פסק-דין חלקי בתיק ת.א. 1476/96

פרק א:           תיאור ההליך

1.         התובעת הגישה תביעה כנגד נתבעת 1 (להלן: " הנתבעת") ובעלי מניותיה (נתבעים 2 ו- 3), כאשר הנתבע 2 הוא מנהל הנתבעת (להלן: " הנתבע"). התביעה הוגשה בשעתו גם כנגד 5 נתבעים נוספים, שחלקם נמחקו ועם חלקם הושג הסכם פשרה, באופן שנותרה אך ורק התביעה כנגד הנתבעת ובעלי מניותיה (נתבעים 1-3, להלן: " הנתבעים"). בכתב התביעה המתוקן נטען כי הנתבעים מעתיקים ומפיצים עותקים של תוכנות התובעת MS-DOS (להלן: " דוס") בגרסאות שונות, ו- WINDOWS (להלן: " חלונות") בגרסאות שונות (להלן: " התוכנות"), וזאת בלא הרשאה ותוך הפרת זכות היוצרים של התובעת בתוכנות.

על-פי הנטען הסוו הנתבעים את ההפרה בכך שהם מצרפים לעותקים המפרים שהם מוכרים רשיונות שימוש מזויפים, הנחזים להיות של התובעת (להלן: " הרשיונות המזויפים"). רשיונות כאלו נתפסו אצל הנתבעת ביום 29.12.96 במהלך חיפוש שנעשה במסגרת צו תפיסה שניתן בתיק זה, והנתבעים טענו אז כי רכשו את הרישיונות הללו מחברת מ.צ.מ. ציוד למחשבים ולמשרד בע"מ (להלן: " מ.צ.מ"), שהיתה הנתבעת 4 בתיק זה. אנשי מ.צ.מ. אישרו בפני התובעת כי מכרו לנתבעים כ- 200 רשיונות מזויפים שסופקו להם על ידי יחיאל גמליאל (להלן: " גמליאל"), שהיה הנתבע 7 בתיק זה, תמורת 50 דולר לרשיון.

עוד נטען בכתב התביעה המתוקן, כי ביום 25.9.96 רכש חוקר פרטי מטעם התובעת מחשב אצל הנתבעים, ובו הותקנו על ידי הנתבעים שלא כדין קובץ ההפעלה העיקרי של תוכנת "דוס" וכן תוכנת "חלונות" גירסה 3.11, וכן סופק לקונה רשיון מזויף של התוכנות הנ"ל. הרוכש לא קיבל מהנתבעים דיסקטים מקוריים של התוכנות וספרות עזר מקורית של התובעת.

על יסוד כל אלו נטען בכתב התביעה המתוקן כי הנתבעים העתיקו והפיצו העתקים מפרים של תוכנות התובעת ביודעם שהם מפרים את זכויות היוצרים של התובעת בתוכנות. בכך גרמו הנתבעים לתובעת נזקים שונים המפורטים בכתב התביעה. הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה הם סעד מניעה קבוע, שימנע את המשך ההפרה; המצאת דו"חות מפורטים לתובעת לגבי העותקים המפרים שנעשו או הופצו, והשבת הרווחים שהופקו מהם; לחלופין, פיצוי כספי מלא בגין הנזקים שנגרמו לתובעת; ולחלופי חלופין, פיצוי בשיעור של 20,000 ש"ח לכל עותק מפר או רשיון מזויף שנעשה או הופץ על ידי הנתבעים.

2.         בכתב ההגנה המתוקן טענו הנתבעים כי הנתבעת היא אחת המפיצות הגדולות בארץ בתחום של שיווק מחשבים אישיים וציוד נילווה, ועיקר עיסוקה הוא במכירה סיטונאית של מוצרי חומרה ותוכנה למוסדות, לחברות למפעלים גדולים, וכן לחנויות. הנתבעים טענו כי שיווקו את התוכנות של התובעת על פי רשיון שנרכש בתמורה מלאה ממפיצים מורשים של התובעת, והכחישו כי הרשיונות היו מזויפים. לחלופין טענו הנתבעים כי הרשיונות נחזים להיות מקוריים, בהיותם דומים לרשיונות שמפיצה התובעת, והם נקנו על ידי הנתבעים מחברת מ.צ.מ. (כ- 200 רשיונות) בתום לב, ובתנאי תקנת השוק.

3.         כפי שמציינים ב"כ הנתבעים בסיכומיהם, אין מחלוקת על כך שהתובעת היא בעלת זכות היוצרים בתוכנות נשוא התביעה, וכי הנתבעת התקינה תוכנות אלו במחשבים שמכרה ללקוחותיה. הנתבעים אף מסכימים כי אם אכן היו הרשיונות היו מזויפים - לא היתה להם זכות להעתיק את התוכנות ולשווקן (סעיף 110 לסיכומים). אלא שגם במקרה האחרון עומדת לנתבעים, לטענתם, ההגנה של הפרת זכות יוצרים בתום לב, ורכישת הרשיונות בתנאים של תקנת השוק.

