פסק-דין חלקי בתיק ת.א. 367/98

א.        תיאור ההליך

1.         התובעת, היימן ש.י.י. חברה להשקעות ופיתוח בע"מ נמצאת בבעלות התובעים 2 ו- 3: יאיר היימן ויהודה שקד (להלן: " היימן" ו"שקד"). הנתבעות 1-3 הינן שלוש חברות המשתייכות לקבוצת "דלק", אשר עוסקות, בין היתר, בתחום של שיווק דלק והפעלת תחנות תדלוק (כולן יחד תקראנה להלן: " דלק"). נתבע 4, ד"ר אלי זהבי (להלן: " זהבי"), היה בתקופה הרלוונטית לתביעה סמנכ"ל לענייני שיווק של הנתבעת 1.

2.         התובעים טוענים בכתב התביעה כי "דלק" התחייבה למסור להפעלתם תחנת דלק, וזאת על-פי הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 11.3.91, שכותרתו "זיכרון דברים" (להלן: " זיכרון הדברים"). התחייבות זו הופרה על-ידי "דלק", ולפיכך מבקשים התובעים להצהיר על תוקפו של זיכרון הדברים ולאכפו, וזאת בנוסף לתשלום פיצויים בסך של 2,000,000 ש"ח.

3.         הנתבעים טוענים בכתב הגנתם כי זיכרון הדברים איננו מהווה הסכם מחייב, אלא מסמך כוונות שנערך במסגרת משא ומתן שהבשיל לכדי הסכם בין הצדדים בשנת 1992; משנחתם ההסכם - מחייבות אך ורק הוראותיו את הצדדים. הנתבעות 2-3 טוענות כי אין כל עילת תביעה כנגדן, משום שזיכרון הדברים נחתם עם הנתבעת 1. כך גם טוען הנתבע 4 כי אין כל עילת תביעה כנגדו, משום שהוא חתם על זיכרון הדברים בשם הנתבעת 1, ואין לו כל אחריות אישית בעניין.

4.         עדי התובעים, שעדותם הראשית ניתנה בתצהיר, הם היימן ושקד. הם הגישו תצהיר נוסף של עו"ד יעקב פרידגוט, יועצה המשפטי של "דלק", שזיכרון הדברים נכתב בכתב ידו. במהלך הדיון הודיעו התובעים כי הם מושכים את התצהיר, והנתבעים לא מימשו את הזכות שניתנה להם לזמנו כעד מטעמם (עמ' 3-4, 45 לפרוטוקול). הנתבעות 1-3 הגישו תצהיר מפי מר זאב בירנבוים (להלן: " בירנבוים"), אשר החליף בחודש אפריל 1996 את זהבי בתפקיד סמנכ"ל השיווק בנתבעת 1. בנוסף הוגש תצהירו של זהבי. הואיל ובירנבוים אישר בעדותו כי לא היה מעורב במשא ומתן שקדם לזיכרון הדברים נשוא התביעה, וגם לא היה קשור למערכת היחסים בין הצדדים שקדמה לזיכרון הדברים, נמנע ב"כ התובעים מלהמשיך ולחקור אותו על תצהירו - ובצדק. לא ברור על סמך מה טען בירנבוים בסעיף 31 לתצהירו כי התובעים נהגו בצורה "סחטנית, טורדנית וקנטרנית", כאשר נאלץ לאשר שהוא איננו יודע את העובדות מידיעה אישית (עמ' 58). אין מקום, איפוא, להעניק משקל ממשי לתצהירו של בירנבוים. ניתן להתייחס אך ורק למסמכים שצרף לתצהירו, או לקטעים מעטים בתצהירו הידועים לו מידיעה אישית הנוגעים להתפתחויות שאירעו לאחר זיכרון הדברים, מאז החליף בירנבוים את זהבי.

