פסק דין לנאשמים בזיהום מים, ניהול עסק ללא רישיון ואי חובת טיהור ע"י מפעיל

                                                בנוגע לנאשמים 2-4 – ללא הרשעה

1. הנאשמים הודו בביצוע עבירות שעניינן זיהום מים, ניהול עסק ללא רישיון, פעולה בניגוד לצו הרשאה מגבלותיו וסייגיו, והנאשמת מס' 1 הורשעה בעבירה נוספת שעניינה אי חובת טיהור על ידי מפעיל.

2. בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, הנאשמת מס' 1 עוסקת בייצור מוצרי נייר ומחזור פסולת נייר, הנאשם מס' 2, היה אחראי לטיפול תפעולי במתקן השפכים אצל הנאשמת מס' 1, הנאשם 3 היה מנהל פיתוח וטכנולוגיה והנאשם מס' 4 היה מנהל חטיבת הפיתוח והתשתיות וסמנכ"ל תפעול. ביום 14.11.01 או בסמוך לכך ניתן רישיון עסק בתנאים לנאשמת מס' 1 ובין היתר קבלת צו הרשאה להזרמה למיכלים, נטילת דיגומים ובדיקות מעבדה לשפכים. בתנאים ברישיון עסק נקבע כי עד ליום 1.8.03 על הנאשמת מס' 1 לעמוד באיכויות שפורטו שם. בהתאם לכתב האישום החל מחודש ינואר 2010 ולמשך 3חודשים החלה נאשמת מס' 1 להפעיל בשטחה מכונה חדשה שנקראה מכונה 8, דבר שהגביר את כמות השפכים של הנאשמת מס' 1. בתקופה הנ"ל הובא לידיעת נאשמים 1-4 חשש לזיהום נחל חדרה. ביום 11.8.10 או בסמוך לכך התנה לנאשמת מס' 1 הרשאה להזרמת קולחין לנחל חדרה. ביום 11.7.11 ניתן צו הרשאה נוסף להזרמת קולחין לנחל חדרה. האישום מתייחס לחודשים אפריל 2010 שזה מועד הפעלתו המלאה של מתקן 8 ועד לחודש נובמבר 2011, כאשר במהלך תקופה זו הזרימו הנאשמים שלא כדין שפכים לנחל חדרה, תוך חריגה מאיכות הקולחין המותרת. כתב האישום מתייחס לסיורים שנערכו במקום ולבדיקות ודיגומים שנלקחו במועדים שונים.

3. בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 1.7.15 הודו הנאשמים מיד בכל המיוחס להם בכתב האישום. ובאותו מעמד ולבקשת ב"כ הנאשמים הרשעתי את הנאשמת מס' 1 בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום, ובנוגע לנאשמים 2-4 קבעתי כי הם ביצעו את העבירות. הנאשמים 2-4 הופנו לקבלת תסקירים משירות המבחן וכפי שאפרט בהמשך התקבלו תסקירים שהמליצו על אי הרשעתם.

4. בטיעוניו לעונש של ב"כ המאשימה, הן בכתב והן בעל פה, התייחס ב"כ המאשימה לעבירות שבביצועם הודו הנאשמים, לתסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם מס' 3 שהציג לקצינת המבחן מסמך מטעם נאשמת מס' 1 בנוגע לחשש לפיטוריו באם יורשע בתיק. ב"כ המאשימה טען גם בעל פה בנוגע למסמך זה. עוד נטען שמתחם הנאשם בנוגע לכל הנאשמים כולל הרשעתם בדין ובנוגע לקנסות נטען שבנוגע לנאשמת מס' 1 המתחם הוא קנס הנע בין 300,000-500,000 ₪ והתחייבות כספית כפולה, ובנוגע לנאשמים 2-4 נטען שהמתחם הוא קנס הנע בין 20,000-80,000 ₪ והתחייבות כספית כפולה. ב"כ המאשימה התייחס לעבירות לפי חוק המים ולענישה המקובלת לפי חוק זה. עוד נטען שהיה על הנאשמים להקפיד על שמירה על סטנדרטים על ביצוע מדידות שוטפות לנחל חדרה, וזאת בעקבות שפיכה ישירה לנחל. נטען בנוגע לתפקידו של כל אחד ואחד של הנאשמים, להתראה לשימוע שנשלחה עוד ביום 30.1.11, לחלוקת האחריות בין הנאשמים. עוד נטען אם יש מקום לאבחן בין הנאשמים ונכתב שנראה שאין מקום לעשות כן כאשר האחד היה צריך לאותת ולחפש פתרון טכנולוגי, השני היה צריך לפקח ולבקר תוך מתן ועזרה למציאת פתרון טכנולוגי, והשלישי אחז בידו סוג של פתרון שהיה כרוך בהגדלת כמות המים הנחוצה לתהליך אך לא עשה דבר בעניין. עוד נטען כי הנאשם מס' 4 היה האוטוריטה הניהולית שהייתה אמורה לרכז את פניות העובדים.

            ב"כ המאשימה טען שיש להשתמש באמצעי של הימנעות מהרשעה אך ורק במקרים יוצאי דופן שבהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מההרשעה לבין חומרת העבירה. ב"כ המאשימה התייחס לפסיקה של בתי משפט שונים בעניין זה לתיקון 113 לחוק העונשין, והוסיף כי הטלת אחריות המנהלים מבטאת את רצון המחוקק. ב"כ המאשימה טען שלאחר שעיין בתסקירים השונים שהוגשו בענייניהם של נאשמים 2 ו-4 לא עולה כל נזק ממשי צפוי מהקביעה שהם יורשעו, ואין כל חשש לתפקידם. עוד נטען כי נאשמים אלה קרובים לגיל פרישה וכולם נמצאים בתפקידים בכירים, ומנגד עומדת חומרת העבירה. בנוגע לנאשם 3 התייחס ב"כ המאשימה כאמור למסמך שניתן לקצינת המבחן על ידי נאשמת מס' 1.

            ב"כ המאשימה התייחס לערכים המוגנים שנפגעו, ולנסיבות הקשורות בביצוע העבירות כולל פסיקה רלוונטית, וביקש להימנע מאימוץ המלצת שירות המבחן ולהטיל על הנאשמים ענישה בהתאם למתחמים שצוינו על ידו. בנוגע לנאשמת מס' 1 עתר ב"כ המאשימה להטיל קנס בסך של 350,000 ₪, ובנוגע ליתר הנאשמים עתר להטיל קנס בסך של 50,000 ₪. אם כי בסוף טיעוניו בכתב בסעיף 52, טען תחילה ב"כ המאשימה, שעל נאשם 4 יש להטיל קנס ברף העליון של המתחם, ואילו על נאשמים 2 ו-3 ברף הנמוך של המתחם.  לחילופין, טען ב"כ המאשימה, שאם בית המשפט יאמץ את המלצת שירות המבחן בנוגע לאי הרשעת נאשמים 2-4 הוא עתר להטלת של"צ בהיקף העולה על 200 שעות והפנה לפסיקה מתאימה.

            ב"כ המאשימה הגיש בין היתר רשימת אסמכתאות לעניין הערך המוגן בפסיקה נרחבת.