4.         הנתבעים מעלים בסיכומיהם טענה בדבר הרחבת חזית מצד התובעת. לטענתם, ההפרה היחידה המיוחסת לנתבעים בכתב התביעה היא בגין שימוש והפצה של רשיונות מזויפים, כשהם מוצמדים לתוכנות שהפיצו הנתבעים. לכן טוענים הנתבעים כי אם יסתבר שהרשיונות אינם מזויפים, אין לתובעת כל עילת תביעה כנגד הנתבעים. לחלופין, גם אם יסתבר שהרשיונות היו מזויפים, הרי שעומדת לנתבעים הטענה כי פעלו בתום לב ובתנאי תקנת השוק, שכן הם רכשו את הרשיונות המזויפים מבלי לדעת על הזיוף.

טענה זו אין לקבל: בסעיף 7 לכתב התביעה המתוקן נטען כי הנתבעים מעתיקים ומפיצים העתקים מפרים של התוכנות בלא הרשאה מהתובעת, ובסעיף 8 נטען כי הנתבעים הסוו את מעשה ההפרה בכך שצרפו לעותקים המפרים של התוכנות רשיונות מזויפים. אין בהכרח קשר בין הרשיונות המזויפים לבין הפרת זכות היוצרים, אשר נובעת מהפצת העתקים מפרים של התוכנות בלא הרשאה מהתובעת, בין אם לעותקים אלו נילווה רשיון מזויף ובין אם לאו. כך גם עולה בבירור מסיכום הטענות בסעיף 23 לכתב התביעה המתוקן. לכן, גם בהעדר הוכחה כי הרשיונות היו מזויפים, רשאית התובעת לטעון להפרת זכות יוצרים אם התוכנות שהפיצו הנתבעים הועתקו ונמכרו בלא הרשאה מהתובעת, קרי: העותקים לא היו של תוכנות מקוריות שנרכשו מהתובעת.

5.         ביום 29.12.96 בוצע צו תפיסה שניתן בתיק זה בחצרי הנתבעת. במהלך החיפוש נתפסו 137 רשיונות לשימוש בתוכנות של התובעת שלטענתה היו מזויפים, ואשר נוגעים לתוכנות "חלונות" 95', "חלונות" 3.11 וכן רשיונות לשימוש ב"דוס". כמו כן נתפס תקליטור תוכנת "חלונות" 95' שהנתבעים הודו כי שימש כתקליטור "מאסטר" להעתקת התוכנות של התובעת על גבי המחשבים שהנתבעת מכרה ללקוחותיה. דו"ח כונס הנכסים שביצע את התפיסה, עו"ד רון גזית, צורף כנספחים א'1-א'2 לתצהירו של צחי לוי, מנהל שיווק לקוחות עסקיים בחברת מיקרוסופט ישראל בע"מ (להלן: " מיקרוסופט ישראל") אשר נכח בחיפוש (להלן: " לוי"). כמו כן צורפו לתצהירו של לוי הרשיונות שנתפסו אצל הנתבעת. בעת החיפוש נמצאו אצל הנתבעת גם תוכנות מקוריות ארוזות "חלונות" 95', והנתבע ציין בפני הכונס כי כאשר הוא מוכר מחשב ללקוחות הוא איננו מספק להם את התוכנה המקורית הנ"ל, אלא מתקין להם תוכנה של התובעת על גבי המחשב שהוא מוכר, ומספק ללקוחות את הרשיון שרכש ממ.צ.מ. הנתבע אישר באותו מעמד כי אין לו הסכם עם התובעת שמתיר לו לנהוג בדרך זו. הרשיונות שנתפסו נמסרו לבדיקת ב"כ הנתבעים, לפי החלטת בית משפט מיום 19.7.97.

6.         ביום 23.10.03 הוחלט בהסכמת הצדדים כי בשלב הראשון של המשפט תידון שאלת ההפרה והחבות ליתן צו חשבונות, וכן מתן צו מניעה קבוע. בשלב השני של המשפט, אם תוכח הפרה, תידון שאלת הפיצויים או סכומי הרווח שהנתבעים חייבים להשיב לתובעת.