5.         הצדדים הגיעו ביניהם להסדר דיוני, שאושר על-ידי בית המשפט ביום 24.9.03, לפיו הדיון יפוצל כך שתקבע תחילה שאלת תוקפו של זיכרון הדברים, ובהתאם להחלטה בענין זה יקבע המשך ההליך. לפיכך, הראיות שנשמעו עד כה הן בשאלת תוקפו של זיכרון הדברים בלבד, ויש להתעלם מעניינים אחרים המופיעים בתצהירי הצדדים ובסיכומיהם, שאינם נוגעים לנושא זה, כמו למשל השאלה האם הפרה "דלק" את התחייבויותיה על-פי זיכרון הדברים (אם הוא הסכם מחייב).

ב.        תשתית עובדתית

1.         הרקע לחתימת זיכרון הדברים ונסיבות עריכתו

6.         ביום 6.6.86 נחתם הסכם להקמת תחת תידלוק בין הנתבעת 1, מצד אחד, לבין מקבלי הזיכיון להפעלת התחנה (להלן: " מקבלי הזיכיון"), שהם: מר אפרים דייג ציפורי, גב' נחמה היימן, בעלה מר יאיר היימן (התובע 2) והגב' לאה שקד (אשתו של התובע 3). כל אלו היו בעלי זכויות החכירה במקרקעין ברחוב הלוחמים בחולון, שהם חלק מחלקה 42 גוש 7056 (להלן: " המקרקעין"). להסכם, שיקרא להלן: " ההסכם הראשון" (נספח א' למוצגי התובעים), צורף כנספח ג' הסכם חכירה לתקופה של 25 שנה, לפיו החכירו מקבלי הזיכיון את המקרקעין ל"דלק" בתמורה לדמי חכירה בסך 200,000 דולר, והם קיבלו את הזכות להפעיל את תחנת הדלק במקרקעין למשך תקופה זו (התחנה מכונה במסמכים "תחנת וולפסון" או "תחנת הלוחמים").

7.         ההסכם הראשון היה מותנה בקבלת היתר בנייה תוך 4 שנים. הואיל ולא התקבל היתר בנייה תוך 4 שנים לאחר חתימת ההסכם הראשון, פג תוקפו של ההסכם, כאמור בסעיף 16.1 שבו. עם זאת, הצדדים המשיכו לנהל משא ומתן לאחר פקיעת ההסכם הראשון לצורך כריתת הסכם חדש, שכן סעיף 17 להסכם הראשון העניק ל"דלק" זכות קדימה להקים תחנת דלק על המקרקעין, אם יסתבר לאחר פקיעת ההסכם שבכל זאת ניתן להקים תחנה על המקרקעין. זכות הקדימה שניתנה "דלק" היתה להקים את התחנה "באותם תנאים שאדם ו/או גוף אחר יהיה מוכן להקים תחנת תדלוק עבור מקבלי הזיכיון" (להלן: " זכות הקדימה"). בשלב מסויים הועברו זכויות החכירה במקרקעין ממר אפרים דייג ציפורי לבתו, הגב' אילנה קונצמן, שהפכה להיות הבעלים של מחצית מן הזכויות במקרקעין, יחד עם בני הזוג היימן ולאה שקד. התובעים היימן ושקד (התובעים 2 ו- 3) היו מעורבים במשא ומתן שקדם לחתימת ההסכם הראשון, כמו גם במשא ומתן שהתקיים לאחר פקיעתו, לקראת חתימה על הסכם חדש.

8.         היימן ושקד לא התעלמו מזכות הקדימה של "דלק" לפי ההסכם הראשון, אך במקביל פנו לחברת "סונול" לקבלת הצעה להקמת תחנת דלק במקרקעין, על מנת שיוכלו להציג ל"דלק" את התנאים שקיבלו מ"סונול", ולהציע ל"דלק" להשוותם, אם ברצונה לממש את זכות הקדימה. מיד לאחר פקיעת ההסכם הראשון, הם קיבלו ביום 7.7.90 הצעה מ"סונול" להקמת תחנת דלק על המקרקעין, שלאחריה נערך עם "סונול" זיכרון דברים ביום 4.9.90 (נספחים ב' ו- ג' למוצגי התובעים). משלב זה של הדברים, ניהלו התובעים משא ומתן מקביל עם "סונול" ועם "דלק" בידיעת כל הגורמים המעורבים. זהבי אישר, כאמור לעיל, כי ידע על המגעים עם "סונול", ובהצעת "סונול" (נספח ד') נרשם במכתב נילווה כי "סונול" משחררת את התובעים מהתחייבויותיהם כלפיה אם תקבל מ"דלק" הצעה טובה יותר, או אפילו הצעה זהה בעיקרה.

