1. הערעור שבפניי התייחס להודעת המשיב בדבר החלטה בהשגה מיום 10/12/03. ההשגה, אותה הגישה המערערת, התייחסה לשומת תשומות לשנות המס 98' - 2002, שעניינה קיזוז מס תשומות הכלול בחשבוניות שהוצאו, לטענת המשיב, שלא כדין על ידי אלי בונופיל (להלן: "
בונופיל") וענת ורון.
בנספח הנימוקים להודעה בדבר החלטה בהשגה, אשר נשלח למערערת ביום 10/12/03, התייחס המשיב לטענת המערערת בהשגה, על פיה החשבוניות נשוא השומה שנתקבלו מנותני השרותים אשר צוינו בשומה (בונופיל וענת ורון - ד.ק.), היו תמורת אספקת כוח אדם לעסקה של המערערת.
בנימוקי ההחלטה נאמר כי ממכלול העדויות אשר בידי המשיב, כולל עדותם של בונופיל וגב' ענת ורון, עולה כי השרות אשר בגינו הוצאו החשבוניות - לא ניתן. המשיב הפנה לעדותו של בונופיל בה נאמר כי כל החשבוניות שניתנו לעסקים הינם כיסוי חשבונאי לשכר עבודה של פועלים זרים ללא רישיון עבודה.
עוד נאמר כי בחקירתה ציינה ענת ורון את שמה של המערערת כחברה שלה ניתנו חשבוניות ללא אספקת פועלים בפועל.
במסגרת הערעור חזרה וטענה המערערת כי השרות נשוא החשבוניות סופק לה בפועל, וכי החשבוניות שהוצאו על ידי הספקים הן בגין שרות של אספקת עובדים שניתן על ידם.
2. בתחילת הדיון, בשנת 2004, הסתבר כי כנגד בונופיל הוגשו כתבי אישום, והדיון נדחה מספר פעמים על מנת לאפשר למערערת לקבל את חומר החקירה הרלבנטי ואת כתבי האישום.
לאחר שחומר החקירה הועבר למערערת, חומר אשר כלל, לדברי המשיב, את כל החומר עליו התבסס המשיב לשם הוצאת השומה, הסתבר למערערת, לדבריה, כי החומר כולל הודעות של מר כספי, מנהל המערערת, והודעות של בונופיל וענת ורון אשר נלקחו כפי הנראה מתיק החקירה שנוהל בעניינו של בונופיל, מוציא החשבוניות. בעקבות חקירה שנערכה בעניינו של בונופיל, הוגשו נגדו שלושה כתבי אישום בעבירות על חוק מע"מ ופקודת מס הכנסה. בכתבי האישום השונים אשר אוחדו בשלבים של ניהול התיק, הואשם בונופיל, בין היתר, כי עסק בתקופות שונות, באמצעות חברות אספקת כוח אדם, ובכך שלא כלל בדו"חות למע"מ את כל העסקות שהיו לו באותן תקופות דיווח, למרות שהוציא חשבוניות מס שפורטו בכתב האישום. כמו כן הואשם בונופיל בהשמטת הכנסות. בכתבי האישום פורטו בין היתר חשבוניות מס שהוצאו על ידי בונופיל לעוסקים שונים, וביניהן חשבוניות אשר הוצאו למערערת, אותן חשבוניות אליהן התייחס המשיב בשומת התשומות ובהחלטה נשוא השגת הערעור. בונופיל כפר בעובדות כתבי האישום ונוהלו הוכחות בכתב האישום המאוחד. לאחר סיום פרשת התביעה, ולאחר שהחלה פרשת ההגנה, חזר בו בונופיל מכפירתו, הודה בעובדות כתבי האישום והורשע על פי הודאתו בכל העבירות נשוא כתבי האישום.
לאור זאת הגישה המערערת בקשה במסגרת בש"א 24773/04. בבקשה נטען כי נושא מהותי שבו הורשע בונופיל, הוא העובדה שבונופיל לא דיווח על כל העסקאות נשוא החשבוניות אשר פורטו בנספחים לכתבי האישום. משלא דיווח על עסקאות אלה גם לשלטונות מס הכנסה הורשע בכך שהשמיט הכנסות אלה.
