פסק-דין חלקי בתיק א 74511/04

1.      התובע טוען כי כשעלה לאוטובוס שהיה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח אצל הנתבעת 2, נפגע כשלפתע נסגרה דלת האוטובוס ופגעה בו (להלן:" התאונה"). לכן טוען התובע כי התאונה הינה  "תאונת דרכים", כמשמעות היגד זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, ועל הנתבעים מוטלת החובה לפצותו   בגין כל נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.

2.      הנתבעים הכחישו כי התובע היה נוסע    באוטובוס בזמנים   הרלוונטיים לתביעה, את קרות האירוע הנטען בכתב התביעה, וכי התובע נפגע כלל בקשר כל שהוא עם האוטובוס. לפיכך טוענים הנתבעים כי לא קמה לו לתובע עילה על פי חוק הפיצויים.

הנתבעים טענו כי גם אם התרחש איזה שהוא אירוע באיזה שהוא באוטובוס כי אז האוטובוס שימש אך ורק זירה לפגיעתו של התובע, והאירוע אינו מוגדר כתאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד. לטענת הנתבעים נוכח העובדה שהתובע מסר גירסאות שונות וסותרות בזמנים שונים, עולה חשד כבד כי נפגע אם בכלל, במקום אחר ובסיטואציה אחרת ו/או התובע נפגע עקב מחלותיו הרבים.

3.      זולת התובע, אין כל עד אשר ראה את האירוע הנטען בכתב התביעה והמוכחש מכל וכל. לא זו אף זו, התובע מעולם לא פנה לנתבע מס' 1 על מנת להודיע על אירוע כל שהוא.

4.      לאור הכחשת עצם התאונה והחבות ראיתי לפצל את הדיון באופן שתחילה תידון שאלת החבות ורק אם ימצא שהנתבעים חבים בנזק תידון שאלת הנזק. בהתאם לכך הורתי לתובע להגיש תצהיר בו יפרט את נסיבות פציעתו.

תצהיר התובע

5.      על פי תצהיר התובע  ביום 13.5.03 בשעה 20:30 לערך, בדרך נמיר בתל אביב, בתחנת האוטובוס הסמוכה לתיכון "חדש", המתין לאוטובוס בקו 74 הנוסע לחולון. התובע היה  בדרכו מלימודי קורס באוניברסיטה הפתוחה במסגרת שנת שבתון לבת זוגו המתגוררת בחולון.       
עם הגיעו של אוטובוס קו 74 לתחנה, התחיל לעלות במדרגות האוטובוס, היה אחרון העולים, לפתע ובעוד רגלו האחת על המדרגה הראשונה, נסגרו הדלתות והוא נסוג, האוטובוס החל בנסיעתו. משהבחין הנהג כי התובע נותר בחוץ, עצר, פתח את הדלתות והתובע התחיל פעם נוספת לעלות במדרגות כשלפתע שוב נסגרו עליו דלתות האוטובוס ופגעו בעוצמה בכתפו השמאלית (להלן "התאונה").

6.      מיד לאחר התאונה חש בכאבים חזקים מאוד בכתף שמאל והנהג שהבחין בכך התעניין בשלומו והציע לו להתיישב. התובע התיישב לדבריו במושב שמאחורי הנהג ובמהלך הנסיעה, חש כי כאביו מתחזקים. התובע פנה לנהג וסיפר לו שהוא סובל מכאבים עזים בכתף. הנהג שאל אותו, (אינו יודע האם בציניות או ברצינות), האם להסיע אותו לבית החולים. התובע היה נבוך מהסיטואציה וכאמור לא ידע האם הנהג מתכוון ברצינות ולכן התעלם מהצעתו והמשיך  למחוז חפצו וירד בתחנה בשד' קוגל בחולון.

7.      עם הגיעו לביתה של בת זוגו סיפר לה על המקרה, נטל משכך כאבים כשהוא סבור שהכאבים יחלפו. בבוקר המחרת עם התגברות הכאבים פנה למרפאת קופת חולים "כללית", סניף מנסבך בחולון, שם נבדק ע"י רופא כירורג ומשם הופנה לבית החולים "וולפסון" בחולון.

דיון

8.      הנתבעות טוענות בסיכומיהן כי אין לקבל את גירסתו של התובע מכמה טעמים:

א. התובע לא יכול היה להיפגע מדלת האוטובוס  - התובע נשאל, היכן בדיוק היו רגליו בעת האירוע והשיב מספר פעמים כי רגלו היתה בין המדרגה הראשונה לשניה (עמ' 4 לפרוטוקול מול שורה 12, עמ' 5 לפרוטוקול מול שורה 5 ו-6, ומול שורה 9).

על פי תצלום האוטובוס שצורף לתיק ביהמ"ש וסומן נ/1, עולה כי כאשר התובע נמצא בין המדרגה הראשונה לשניה, התובע נמצא כולו בתוך האוטובוס במקביל לסף האחורי של הדלת, כלומר התובע עבר את הסף הקידמי של הדלת והתרחק מסף הדלת הקידמית בכ-80 ס"מ ואף יותר מכך. נוכח העובדה שהדלת נסגרת בתנועה סיבובית מתוך האוטובוס כלפי חוץ, כאשר כל תנועת הדלת הינה מחוץ לאוטובוס. האפשרות היחידה לבוא במגע עם דלת האוטובוס, היא כאשר הנוסע עדיין לא השלים את עלייתו אל המדרגה הראשונה ורגלו האחת על הקרקע.

לכן, על כן על פי תיאורו של התובע עולה, כי כלל לא יתכן שהתובע נפגע מסף הדלת כאשר הוא עומד, כשרגל אחת על המדרגה הראשונה והרגל השניה על המדרגה השניה, כלומר התובע התרחק מסף האוטובוס, כ-80 ס"מ ואולי אף יותר.

התובע נשאל בחקירה נגדית :

ש. איפה עמדו הרגליים שלך בדיוק בעת הפגיעה?

ת.     הייתי על המדרגה הראשונה, הנהג התחיל לנסוע, הוא עצר כשקלט שאני בחוץ, כשבאתי לעלות הוא סגר את הדלת לפני שעליתי למדרגה השנייה. אז קיבלתי את המכה. הייתי בין המדרגה הראשונה למדרגה השנייה.

אמנם התובע אומר כי בעת הפגיעה היה בין המדרגה הראשונה לשניה. יחד זאת הוא אומר באותה נשימה: "כשבאתי לעלות הוא סגר את הדלת לפני שעליתי למדרגה השניה".  ניתן גם בהחלט להבין כי אם התובע היה לפני העליה למדרגה השניה, הוא עמד על המדרגה הראשונה. לא זו אף זו, אפילו היה התובע בין המדרגה הראשונה לשניה. מי לידנו יתקע כי במצב זה לא ניתן להיפגע מדלתות האוטובוס. למעט תמונה נ/1 ממנה לא ניתן להבין דבר, לא טרחו הנתבעים להמציא ראיה כל שהיא שיש בה כדי להעיד על חוסר האפשרות להיפגע במקום עומדו של התובע.  לכן אין לקבל טענה זו של הנתבעים.

9.      ב. מיקום הפגיעה . הנתבעים טוענים כי התובע נשאל היכן הוא נפגע, תשובתו היתה "בכל הזרוע השמאלית" (עמ' 3 לפרוטוקול מול שורה  13). לדעתם של הנתבעים תשובה זו סותרת את תצהירו של התובע שבו הוא טען כי נפגע "בעוצמה בכתפו השמאלית".