9.         היימן ושקד הודיעו ל"דלק" כי יש בידם הצעה של "סונול" להקים את התחנה, על מנת ש"דלק" תודיע אם יש בדעתה לממש את זכות הקדימה לפי ההסכם הראשון (סעיפים 7 ו- 9 לתצהיריהם). לדבריהם, "דלק" ביקשה לקבל בכתב את הצעת "סונול", ואז פנו היימן ושקד ל"סונול" על מנת שתעלה את הצעתה על הכתב, ו"סונול" אכן פרטה את הצעתה במסמך מיום 18.12.90 (נספח ד' למוצגי התובעים; נספחים ב'-ד' יקראו להלן: " הצעת סונול"). הצעת "סונול" כללה התחייבות (סעיף 7 לנספח ד') להעניק למקבלי הזיכיון תחנת דלק נוספת בבית-עובד, מעבר לזיכיון עבור תחנת "וולפסון" שתוקם על המקרקעין בחולון (התחנה נשוא ההסכם הראשון עם "דלק"). הצעת "סונול" כללה התייחסות לתנאי ההפעלה של התחנה הנוספת, ותקופת הזיכיון המוצעת בגין התחנה הנוספת היתה למשך 35 שנה.

הנתבעים התעלמו בתצהיריהם כליל מהצעת "סונול". זהבי טען בעדותו כי אמנם התובעים אמרו לו שהם ניהלו משא ומתן עם "סונול", ושהיא מציעה להם תחנה נוספת, והוא גם ביקש לדעת מהי הצעת "סונול"; אך לטענתו איש לא הראה לו מסמכים הקשורים להצעת "סונול" (עמ' 48). בטענה זו אינני נותן אמון, כפי שיפורט להלן.

10.        במסגרת המשא ומתן שבין התובעים ל"דלק" בענין תחנת "וולפסון", ובעקבות המשא ומתן המקביל שניהלו התובעים עם "סונול", נערך ונחתם ביום 11.3.91 זיכרון הדברים, אשר עומד בבסיס התביעה. על זיכרון הדברים חתומים היימן ושקד, מצד מקבלי הזיכיון, וכן זהבי שחתם בשם הנתבעת 1, כפי שניתן ללמוד מן העובדה שהוא הטביע את חותמת הנתבעת 1 על המסמך, ועל גבי החותמת הוסיף את חתימתו. המסמך נכתב בכתב ידו של עו"ד יעקב פרידגוט, יועצה המשפטי של "דלק", וגם נוסח על ידו (סעיף 11 לתצהיר התובעים וסעיף 12 לתצהיר זהבי).

זיכרון הדברים (שעותק מקורי הימנו הוגש כמוצג נ/1) מתייחס בחלקו הראשון למשא ומתן שהתנהל באותה עת לגבי תחנת "וולפסון" בחולון, שאיננה נושא התביעה, ובחלקו השני מתייחס הוא לתחנה נוספת בסביבה, שהיא נושא המחלוקת בתביעה. להלן נוסחו של זיכרון הדברים (החלק הנוגע לתביעה מופיע באותיות מוגדלות):

"הוסכם לשנות את ההסכמים בעניין תחנת דלק "וולפסון" (גוש 7056 חלקה 42) כדלקמן:

1. עבור בניית התחנה יקבלו ה"ה היימן ושקד סך של 800,000 דולר.

2. תקופת ההסכם - 35 שנה.

3. כל שאר התנאים ישארו כאמור בהסכמים.