כלומר, לא רק אי דיווח יוחס לבונופיל בגינו הורשע בעבירות מע"מ, אלא שהוא הורשע במספר רב של עבירות אשר עניינן השמטה, אי דיווח ושימוש במרמה במטרה להתחמק ממס.
נטען כי מכאן עולה שהחשבוניות, לרבות החשבוניות שהוצאו למערערת על ידי בונופיל, משקפות עסקאות אמת. קביעה כי אותן חשבוניות משקפות עסקאות שהיה על בונופיל לדווח עליהן, הפכה חלוטה משנערך הסדר טיעון, בונופיל הודה והצדדים לא ערערו על הכרעת הדין.
המערערת טענה כי יש לקבל את הערעור על הסף מטענת השתק, שכן הקביעה לגבי עצם קיומן של העסקאות מול המערערת, הנובעת מהכרעת הדין בהליך הפלילי, מהווה השתק פלוגתא. לכן מנוע המשיב מלטעון היפוכם של דברים, ואין להתיר כל טענה מטעם המשיב המנונגדת לחלוטין לטענת המשיב בעניין בונופיל. כלומר, המשיב מנוע מלטעון כלפי המערערת כי השרות שבגינו הוציא בונופיל את חשבוניות המס למערערת לא ניתן.
המשיב הגיש את תגובתו לבקשה לקבלת הערעור על הסף וניתנה למערערת האפשרות להגיש תשובה לתגובת המשיב.
במסגרת תגובת המשיב ציין המשיב כי ביום 8/12/03 נתן בונופיל הודעה לפיה ללקוחות מסוימים, ביניהם המערערת, נתנה ענת ורון חשבוניות פיקטיביות, זאת לאור ידיעה ברורה שלו שכן לאותם לקוחות הוא עצמו סיפק חשבוניות מס פיקטיביות.
יש לציין כי הודעה זו היתה בפני המשיב חודשים רבים בטרם הורשע בונופיל, אולם כתבי האישום לא שונו בעקבותיה. בונופיל הודה, כאמור, בעובדות אשר יוחסו לו בכתבי האישום כאמור לעיל.
בהחלטה מיום 19/7/2005 פירטתי את כל טיעוני הצדדים בעניין בקשת המערערת לקבל את הערעור על הסף, ואין צורך לחזור עליהם במסגרת הדיון הנוכחי.
לא קיבלתי את טענת המערערת על פיה יש לקבל את הערעור על הסף מחמת השתק פלוגתא או השתק טיעון. ציינתי כי גם המערערת אישרה במסגרת טיעוניה כי היא מודעת להלכה על פיה אין הכרעת דין במשפט פלילי מהווה השתק פלוגתא במשפט אזרחי בשל הבדל בדיני הראיות הנוהגים, גם אם נתמלאו לכאורה התנאים לקיומו של השתק פלוגתא.
קיבלתי את טענתה של המערערת, בניגוד לטענת המשיב, כי במקרה הנוכחי מתמלאים על פניהם היסודות שנקבעו בפסק דין
קלוז'נר בעניין השתק פלוגתא. עם זאת קבעתי כי לא ניתן לראות בהלכה על פיה לא יהווה פסק דין פלילי השתק פלוגתא בהליך אזרחי - כקביעה פורמליסטית.
לא קיבלתי את טענת המערערת באשר להשתק טיעון, שכן לא ניתן לראות במקרה הנוכחי במשיב כמי שזכה בטובת הנאה כלשהי בגין העובדה שבונופיל הורשע על פי הודאתו, בהתאם לדרישה שנקבעה ברע"א 6753/96
מח 1 בע"מ נ' י' פרידמן בע"מ, פד"י נ(5) 418.
קיבלתי את הטענה החלופית של המערערת, על פיה מהווה פסק הדין הפלילי בעניין בונופיל ראיה לכאורה במסגרת הערעור, לפי סעיף 42 א' לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971. לכן, ניתן להגיש הן את כתב האישום והן את פסק הדין המרשיע כנגד בונופיל כראיה במסגרת הליך הערעור.