פסק דין להשבת כספי עסקת מקרקעין שבוצעה תוך התחזות

זוהי תובענה להשבת כספים ששולמו על ידי התובעים בעסקת מקרקעין שערכו עם הנתבע 1 (להלן:-" הנתבע") שהתחזה לבעלים של קרקע חקלאית בשטח של 4,310 מ"ר, המהווה מחצית מחלקה 3 בגוש 3872 בגדרה, שטח של 8,723 מ"ר, המהווה מחצית מחלקה 4 בגוש 3872 ושטח של 5,000 מ"ר, המהווה מחצית מחלקה 29 בגוש 3872 בגדרה (להלן:-" המקרקעין" או "הקרקע") בשיתוף עם הנתבעים 2-3 שקיבלו 60% מכספי התמורה. חלק מכספים אלו הועבו לידי הנתבעים 4-18. יתרת 40% מכספי התמורה נשמרה בחשבון נאמנות על שמו של ב"כ המוכר, הנתבע 21, והוחזרה לתובעים עם פתיחת ההליכים המשפטיים. הנתבעים 1-3 הועמדו לדין פלילי.

  1.         רקע:

(א)                      התובעים התקשרו ביום 23.2.09 בהסכם מכר עם הנתבע שהציג עצמו במרמה בשם מישאל צדק, הוא בעל המקרקעין, תמורת 3,877,095 ש"ח (להלן:-" הסכם המכר"). יצוין כי הבעלים החוקי של המקרקעין, מישאל צדק, הוא תושב ארה"ב שלא ביקר בארץ מתחילת שנת 1999. כנטען בכתב התביעה, הנתבעים 2-3 שיתפו פעולה עם הנתבע במעשי המרמה. הנתבעים 4-18 קיבלו סכומים שונים מכספי התמורה בהמחאות בנקאיות שנפדו לחשבונותיהם. הנתבעת 19 היא גרושתו של הנתבע. הנתבע 20 ייצג את התובעים בעסקה ונתבע 21 ייצג את הנתבע (להלן:-" עו"ד הירשמן").

(ב)                      במועד חתימת הסכם המכר העבירו התובעים לחשבון נאמנות על שמו של עו"ד הירשמן את מלוא התמורה בגין הרכישה והערת אזהרה נרשמה לטובתם. לאחר הרישום העביר עו"ד הירשמן לנתבע 60% מכספי התמורה, סך של 2,326,257 ש"ח, כפי שנקבע בהסכם המכר. היתרה נותרה בחשבון נאמנות והושבה לתובעים ביום 17.8.09, עת התגלה מעשה המרמה.

(ג)                        במעמד חתימת הסכם המכר, נחתם גם כתב הוראה בלתי חוזרת מהנתבע לעו"ד הירשמן שאושר גם בחתימתו של הנתבע 3, לפיו קיבלו הנתבעים 4-18 מתוך חשבון הנאמנות, סכומים שונים בהמחאות בנקאיות שונות ויתרת הכספים חולקה על פי הוראות הנתבע 3 (להלן:-" המחאת זכויות").

(ד)                      כמתואר בכתב התביעה, לאחר שהעביר התובע 1 את מלוא הכספים לחשבון הנאמנות שנוהל על ידי עו"ד הירשמן נודע לו שלא רכש את המקרקעין מבעליהם החוקי, כי אם ממי שהתחזה לו. בעקבות כך הוגשה ביום 26.3.09 תלונה במשטרה על ידי הנתבעים 20-21 שהובילה להגשת כתב אישום נגד הנתבעים 1-3. טרם התגלה דבר התרמית, הועברה התמורה מעסקת המכר לנתבעים 4-18 מכוחו של כתב הנאמנות.

(ה)                      משכך, הגישו התובעים ביום 1.4.09 בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד שניתן עד לקיום דיון במעמד הצדדים לפני כב' הנשיאה גרסטל. לאחר מכן הועבר העניין לטיפולו של כב' השופט יפרח, לאחר מכן לכב' שופט מנהיים ובהמשך לטיפולי.