פרק ב:                        תשתית עובדתית

א.         הנפשות הפועלות  

7.         התובעת היא חברה אמריקאית אשר פיתחה את התוכנות נשוא התביעה, והיא פועלת בישראל באמצעות חברת הבת מיקרוסופט ישראל, שנוהלה בתקופה הרלבנטית לתביעה על ידי מר אריה סקופ (להלן: " סקופ"). מר סקופ הגיש שלושה תצהירים (סומנו 1-3), ששניים מהם הוגשו בהליכי הביניים שהתנהלו בתיק זה, ומהווים חלק מחומר הראיות על פי החלטת בית המשפט מיום 24.6.02. כמו כן הגישו תצהירים מטעם התובעת צחי לוי, אשר שימש בתקופה הרלבנטית לתביעה כמנהל שיווק במיקרוסופט ישראל, מר יעקב פרנקפורט, שהיה מנהל בחברת מ.ל.ל. סופט אפיקי שיווק בע"מ (להלן: " מל"ל", ו- " פרנקפורט"), ומר ישראל דק (להלן: " דק"), שבדק את המחשב שמכרה הנתבעת לחוקר הפרטי ישראל מאיר, שאף הוא הגיש תצהיר (להלן: " מאיר"). בנוסף הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת מר עמי פליישר, ששימש בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה מנהל תחום זכויות יוצרים ופיראטיות במיקרוסופט ישראל. כל אלו נחקרו על תצהיריהם, פרט למר פליישר.

8.         הנתבעת 1 עוסקת בשיווק ומכירה של מחשבים, ומנוהלת על ידי הנתבע. בעלי המניות בנתבעת הם הנתבע ואשתו - הנתבעת 3. בכתב התביעה נטען כי הנתבעת 3 היא בעלת מניות בלבד, אך בסיכומי התובעת נטען כי היא גם מנהלת, וזאת על סמך דברי הנתבע בסעיף 5 לתצהירו (" ...הקפדנו, אני ואשתי, כמנהלי חברת אפלקר בע"מ וכבעלי מניות בה..."). בעדותו ניסה הנתבע לערפל נקודה זו, וטען כי איננו זוכר מה עשתה אשתו בחברה בשנת 1996, וגימד את תפקידה למנהלת חשבונות (עמ' 111). הנתבעת 3 לא העידה כלל. עם זאת, לא הובאה כל ראיה הקושרת את הנתבעת 3 למעשים נשוא כתב התביעה, קרי: הפרת זכויותיה של התובעת בתוכנות ושיווק הרשיונות המזויפים, וכאשר התובעת עצמה לא טענה כי הנתבעת 3 מנהלת בחברה - אין מקום למתן סעדים אישיים כנגדה.

מטעם הנתבעים הוגשו 3 תצהירי עדות ראשית: תצהיר הנתבע, ותצהיריהם של אברהם וולברג וארז אפרתי (להלן: " וולברג" ו- "אפרתי") שהיו הנתבעים 5-6 בכתב התביעה, והינם אנשי מ.צ.מ., שמכרה את הרשיונות המזויפים לנתבעת. יצוין כי התובעת הגיעה להסדר פשרה עם מ.צ.מ. ואנשיה (הנתבעים 4-6 בכתב התביעה המתוקן).

ב.         מערכת שיווק התוכנות של התובעת בישראל, וסוגי הרשיונות שהנפיקה

9.         מנכ"ל התובעת, מר סקופ, הסביר בתצהירו השני ובעדותו את מערכת רישוי תוכנות התובעת בישראל ובעולם כולו, ואת סוגי הרשיונות לשימוש בהן. התובעת, שהיא בעלת זכויות היוצרים בתוכנות ההפעלה נשוא התביעה, משווקת את התוכנות שלה בצירוף רישיון שימוש בתוכנה (License Agreement), המיועד למשתמש הסופי (End User), ולו בלבד; הרשיון איננו מיועד למפיץ כדוגמת הנתבעת, ותנאי הרשיון, המצורף לתוכנה, מפורטים בו (סעיף 10 לתצהיר השני). דוגמא של רשיון שכזה באנגלית ובעברית צורף כנספח ב' לתצהירו השני של מר סקופ, וכן הוגש כמוצג ת/6. בסעיף 1 לרשיון נקבע כי הוא מעניק לרוכש זכות להשתמש בעותק אחד של התוכנה, על גבי מחשב אחד. בסעיף 2 נקבע כי הרוכש איננו רשאי להכין עותק מהתוכנה, אלא לצורכי גיבוי ואיכסון.

די בכך כדי להבהיר כי מה שעשתה הנתבעת, קרי: שימוש בתקליטור התוכנה המקורי שרכשה כ"מאסטר", לצורך התקנת התוכנה על גבי מחשבים חדשים שמכרה ללקוחותיה, אסור על פי הרשיון שניתן לה עם רכישת התקליטור המקורי, ועל כן מהווה הפרת זכות יוצרים של התובעת בתוכנה. עוד עולה מתנאי הרשיון הנ"ל, כמו גם מהוראות הדין (ראה בהמשך), כי אדם אשר משתמש בתוכנה בלא שיש בידיו רשיון מן הסוג הנ"ל מפר את זכות היוצרים של התובעת. לכן, הנתבעת לא היתה רשאית למכור מחשבים בהם הותקנה התוכנה, כאשר הקונים לא קיבלו רשיון שימוש מהתובעת.