פסק-דין חלקי בתיק הפ 1084/05

1.         בהמשך להחלטה בעמ' 1 לפרטיכל הדיון מיום 16.06.05 פסק דין חלקי זה מתייחס ליחסים המשפטיים בין המבקשים למשיבה 2 בלבד. המבקשים פנו לקבלת פסק דין הצהרתי, כי כל המיטלטלין ותכולת הבית ברחוב תאשור 3, עומר, הם בבעלותם. הבקשה מבוססת על מכירת חלקו של המשיב 1, הוא בעלה של המבקשת 1, במיטלטלין הנ"ל לרעייתו ולארבעת ילדיו תמורת הסך של 22,000 ש"ח, באמצעות התצהירים ההדדיים של המבקשת 1 ושל המשיב 1 מיום 13.03.05. ייאמר בדרך אגב, כי רק מי, שערב העסקה הנ"ל, היה הבעלים של מחצית הזכויות במיטלטלין יכול היה להפוך לבעלים של כל הזכויות במיטלטלין על ידי רכישת מחציתו של המשיב 2, כאמור. ללמדך, כי נידונה עתירת הילדים להצהרת בעלותם (בשלמות ובמשותף עם אמם) לכשלון מראש.

2.         בפי המשיבה 2 טענות מספר, שחלקן נועדו לסלק את התובענה על הסף, דוגמת הטענה של חוסר נקיון כפיים והטענה, שאין ניתן לעשות דיספוזיציה במיטלטלין, שעוקלו ברישום. נוכח הערכתי לעניין מהימנותה של המבקשת 1 לא ראיתי להכריע בטענת חוסר נקיון הכפיים, שהתבססה על טענת הסתרת מידע מעיני בית המשפט. באשר לטענה, שאין ניתן לעשות דיספוזיציה במיטלטלין מעוקלים, לא הוכח כדבעי העיקול ברישום, מתי הוטל (בהשוואה למועד עסקת מכר מחצית הזכויות במיטלטלין, כפי שנטען) ומה נכלל בו. אמנם, הופניתי לחזקת כשרות המעשה המנהלי, לרבות בהוצאה לפועל [ע"א 457/89 (רע"א 255/89) כהן, ואח'  נ' שפילברג, ואח', פ"ד מ"ה (2) 177]. למען הדיוק באותו פסק הדין, נדחתה הטענה, שיש להחיל את חזקת הכשרות [ע"א 457/89 שם 185 (מול האות "ג")]. גם אין בחזקה זו, כדי להועיל, כאשר בשאלת עצם הטלת העיקול קא עסקינן ולא באפקטיביות ביצועו.

3.         אבקש להזכיר,  כי הנטל להוכחת הדרוש לשם קבלת פסק דין הצהרתי רובץ לפתחו של מבקשו. לשם כך בחנתי את עדותה של הגב' כמיל מימון בעת חקירתה הנגדית. מחובתי לומר, שהגב' מימון עשתה עלי רושם בלתי מהימן ולא הרימה את הנטל, המוטל עליה, ולו כדי המילוי אחר דרישת מאזן ההסתברות. מלבד אופן עדותה, ממנה התרשמתי באופן בלתי אמצעי, שעשתה עלי רושם בלתי מהימן, כאמור, מצאתי את תוכן עדותה בלתי מהימן למצער בשלושה נושאים.

4.         ראשית, גרסת הגב' מימון היתה, שבעלה אינו מתגורר בביתה שברחוב תאשור 3 בעומר. אם לדייק, הטענה היא, שבעלה אינו מתגורר בבית אחיו ברחוב תאשור 3 בעומר, שהרי בחקירה הנגדית הוברר, שבית זה רשום על שמו של אחי המשיב 1 (עמ' 3 שורות 6-7 לפרטיכל). חיובו של המשיב 1 לעזוב את הבית הנ"ל קיבל ביטוי בהסכם בין המבקשת 1 למשיב 1 [בסעיף 2 (ג) לתצהירים ההדדיים מיום 13.03.05]. הגב' מימון לא הכחישה, שנעצר בעלה באמצעות פקודת מאסר בהליכי הוצאה לפועל מחוץ לביתה, אך הסבירה זאת בעובדה, שהוא רשאי לבקר את ילדיהם בבית (עמ' 3 שורה 9 לפרטיכל). כשנושא היעצרו בביתה שב ועלה, שוב העלתה הגב' מימון הסבר, שהיא היתה אחרי ניתוח (ומכאן נוכחות בעלה) (עמ' 2 שורות 9-12 לפרטיכל). נשאלת השאלה, אם המשיב 1 אכן עזב את הבית, מדוע כתובתו בבקשה עצמה, היא אותה הכתובת כמו זו של המבקשים. הרי, אם הוא עזב את הבית, תאמר מן הסתם, שאין הכתובת ברחוב תאשור 3 עוד כתובתו. ואולם, כשעומתה עם עובדת הזהות בבקשה בין כתובתה שלה לכתובתו של בעלה בחקירתה הנגדית, השיבה הגב' מימון, שזאת כתובתו (עמ' 2 שורות 1-2 לפרטיכל). תשובה זו לא הניחה את דעתי.

