכל הדיון מיום 8.9.05 (שהעימוד בו החל מהספרה 1). ההפניות לפרטיכל יובא בציון העמוד והשורה ללא תוספת המלה "פרטיכל".

ג. טענות הצדדים:

ב"כ הצדדים מיקדו טיעוניהם בשאלת מהימנות העדים.

ב"כ המאשימה, עו"ד מוהר, הצביעה על הסתירות הפנימיות בעדותו של בילאל ועל הסתירות שבין עדותו בביהמ"ש לבין האמור בתצהירו ובאמרותיו במשטרה . באשר לעד ג'יבריל טענה כי הוא מילא פיו מים בביהמ"ש ואישר אמנם את תצהירו בחצי פה.  עם זאת במשטרה הוא טען שלא הגיע כלל לעו"ד חקלאי. שני העדים כבשו עדויותיהם ולא נתנו הסבר מניח את הדעת לכבישתן, ליתר דיוק, רק בילאל ניסה להסביר פשר השיהוי . זאת ועוד; ב"כ הנאשמים לא זימנו עדים אלה במהלך הדיונים הקודמים על אף שלכאורה יכלו לחזק את טענת האליבי של הנאשמים.

הפגם הבולט בתצהירי העדים הוא באי זיהוי המצהירים עפ"י תעודות זהות שכן עו"ד חקלאי לא הכיר אותם הכרות אישית. תוכן התצהירים אף הוא אומר דרשני שכן קיימת זהות בנוסחם, זולת השוני לגבי זהות היורה. ב"כ המאשימה בקשה שלא ליתן אמון בדברי העדים ולהותיר הכרעת הדין על כנה.

לעומתה, הדגיש ב"כ הנאשם 2, עו"ד מ. מרוז (להלן: עו"ד מרוז) , שהסתירות בדברי בילאל הן סתירות מינוריות ואין בהן כדי להאפיל על גרעין האמת של עדותו.

הוא ביקש למצוא תימוכין לטענתו בדברי ביהמ"ש העליון בע"פ 1258/03 מדינת ישראל נ. פלוני דינים עליון כרך סח, 64 לפיהם" נסיון החיים מלמד, כי גם עדות שיש בה אי דיוקים ואף פירכות עשויה להיות אמינה..." ותקדימים נוספים, כולל ניתוח עדותו של עופר בהכרעת הדין. עו"ד מרוז הצביע על חלוף הזמן שיכול שיגרום לאי דיוקים ואי התאמות בפרטים.

באשר לג'יבריל, על אף שסירב להשיב לשאלות בביהמ"ש, הוא בכל זאת אישר את תצהירו בפני עו"ד חקלאי. עו"ד מרוז תולה בב"כ המאשימה את הקולר לפשר שתיקתו של ג'יבריל - באשר סירבה לנהל עימו מו"מ להקלה בעונשו, מו"מ אותו ניסה לנהל בשמו עו"ד חקלאי .

מכל מקום, גם ללא עדותו של ג'יבריל טוען עו"ד מרוז כי יש מקום לזכות את הנאשמים, ולו עפ"י גרסתו של בילאל בלבד, על אף שבעדותו בביהמ"ש הרחיק עצמו משותפות למעשה הרצח והודה שנלווה לג'יבריל, ע"מ למנוע ממנו לבצע הירי. בילאל הודה שנכח במקום שעה שחברו ירה, ובתור מי שהיה במקום דבריו סותרים את דברי העדים עליהם ביסס ביהמ"ש את הכרעת  הדין .

ב"כ הנאשם 2 מציין, כי העדים עומדים בסכנת הרשעה ברצח, שכן די, להשקפתו, בראיות שנאספו כדי להעמידם לדין, ומי שמסכן עצמו כדי כך ראוי לאמון.

לענין השיהוי נתן בילאל הסבר מניח את הדעת לסיבת שתיקתו בעבר והסביר שלא השלים עם העובדה ששני אנשים חפים מפשע מרצים מאסר עולם  ואז פתח את סגור לבו.

ג. דיון