פסק-דין חלקי בתיק א 55185/01

בין התובע לנתבעת 1

עסקינן בתאונת דרכים שארעה לתובע ביום 20.9.96, בעת שנהג במוניתו אשר היתה מבוטחת ע"י הנתבעת מס' 1. הנתבעת מס' 1 הודתה בחבותה לפיצוי התובע בגין נזקי הגוף שאונו לו בתאונה.

התאונה היתה גם בבחינת תאונת עבודה והוכרה ככזו ע"י המוסד לביטוח לאומי. אין חולק כי הפגיעה העיקרית של התובע בתאונה זו היתה פגיעה בשיניים, בלסת העליונה בשיניים מס' 13,12,11 ו- 23 ובלסת התחתונה - שיניים 32 ו-33.

המוסד לביטוח לאומי הכיר באי כושר מהעבודה לתקופה של 177 יום בגינם קיבל התובע דמי פגיעה בסך 6,746 ש"ח לאחר ניכוי מס הכנסה.

התובע אינו עותר לפיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר. תביעתו של התובע מתמצית בראשי הנזק הבאים: כאב וסבל, פיצוי בגין ההוצאות שנגרמו ויגרמו לתובע בגין הפגיעה בשיניים והחזר הוצאות נסיעה.

ממקום התאונה הובהל התובע לחדר המיון בבית החולים "איכילוב", נבדק ולא אושפז. בהמשך נבדק במרפאת ש.ל.ה ברחוב ירמיהו בתל-אביב. השיניים בלסת העליונה נעקרו ולאחר מכן ביצע התובע תותבת שלמה בלסת העליונה אצל רופא שיניים ד"ר יוליאן סגל מחולון, שגבה עבור הטיפול 2,300 ש"ח, בהתאם לאישור מיום 24.3.02. בנקודה זו אציין כי התובע לא מבקש לפסוק לו את החזר עלות התותבת.

ד"ר אבניאלי מונה כמומחה ע"י בית המשפט בתחום רפואת השיניים. ד"ר אבניאלי מציין בחוות דעתו כי התובע זקוק לשיקום של השיניים שנעקרו בלסת העליונה. יחד עם זאת, הואיל וכבר לפני התאונה סבל התובע ממיעוט של שיניים בלסת העליונה וגם אלו הקיימות היו במצב פריודונטאלי חמור - אין מקום לבצע שיקום באמצעות שתלים והשיקום העתידי צריך להיעשות באמצעות תותבת שלמה. כך  מציין ד"ר אבניאלי בפרק הדיון במסמכים כי " שום אינדיקציה רפואית לשיקום לסת עליונה ע"י שתלים. השיקום באמצעות תותבות הוא שיקום הולם, אשר יחזיר את מר אוזון למצבו לפני התאונה. בנוסף שיקום ע"י שתלים הוא שיקום המחייב תחזוקה מאוד אינטנסיבית, והקפדה רצינית על היגיינה אוראלית. מר אוזון, לפי מצבו הדנטאלי, אינו מתאים לדרישות אלה, ולפיכך אינו מתאים לשיקום באמצעות שתלים". עוד מציין ד"ר אבניאלי כי " אין ספק שגם ללא התאונה היה מר אוזון מגיע תוך מספר שנים מועט לעקירת שיניים עליונות קדמיות, או שהיו נושרות בעצמן, ולתותבת שלמה. כנראה שהתאונה החישה תהליך זה". ד"ר אבניאלי מסכם את העלויות הדרושות לשיקום באמצעות התותבות בסך של 10,600 ש"ח .

ב"כ התובע שלח שאלות הבהרה לד"ר אבניאלי ובהן נדרש ד"ר אבניאלי לשאלה אם בשל רפלקס ההקאה ממנו סובל התובע בשל השימוש בתותבת לא יהיה נכון יותר לשקם את שיניו הפגועות כתוצאה מהתאונה ע"י ביצוע 4 שתלים ותותבת קבועה. או לחילופין - 4 שתלים כאשר על יתר השיניים תורכב תותבת נשלפת. בתשובותיו חוזר ד"ר אבניאלי וקובע כי לפי המצב בפיו של התובע הוא לא עומד בתנאים הנדרשים לביצוע שתלים הכוללים, בין השאר, הקפדה יתרה על היגיינה אוראלית, ביקורות תקופתיות אצל רופא השיניים והשיננית ומעקב צמוד. פיו של התובע מעיד על הזנחה דנטאלית רבת שנים, היגיינה גרועה, פלאק, אבנית, עששת, מחלת חניכיים והרס דנטאלי ניכר. לכן, גם אם מבחינה אנטומית וטכנית ניתן לבצע שתלים - ד"ר אבניאלי לא ממליץ על התקנתם שכן שתלים שאינם מטופלים באופן סדיר וקפדני, ייכשלו תוך פרק זמן קצר.

