פסק-דין משלים בתיק א 39474/03

1.       התובעים נפגעו בתאונת דרכים ביום 9.8.01.

          תביעת התובעת 1 נסתיימה ביום 28.10.04 בפסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה.

אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, שנגרם לתובע 2 (להלן: "התובע"), לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 

2.       הפגיעה

          א.       התובע יליד 23.9.39, נפגע בראשו, גבו  וגפיו ללא איבוד הכרה.

          ב.       התובע אושפז עד יום 18.8.01 ושוחרר עם המלצות לפיזיותרפיה, המשך מעקב רופא
וחודש מנוחה.

          ג.        כ- 5 שבועות לאחר התאונה עבר התובע אירוע מוחי בגינו נותרה לו נכות בשיעור 65% כקביעת ועדה של המוסד לבטוח לאומי במסגרת נכות כללית.

          ד.       מאחר והנכות הנ"ל אינה מחייבת עפ"י סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד מונה פרופ' ירניצקי כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הנוירולוגיה.

          ה.       פרופ' ירניצקי בחן את הגורמים האפשריים לאירוע המוחי לצורך בחינת הקשר בין חבלת הראש והאירוע המוחי והיה בדעה כי "אין קשר בין התאונה לבין האירוע המוחי, גורמי הסיכון של יתר לחץ דם ויתר שומני דם הם ככל הנראה "השחקנים" המרכזיים בגרימת האירוע המוחי.

                    התלונה של סחרחורת, שמלווה את מר צור מאז התאונה, ולאורך זמן גם לאחר האירוע המוחי, נובעת, ככל הנראה מהתאונה. נזק במקום בו קרה האירוע המוחי אינו מעכב את המסלולים העצביים האחראים על שווי המשקל, ועל כן לא סביר לקשור אותה לאירוע המוחי. לאור תיעוד  קונסטיטנטי וממושך של הסחרחורת, אני קובע נכות נוירולוגית בשיעור 5% לפי סעיף 29 (11) מותאם ל- 34 א-ב לתקנות המל"ל הנכות לצמיתות".

          ו.        פרופ' ירניצקי השיב לשאלת הבהרה כי הנכות הנוירולוגית בשיעור 5% שקבע קשורה לתאונה ולא לאירוע המוחי.

          ז.       פרופ' ירניצקי לא נחקר על חוות דעתו ועל כן נותרה זו בלתי מעורערת.

3.       נזקים

          א.       כאב וסבל

"מבחינה משפטית צודק המערער בטענתו, שביהמ"ש היה מוסמך לפסוק לו פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) הנ"ל (למרות שנקבעה נכות בשיעור 5% בלבד - מ.ש.) . אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו.

סעיף 2 (ב) קובע את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם עפ"י נסיבותיו של העניין הנדון לפניו (ע"א 583/89 כראדי נ' דן ואח', פ"ד מ"ה (3) 133, 135).

תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום"  (ע"א 284/88  גבאי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מ"ו (4) 837, 842).