            יכולתי לקבוע, שהחזקה שבסעיף 28 (א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (לפיה המיטלטלין הם רכושו של החייב, המשיב 1) חלה בענייננו, בהיות הבית ברחוב תאשור 3 בעומר בהחזקתו (המשותפת) של המשיב 1, וכי לא נסתרה חזקה זו. תחת זאת אשקול את נושא מקום מגוריו של המשיב 2 במסגרת המצומצמת של ניתוח מהימנותה של המבקשת 1 בעת חקירתה הנגדית.

במהלך חקירתה הנגדית טענה הגב' מימון, שלבעלה חוב מזונות "ענק" (עמ' 2 שורות 28-29 לפרטיכל). היא נדרשה לשאלת מקור החיוב במזונות והשיבה לא פחות משלוש תשובות סותרות: פעם, שהמזונות החודשיים בסך 5,000 ש"ח נובעים מהסכם בינה לבעלה, שנערך ללא דיון משפטי (עמ' 2 שורות 23-25 לפרטיכל), פעם שהמזונות נובעים מהסכם בבית הדין הרבני (עמ' 2 שורות 26-27 לפרטיכל) ופעם, שהמזונות נקבעו על ידי שופטת (בבית המשפט לענייני משפחה - ג'ט"ל) (עמ' 2 שורות 27-28 לפרטיכל). הייתי מצפה מן המבקשת 1 לדעת, מה המקור לחיוב בעלה לשלם 5,000 ש"ח מזונות לחודש, בייחוד, כשאין הוא פורע את החוב הזה, לטענתה.

החשוב מכל מבחינת חוסר מהימנותה של הגב' מימון הוא, שעל אף חוב המזונות "הענק של בעלה (כלשונה עמ' 2 שורות 28-29 לפרטיכל), היא הסכימה לא רק לקנות את חלקו במיטלטלין בבית, אלא לשלם עבורם 22,000 ש"ח טבין ותקילין. מה ההגיון שהגב' מימון תשלם לבעלה, שחייב לה חוב ענק, במקום לבצע פעולת קיזוז פשוטה? הגם, שלטענת הגב' מימון, כדי לשלם לבעלה היא נאלצה למכור חלק מתכשיטיה (עמ' 3 שורות 4-6 לפרטיכל). מצאתי את מנגנון התשלום הזה בנסיבות העניין בלתי מהימן. זאת על אף הסברה של המבקשת 1, שהיא החליטה בכל זאת לשלם למשיב 1 כסף על אף, שהוא חייב לה מזונות, בשביל השקט הנפשי שלה ושל ילדיה (עמ' 2 שורה 31 עמ' 3 שורה 2 לפרטיכל), ממנו לא השתכנעתי.

5.         בחקירתה הנגדית הפגיעה במהימנותה של הגב' מימון היתה רבתי. לא ראיתי בהחלטה, שלא לחקור את המשיב 2, כדי לשקם את ערעור מהימנותה של המבקשת 1, כאמור.

6.         לאור המקובץ הריני דוחה את בקשת המבקשים נגד המשיבה 2. תם בזאת עיכוב ההליכים, שניתן בבש"א 2375/05 כלפי המשיבה 2. היה בהליך זה ניצול לרעה של הליכי משפט. בנסיבות אלו הריני מחייב את המבקשת 1 ואת הבגירים מבין המבקשים האחרים ביחד ולחוד לשאת בהוצאות ובשכר-טרחת עורך-הדין של המשיבה 2 בסכום כולל בסך 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. המזכירות תשלם את הסך הנ"ל למשיבה 2 מתוך הערבון בבש"א 2375/05.

בהתאם להסכמת הצדדים (עמ' 3 לפרטיכל) המזכירות תמציא עותק מפסק דין חלקי זה לבאי כוחם המלומדים של בעלי הדין.

תיק זה יוחזר לעיוני ביום 01.09.05, לשם בדיקת האמור בסעיף 1 להחלטתי בעמ' 1 לפרטיכל.

ניתנה היום ה' באב, תשס"ה (10 באוגוסט 2005) במעמד הצדדים.                                                                                            

קלדנית: חיה דמרי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: