פסק-דין משלים בתיק עא 9326/06

1.         לפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד בעניין תאונה שארעה למשיב 1 (בע"א 9326/06; מטעמי נוחות בלבד יסווגו הצדדים בהתאם להליך זה - מי כמערער מי כמשיב) ביום 13.12.02 עת השתתף בשיט "רפטינג" במהלך טיול אתגרי "איסוזו צ'לנג' 2002" בדרום אמריקה. תוך כדי עריכת השיט ובעקבות אירוע התאונה נפגע משיב 1 בכתפו השמאלית ונגרמה לו נכות צמיתה. המשיבה 2 שכרה את שירותי משיב 1 כמקליט עצמאי לצרכי המסע, היא מפיקת תכנית הטלביזיה "מסע עולמי". המערערות הן שארגנו את המסע והן ששכרו את שירותי החברה המקומית שבמסגרתה בוצע ה"רפטינג" בנהר. בקצירת האומר יצוין, כי התאונה אירעה עת שהה משיב 1 בסירה ש"התקפלה" לשניים בתוואי של מפל, אז חלקה האחורי הונף למעלה והלה הועף באוויר וכאמור - נפגע. עוד יוטעם, כי משיב 1 לא נכח במלוא התדריך שניתן עובר לשיט ה"רפטינג" (בנסיבות שלא נתבארו די צרכן), ובכל אופן - הצטרף אליו שלא על תקן מקליט (כאמור - תפקידו הרשמי במסע).

2.         בגדרי הדיון המקדמי שנערך ולאור המלצת בית המשפט הוסכם בין הצדדים, כי לפנים משורת הדין תשלמנה המערערות פיצוי למשיב 1 בהתבסס על שיעורי הנכות שנקבעו על-ידי מומחה בית המשפט ובפסק-דינו של בית משפט קמא. לשם פסיקת הפיצוי הסמיכו הצדדים את בית המשפט להכריע בסוגיה לאחר הגשת טיעונים קצרים מטעמם בכתב, שיתמקדו אך ורק בשאלת גובה הנזק שנגרם למשיב 1 כתוצאה מהתאונה ושיש לפצותו בגינה. בנוסף נתבקש בית המשפט שלא להשית על מי מהצדדים הוצאות בגין הליך זה וכן להשיב הפיקדון למפקידים. סדרת ההסכמות האמורות עוגנה בפסק דין חלקי שניתן ביום 22.11.06. על פי פסק הדין החלקי בוטל פסק דינו של בית משפט קמא, שעה שלפתחנו הונחה כאמור שאלת גובה הנזק בלבד.

            למען הסדר הטוב יצוין, כי במסגרת הדיון המקדמי אף הסכימו הצדדים למחוק את משיבה 2 כצד לשני הערעורים שלפנינו, אלא שמפאת שגגה נשמטה עובדה זו מפרוטוקול הדיון מיום 22.11.06 ומפסק הדין החלקי שניתן. בנסיבות אלו, ולמען הסר ספק, הננו מורים בזאת על מחיקת משיבה 2 כצד להליכים דנן.

3.         סיכומי המערערות נסמכים על שיעור הנכות הרפואית שקבע המומחה מטעם בית משפט קמא, קרי - 5%. טוענות המערערות, כי מאז התאונה משיב 1 אינו סובל מנכות תפקודית כלשהי, שכרו לא נפגע בפועל, כושר השתכרותו נותר כשהיה, הוצאותיו בעבור נזקיו כלל לא הוכחו, ובכל מקרה ביכולתו לממש זכויותיו על-פי דין ולקבל פיצוי ממקורות אחרים (למשל - מהמל"ל). עוד טוענות המערערות, כי אין כל הצדקה לפסוק למשיב 1 פיצוי בגין כאב וסבל בשיעור שנקבע בפסק הדין. כמו-כן, לדידן של המערערות לא פעל משיב 1 להקטנת נזקיו כמתחייב, יש לזקוף לחובתו אשם תורם מכריע, ובל נשכח - הוא שהסתכן מרצונו הטוב בנטילת חלק בפעילות ספורטיבית אתגרית. חותמות המערערות טענותיהן בציון פסיקה משווה שלטעמן מחייבת הפחתת הפיצוי למשיב 1 במידה ניכרת.  

