פסק-דין משלים בתיק א 153751/02

בעקבות ערעור שהוגש על פסק דיני מיום 4.8.05, המחלוקת מתמקדת עתה בשאלה, האם התנאי המקפח הנכלל בהסכם שהוגדר כחוזה אחיד על ידי בית המשפט המחוזי, הוא סביר והגון בנסיבות העניין.

שאלה נוספת, שהמענה עליה מתחייב רק אם השאלה הראשונה תיענה בחיוב, היא האם הפר התובע את פוליסת הביטוח, בכך שלא גילה לחברת הביטוח את דבר קיומו של ההסכם והתנאי המקפח שבתוכו.

האם התנאי המקפח הוא סביר והגון בנסיבות העניין:

א. טיעוני הצדדים:

סעיף 4 להסכם, פוטר את הנתבעת 2 ("החברה לפיתוח"), מכל נזק שייגרם לסירה העוגנת בתחומה, התנאי שבסעיף 4 עונה להגדרת החזקה שבסעיף 4.1 לחוק החוזים האחידים, הקובעת "תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולי אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהיתה מוטלת עליו מכח החוזה אילולי אותו תנאי" חזקה שהוא תנאי מקפח. בנסיבות אלה נקבע על ידי כב' בית המשפט המחוזי, בהסתמך על הלכת רדאל כי מדובר בתנאי מקפח, אולם הספק רשאי להוכיח כי התנאי אינו מקפח בהיותו תנאי סביר והגון (ע"א 4602/97 רדאל (אשדוד 88) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נ"ג(2) 577,593).

 הוא אכן תנאי מקפח.

מדובר בהסכם שראשיתו בשנת 99, עת התקשר התובע, מר יהושע כהן, בהסכם לעגינת סירה בתחומי מלון "גלי כינרת" בטבריה.

בשנת 2001 עבר המלון הליך מקיף של שיפוץ, ובתקופה זו אף אירע הנזק לסירה כאמור בפסק דיני מיום 4.8.05. בין הצדדים היה הסכם משנת 99, ולדברי החברה לפיתוח, נחתם ביניהם הסכם זהה המתייחס לשנת 2001, היא השנה שבה אירע הנזק.

בסעיף 4 להסכם עצמו נאמר:

            "א. הננו מצהירים בזה כי אנחנו בלבד נהיה אחראים לכל נזק שייגרם במישרין או בעקיפין על ידי הסירה ומי מנוסעיה וכן לכל נזק שייגרם לסירה, למי מנוסעיה, לכם ולכל צד שלישי, בין נזקי גוף, לרבות נזקים כאמור אשר ייגרמו על ידכם בעת הורת ו/או העלאת הסירה מהחוף והננו מתחייבים לשפות אתכם במלוא סכום כל תביעה שתוגש נגדכם בגין אחד או יותר מן הנזקים הנ"ל, וכן בגין כל נזק ישיר ו/או עקיף שייגרם עקב כך.

            ב. ...

            ג. הננו  מתחייבים לבטח על חשבוננו את הסירה הנ"ל, אותנו, את המלווים אלינו, אתכם מהיום למשך כל תקופת הרשות, בסכומי ביטוח מתאימים להנחת דעתכם, בגין כל הנזקים הנזכרים בס"ק 4(א)(ב) לעיל, באופן שבפוליסת הביטוח תהיו גם אתם מבוטחים..."

אין חולק, כי הנטל הוא על החברה לפיתוח להוכיח, כי בנסיבות עריכת ההסכם, ותנאי עגינת הסירה, התנאי המקפח הוא סביר והגון.

השאלה היא שאלה של סבירות, בהתחשב בחוזה הספציפי ובנסיבות האחרות, כפי שנקבע בפס"ד רדאל.

ב"כ הנתבעת 1 ("הפניקס") טוען, כי לאור העובדה שהמלון היה נתון באותה עת בשיפוצים מקיפים, לא יעלה על הדעת כי לא חל שינוי בתנאי ההסכם משנת 99, שנחתם עת פעל המלון כסדרו.

לגופו של עניין טוען ב"כ הפניקס, כי משמעות ההסכם היא, כי התובע נושא בכל נזק לסירה במקום המלון, גם מקום בו המלון אחראי לנזק כפי שאכן אירע במקרה דנן. לדבריו, הטלת האחריות על כתפי התובע מלמדת כי אין מדובר בתנאי סביר והגון.

לדבריו, העובדה שהתובע בחר לבטח עצמו כנגד סיכונים הכרוכים בנזק לסירה, אינה מלמדת כי מדובר בתנאי סביר והגון, שהגיון כלכלי בצידו.

ב"כ הפניקס מפנה בין היתר, לפסק דין של בית הדין לחוזים אחידים ב-תח"א (י-ם) 7/86 גילמור בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס"מ תש"ן (2) עמ' 45. באותו מקרה נקבע על ידי בית הדין לחוזים אחידים, כי צריך שהסיכון שספק השירות נוטל על עצמו, יעמוד ביחס סביר לתמורה שהוא מקבל עבור המצרך, וכן צריך שהפיצוי יהיה בגובה כזה שלא ימריץ את הספק לזלזל בלקוח או בשירות שהוא נותן.

לדבריו, יתכן ותניית הפטור לא תיחשב כתנאי מקפח, במידה והחברה מקבלת על עצמה לפצות את הלקוח. כמו כן, יש לשים דגש על יחסי הכוחות בין הצדדים, ובמיוחד כשמדובר בחוסר איזון בין יחסי הכוחות ופערי המידה בין החברה לפיתוח ובין התובע.