יצוין שהתובענה הוגשה גם נגד ארואל סחר ואחסנה בע"מ ואליהו קאשי (להלן:-" מר קאשי") אך אלו נמחקו בהסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין. נתבע 3 לא הגיש כתב הגנה ונגדו ניתן ביום 20.6.10 פסק דין. ביום 26.6.10 ניתן פסק דין בהעדר הגנה גם נגד נתבע 2.

לאחר שהצדדים נחקרו לפניי על תצהיריהם והוגשו סיכומיהם הגיעה העת ליתן פסק דין.

2.            טענות התובעים בתמצית:

(א)               התובעים מעוניינים להיפרע מכל הנתבעים בכמה מישורי פגיעה שונים: האחד, אלו שלקחו חלק באופן ישיר בעסקת התרמית, היינו הנתבעים 1-3. שנית, המעגל הרחוק יותר של הנתבעים, הנתבעים 4-18, מי שכספי התמורה מהעסקה הועברו לידיהם. שלישית, הנתבע 20, ששימש כעורך דינם בכל הנוגע לעסקת המכר והנתבע 21, עורך דינו של הנתבע.

לדידם, הנתבע שהורשע בפלילים על פי הודאתו, כמי שהתחזה למישאל צדק (והודה בכך בהליך דנן), אף אם עשה כן כיוון שנקלע לחובות כספיים כבדים ואויים על ידי הנתבעים 2-3, יש לחייבו בתובענה דנן.

באשר למעגל השני, הנתבעים 4-18, טוענים התובעים שאין הם מכחישים שקיבלו מהנתבעים 2-3 כספים שמקורם במרמה ומשכך עליהם להשיבם. לשיטתם, אמנם טוענים הנתבעים שכספי התמורה מהעסקה הועברו להם בגין הלוואות עבר לנתבעים 2-3, אך אין כל תיעוד או סימוכין לקיומן של אותן ההלוואות. לטענתם, הנתבעים מתעשרים על חשבונם שעה שהכספים שהועברו לרשותם מקורם במעשי מרמה של הנתבעים 2-3, ועל כך אין חולק.

התובעים סבורים שנוכח קיומה של זכות העקיבה, זכאים הם להשבת הכספים. שעה שהחוזה מכוחו שולמו הכספים בטל מעיקרו, זכות העקיבה של התובעים היא זכות קניינית או לכל הפחות מעין קניינית. כן אין מניעה שהזכות תחול גם על כספים ולא רק על נכסים כל עוד ניתן לזהות כי אלו הכספים לגביהם יש לתובעים זכות, וכך בעניינינו. כמו כן, זכות זו אינה מוגבלת מול הזייפן בלבד, כי אם חלה גם ביחסים מול צדדים שלישיים לחוזה, אליהם הועברו הנכס או הכספים. הנתבעים 4-18 הלוו כספים לנתבעים 2-3 ללא כל תיעוד, במזומן, שעה שידעו כי אלו מצויים בקשיים כלכליים ומשכך יש לראותם כמי שקיבלו את כספי התובעים, בחוסר תום לב. שעה שלא הוכח יסוד תום הלב, שהועברה תמורה, שהתובעים שינו מצבם לרעה, ואין כל בעיה לבחון מהו מקורם של הכספים שהועברו לנתבעים, הרי שיש להורות לנתבעים השונים להשיב לתובעים את הכספים שהועברו לרשותם באופן עקיף כתוצאה מעסקת המכר.

(ב)               עוד טוענים התובעים שהמחאת הזכויות עליה חתם הנתבע במועד העסקה חסרה כל נפקות ומשכך אינה מעניקה כל זכות. משכך על הנתבעים 4-18, שקיבלו שיקים על שמם מעו"ד הירשמן מכוחה של המחאת זכויות זו, להשיבם לתובעים.