4.         בסיכומיו טוען משיב 1 כי במהלך חקירתו בבית המשפט קבע למעשה המומחה כי הנו סובל מנכות רפואית צמיתה בשיעור של 7.5% ולא 5% (כטענת המערערות). כך גם סבור משיב 1 כי המומחה אישר שהנו סובל מנכות תפקודית באותו שיעור. ודוק, משיב 1 נדרש לעבודה פיזית בה מתבטאת נכותו התפקודית באופן מובהק, והגם שלאור גילו הצעיר הצליח להתמודד עם הכאבים והקשיים הגלומים בה - לא לעולם חוסן. משכך, הפיצוי שנפסק על-ידי הערכאה הדיונית סביר וראוי לדעתו בנסיבות העניין ואין להתערב בו. לא-זו-אף-זו, לסברת משיב 1 בסופו של יום הוא אף קופח בפיצוי שנפסק לזכותו ומן הצדק אף היה להגדילו (בעיקר תחת ראש הנזק המכמת הפסדי השתכרות לעתיד).

5.         חרף אופיין הייחודי של ההסכמות שגיבשו הצדדים, הרי שאיננו יושבים בהליך זה כערכאה דיונית השומעת ראיות. ברי, אפוא, כי נתונים עובדתיים שהונחו בפני בית משפט קמא והתרשמותו הבלתי אמצעית מראיות ששמע ישמשו אף אותנו כנקודת פתיחה. תחילה נתייחס  לשיעור נכותו של משיב 1. המומחה הרפואי מטעם בית המשפט קבע בחוות-דעתו, כי כתוצאה מהתאונה סובל משיב 1 מנכות רפואית צמיתה בשיעור של 5%. שעה שנחקר בבית המשפט לא שינה המומחה מדעתו באופן מחייב, ואף תשובתו לשאלת קיומה של נכות תפקודית ממשית נותרה מעט עמומה וניתנת לפרשנויות שונות (ראו: פרוט' בית משפט קמא מיום 5.3.06, עמ' 1-9). בנסיבות אלו, ובהתחשב במהות התאונה והרקע שקדם לה, ולאחר עיון מוקפד בחומר הראיות, מצאנו לנכון לפסוק למשיב 1 פיצויים תחת ראשי הנזק ובסכומים הגלובליים שלהלן: הפסדי השתכרות בעבר ולעתיד - 70,000 ש"ח; עזרת צד ג' והוצאות בעבר ולעתיד - 11,000 ש"ח; ונזק לא ממוני - 30,000 ש"ח. הפיצוי ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד ליום ביצוע התשלום בפועל. לסכומים הללו יש להוסיף הוצאות משפט (בבית משפט קמא - אגרה, שכר טרחת המומחים והוצאות העדים), וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ.

6.         היות שמדובר בתאונת עבודה, הננו מורים בזאת על הקפאת סך של 34,000 ש"ח (בצירוף החלק היחסי של שכ"ט עו"ד ומע"מ; כאמור בפסק הדין שבוטל) מתוך הפיצוי שנפסק עד מתן החלטה בעניינו של משיב 1 אצל המל"ל. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום, וישולם למשיב 1, אם בכלל, בכפוף להחלטת המל"ל - מיד עם הינתנה. הסכום הנ"ל יוקפא בידי בא-כוח המערערות.         

7.         ככל שקם חיוב לתשלום יתרת האגרה יחול הוא על המערערות (כמוסכם בין הצדדים). לאור בקשת הצדדים, הננו נמנעים מחיוב מי מהם בהוצאות. הפיקדון יושב למפקידים.  

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום ו' בטבת, תשס"ז (27 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: