פסק-דין חלקי בתיק א 65232/04

1.         זוהי תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). הדיון בתיק פוצל כך שנשמעו הוכחות בשאלת החבות תחילה.

            אין חולק, כי התובע ואדם נוסף, חברו טוחי מחמוד, היו מעורבים, ביום 16/6/02, בתאונת דרכים שעה שרכב חולף פגע בקטנוע שעליו ישבו ונעלם מן המקום. המדובר בקטנוע מסוג הונדה, מספר רישוי 2430617, אשר מבוטח אצל הנתבעת בפוליסה מס' 3040150990400, ומצוי בבעלותו של אותו טוחי. גדר המחלוקת נוגע לשאלה מי מהשניים נהג את הקטנוע בעת התאונה, ומי מהשניים ישב מאחוריו כנוסע. הנתבעת כופרת בגרסת התביעה, שלפיה טוחי נהג. אין גם חולק, כי המדובר בפוליסה נקובה בשם ובמידה והיה זה התובע שנהג בקטנוע, ללא רישיון נהיגה וללא כיסוי ביטוחי, דין תביעתו להידחות.

2.         בטרם אגש לתצהירי טוחי והתובע ועדויותיהם בבית המשפט, אבחן תחילה את הראיות האחרות, אשר ברובן הגדול מתאפיינות, מטבע הדברים, במידה אובייקטיביות גדולה יותר.

3.         מטעם התובע העיד עד ראיה לתאונה, מר מוחמד אבו נג'ים; הוא העיד  מיד על עצמו כי ישנה קרבה משפחתית רחוקה בין אביו לבין אימו של התובע. הוא המשיך ותיאר את שראה באותו ערב. לדבריו, אשר נתמכו גם בשרטוט שערך באולם (ת/11), הבחין באופנוע שנסע בנתיב האמצעי ברחוב יפת ביפו, מצפון לדרום; רכב בצבע טורקיז עקף אותו, ניסה להיכנס לנתיב האמצעי, פגע בו, הפיל אותו והמשיך בדרכו. העד הבחין בשני רוכבים על גבי האופנוע אך לא יכל לזהותם מאחר והיו עם קסדות. העד הוסיף וציין כי "זה שישב מאחור עף מהאופנוע, לא זוכר לאן, והקסדה נפלה לו... ואז שהתחלתי ללכת  לכיוון האופנוע ראיתי שזה שלא היה עם קסדה, זה היה התובע וזה שנשאר עם הקסדה היה טוחי, ולכן הסקתי שטוחי נהג" (עמ' 24 -25 לפרוטוקול).

            עדותו של עד זה העלתה אומנם תמיהות מסוימות במיוחד בכל הקשור לשעת האירוע ולעובדת מתן תצהיר ראשוני במשרד עורכי הדין (העד העיד ללא תצהיר עדות ראשית), אך עם זאת גרעין עדותו לא נסתר. מדובר באדם דתי (כך הוא מעיד על עצמו וכך גם העידה עליו חזותו), רו"ח במקצועו, אשר הותיר רושם אמין במהלך העדות. הוא ניסה לדייק בפרטים ונראה היה שכאשר לא היה בטוח בהתרחשות מסוימת ציין זאת במפורש. אין זה סביר בעיניי שיסתכן בעדות שקרית לחלוטין לטובת קרוב משפחה רחוק. לפי גרסתו של עד זה, ברור כי טוחי היה הנהג.

4.         אמשיך בתיאור כרונולוגי של ההתרחשות. אל מקום האירוע הוזעק אמבולנס של מד"א; הקריאה במוקד התקבלה בשעה 22:55 (נ/9); נתנאל נתנזון מקבל הוראה לצאת למקום בשעה 22:58 ומגיע בשעה 23:10. הוא זה שחתום על דו"ח חולה/נפגע שמספרו 2187442 (להלן: "דו"ח מד"א"). לפי עדותו, הוא רשם תחילה את שמו של טוחי, שנמסר לו על ידי התובע, אך מחק שם זה ורשם את שמו של התובע, לאחר שזה הזדהה בפניו, לבקשתו, באמצעות תעודת זהות. מבחינתו של נתנזון, מדובר באירוע של פצוע אחד בלבד, הוא התובע, שאותו יכול היה לזהות באולם; לדבריו, לו הבחור הנוסף היה מזדהה כנפגע, היה  ממלא לגביו דו"ח נפרד. העד מאשר כי שני הבחורים עלו לאמבולנס, מבחינתו אחד מהם כפצוע והשני כמלווה (עמ' 29 - 30 לפרוטוקול).

5.         נתנזון מוביל את התובע לבית החולים וולפסון. כאמור, מבחינתו מדובר בפצוע אחד בלבד (התובע) ובמלווה אחד (טוחי). אקדים ואומר, בשלב זה, כי בהתאם לתעודת עובד ציבור מאת בית החולים, אין כל תיעוד רפואי בדבר טיפול רפואי כלשהו שקיבל טוחי באותו ערב; טוחי חזר למיון וטופל לראשונה רק ביום שלמחרת. לא ברור מדוע טוחי התעקש להעיד כי טופל בערב התאונה, שהרי גם במשטרה מסר כי טופל רק ביום שלמחרת, כפי שאכן מלמדים המסמכים. מכל מקום, מדובר בפרט לוואי, לא פרט עיקרי, ובהחלט יתכן כי זכרונו של טוחי מטעה אותו בנקודה זו. לו רצה "לעזור" לתובע, אין זה ברור במה גרסה כזו יכולה לסייע.

            נחזור, אם כך, לחדר המיון. בתעודת חדר המיון מיום 16/6/04, שעה 23:37, נרשם, מפי התובע כמובן, כי מדובר בפציעה "כרוכב באופנוע". רוצה לומר, בהזדמנות הראשונה שניתנת לתובע לתאר את "מעמדו" באירוע, והגם שהוא טרוד באותה עת בפציעתו המכאיבה, הוא יודע להגדיר את מעמדו זה כ "רוכב", לא כנהג.

6.         התובע מאושפז, ועובר למחרת ניתוח בשל שבר בקרסול רגלו השמאלית. הוא משתחרר מבית החולים ביום 20/6/04. למחרת הוא מתייצב בתחנת המשטרה ומוסר הודעה, שבה הוא אומר, באותו עניין, כי "רכבתי כנוסע".

7.         כאשר אלה הם פני הדברים, סביר לקבוע כי שעה שנוסחו כתב התביעה והבקשה לתשלום תכוף, אשר הוגשו ביום 17/10/04, נפלה טעות בכך שהתובע צוין כנהג. לא רק שעורכת הדין ענבל פרידמן הודתה בטעות זו, בעת הדיון בבקשה, אלא ניתן להבחין שהניסוח סותר בעליל את כל המסמכים הרפואיים והמשטרתיים שעל בסיסם נוסחו התביעה והבקשה. אין בטעות זו ולא כלום.

8.         על רקע כל זאת יש לראות את עדויותיהם של התובע ושל טוחי. שניהם העידו באופן חד משמעי כי טוחי היה זה שנהג ואילו התובע ישב מאחוריו. כל אותן סתירות וקושיות שהעלתה הנתבעת בסיכומיה, הינן בעניינים צדדיים, ואין בהן כדי לכרסם כירסום של ממש בגרעין גרסתם, במיוחד כאשר גרעין זה נתמך בראיות שפורטו לעיל.

9.         אני קובע כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח, לפי מאזן ההסתברויות, כי לא הוא נהג בקטנוע, אלא טוחי.

            לפיכך, מוטלת על הנתבעת החובה לפצותו בגין נזקיו.

10.        הצדדים יודיעו, תוך 30 יום, האם הגיעו להסכמה בדבר מינוי אורטופד בתיק זה ואם כן, האם הושגה הסכמה בדבר זהותו או שמא מבוקש שזו תקבע על ידי בית המשפט.

            תזכורת פנימית בלבד ליום 24/5/06.

            הנתבעת תשא בהוצאות הליך בי ניים זה בסכום כולל של 3,000 ש"ח.

ניתן היום י"ב בניסן, תשס"ו (10 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.