(ג)                 באשר לעורכי הדין שייצגו את הצדדים לעסקה, הנתבעים 20-21, טוענים התובעים שאלו התעלמו מאותות אזהרה רבים, לא בדקו באופן יסודי את הנדרש (לרבות דרישת מסמכים נוספים המאשרים בעלות בקרקע) טרם חתימת חוזה המכר שהתגלה כמזויף, ומשכך התרשלו בתפקידם. לגבי עו"ד הירשמן טוענים התובעים ששעה שנתבקש שכספי התמורה יחולקו לנתבעים 2-3 וכן למספר אנשים חיצוניים לעסקת המכר, ולא לטובת המוכר עצמו, הוא הנתבע, היה עליו לחשוד בכשרות עסקת המכר, דבר שלא עשה וגם משכך אחראי הוא לנזקי התובעים.

3.            טענות הנתבעים:

(א)                הנתבע טוען שגם הוא קורבן בפרשה, שכן הנתבעים 2-3 חברו יחדיו לביצוע התרמית ואיימו עליו לשתף עימם פעולה. כל שעשה הוא, אך ביצוע הוראותיהם. בסמוך לחודש אוגוסט 2008 לווה מהנתבע 3 6000 ש"ח. לאחר כחצי שנה החל הנתבע 3 לדרוש ממנו את השבת החוב בתוספת ריבית ומשלא היה לו את הסכום להשיב החל האחרון מאיים על משפחתו ועליו. בסמוך לחודש פברואר 2009 הציע הנתבע 3 לנתבע להתלוות אליו לשתי פגישות בהן יתחזה לאדם אחר ובתמורה ימחק את חובו ואף ישלם לו עוד 20,000 ש"ח. הנתבע, שסובל ממצב בריאותי ירוד עד מאוד, חשש מהנתבע 3 הסכים ומשכך העביר לו תמונה והאחרון צירף אותה לתעודת זהות מזויפת של מישאל צדק. הנתבע התלווה לנתבע 3 לכל הפגישות במשרד עו"ד הירשמן ועל פי הנחיותיו חתם על המסמכים השונים שהוצגו לו ומבלי שהיה מודע למעשיו נוכח מצבו הבריאותי. הכספים ששולמו על ידי התובעים לא הועברו לו מעולם. במסגרת הסדר הטיעון שנחתם בעניינו במסגרת ההליך הפלילי כבר פיצה את התובעים בסכום של 50,000 ש"ח.                   

(ד)               הנתבעים 4-8 טוענים שבינם לבין התובעים אין כל יריבות. הנתבעים 4-5 הם זוג נשוי (להלן:-" בנה"ז עמר") וכך גם הנתבעים 6-7 (להלן:-" בנה"ז פדידה") ואין הזוגות מכירים האחד את השני. בנם של בנה"ז פדידה, הנתבע 8, ספר במקצועו, התקשר ביום 10.2.08 עם הנתבע 2 בזיכרון דברים באשר להשקעה בחברה המספקת תחליפי חלב. על פי זיכרון הדברים ישלם הנתבע 8 לנתבע 2 סכום בגובה 250,000 ש"ח שיושב לו בתוספת תשואה. מסכום זה אמור היה הנתבע 8 לשלם לנתבע 4 סכום של 75,000 ש"ח בגין חוב שחב לו וכן להשיב להוריו, הנתבעים 6-7, כספים בשיעור של 245,000 ש"ח שהלוו לו לצורך הרחבת עסקו. הנתבע 2 לא השיב במועד את הכספים לנתבע 8 אך טען לפניו שעתיד הוא לקבל כספים שונים מעסקת מקרקעין לה הוא שותף ושעה שזו תחתם ישלם לו עו"ד הירשמן בשמו את מלוא החוב. הנתבע 8 הפנה גם את הנתבע 4 לנתבע 2 בכדי לזרזו לשלם את החוב. משנחתמה העסקה התקשר עו"ד הירשמן עם הנתבע 4 והעביר לידיו שני שיקים בנקאיים לפקודתו, האחד בסך של 75,000 ש"ח והשני בסך של 245,000 ש"ח. את השיק הראשון הסב הנתבע 4 לפקודת אשתו ואת השני הסב לפקודת בנה"ז פדידה, לבקשת הנתבע 8. הנתבעים 4-8 לא שיערו שהכספים שהועברו להם מקורם בעסקת תרמית.