ב"כ התובע איננו מקבל את עמדת ד"ר אבניאלי וסבור כי יש לפסוק לתובע פיצוי אשר ישיב את המצב לקדמותו, דהיינו: בפיו של התובע יותקנו שתלים ותותבת קבועה והוא לא יהיה נאלץ לחיות עם תותבת נשלפת שאינו מסוגל גם להסתגל אליה. התובע מבין כי לא ניתן לבצע גשר קבוע על לסת שלמה באמצעות 4 שתלים והגשר זקוק לתמיכה של מספר שתלים נוספים ולכן הוא מוכן להשתתף בעלותם של השתלים הנוספים, הנובעים מחסר השיניים בלסת העליונה עוד עובר לתאונה. לטענתו, ד"ר אבניאלי לא צריך לשקול שיקולים של כשלון צפוי של השתלים ושל היגיינה אוראלית גרועה. התובע כאדם בוגר יקבל הנחיות כיצד לקיים היגיינה אוראלית טובה ויוכל לבחור כיצד לנהוג ואם לא ינהג כיאות וייכשלו השתלים - זה עניינו ולא עניינה של הנתבעת שחייבת לפצותו על הנזק שגרמה לו.

בעקרון אני מסכימה עם עמדת ב"כ התובע. בפיו של התובע היו 4 שיניים שנעקרו בעקבות התאונה. הרכבת תותבת נשלפת אינה החזרת המצב לקדמותו. החזרת המצב לקדמותו היא ע"י גשר קבוע ולא נשלף. לפיכך יש לפסוק לתובע פיצוי שיהיה בו כדי לאפשר ביצוע הגשר או התותבת הקבועה על שתלים, שעה שהדבר אפשרי מבחינה אנטומית וטכנית כפי שמציין ד"ר אבניאלי בתשובותיו לשאלות ההבהרה.

בעניין זה קיימת חזית מחלוקת נוספת בין הצדדים: ב"כ הנתבעת טוען כי הואיל ומדובר בתאונת עבודה, התובע זכאי להחזר הוצאות בגין טיפול בשיניו וזאת בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה) תשכ"ח-1968, אשר קובעות בתקנה 2 כי " נפגע יהיה זכאי לטיפול רפואי ככל שייקבע ע"י הרופא המטפל במישרין בנפגע מטעם שירות רפואי (להלן: "הרופא המטפל") ובלבד שהחלמה ואספקת שיניים תותבות... ינתנו באישורו של רופא השירות". תקנה 1 קובעת תחת הגדרת "טיפול רפואי" כי הוא כולל ריפוי, לרבות שיקום רפואי,  כולל פרוטזות מסוגים שונים, שיניים תותבות, וכו'.  מכאן למד ב"כ הנתבעת כי התובע היה זכאי לקבל שיקום של הפה מן המוסד לביטוח לאומי באמצעות קופת החולים ואין לפסוק לו פיצוי בשל כך.

התובע אכן נשאל אם פנה למל"ל כדי לקבל טיפול רפואי בתחום השיניים והעיד כי הוא היה במל"ל בקשר לשיניים ושם הופנה למרפאת ירמיהו. הם לא טיפלו בו רק בדקו לו את השיניים ועקרו לו את השיניים שנפגעו בתאונה.

ב"כ התובע מפנה לתכנית טיפול והצעת מחיר שקיבל התובע ממרפאת ירמיהו של ש.ל.ה, מיסודה של שירותי בריאות כללית, לגבי תכנית לביצוע שתלים וכתרים על השיניים בלסת העליונה, בסכום כולל של 24,413 ש"ח.

קופת חולים לא אישרה את תכנית הטיפול המוצעת במרפאה ועל גבי המסמך מיום 9.4.02 נרשם ע"י ד"ר קליינשטרן, יועץ רפואת שיניים באגף הגזברות וההכנסות של שירותי בריאות כללית, כדלקמן: "למתרפא ניתן פתרון לשיניים עם מצב פריודנטאלי גרוע ביותר על ידי תותבת שלמה עליונה. אין זכאות לטיפולים נוספים מלבד טיפול חלקי בתותבות". עינינו הרואות, כי קופת חולים אשר אמונה היתה ליתן לו טיפול רפואי מטעם המוסד לביטוח לאומי - לא אישרה לו טיפול באמצעות שתלים אלא באמצעות תותבת בלבד, כך שהתובע לא יכול היה לקבל את השיקום המתבקש מן הפגיעה בתאונה מן המל"ל.

תקנות הביטוח הלאומי קובעות, כאמור בתקנה 2, כי הנפגע יהיה זכאי לטיפול רפואי בהתאם לקביעת הרופא המטפל בנפגע במישרין מטעם השירות הרפואי. החלטת הרופא המטפל בשירות הרפואי אינה מחייבת לענייננו ואם סבור בית המשפט, על יסוד חוות הדעת של מומחה שמינה או אף בניגוד לחוות דעת של מומחה שמינה, כי הטיפול המגיע לתובע לשם החזרת המצב לקדמותו הוא שונה מאשר הטיפול שמאשר לו הרופא המטפל בקופת החולים, מוסמך בית המשפט לפסוק לתובע את הפיצוי בגין טיפול זה גם במסגרת של תביעה בגין תאונה שהוכרה כתאונת עבודה. לטעמי, לא ניתן לכפות על תובע לקבל טיפול שאין בו כדי להשיב את המצב לקדמותו ולהוות פיצוי לפגיעתו רק מן הטעם שמדובר בתאונת עבודה.

אשר על כן, הנני סבורה שיש לפסוק לתובע פיצוי בהתאם לתוכנית הטיפול כמפורט בהצעת המחיר מיום 9.4.02 בסך 24,413 ש"ח.

ד"ר אבניאלי מציין כי יש לבצע החלפות כל 10 שנים. התובע הוא בן 53 ועד היום לא שוקמה הלסת העליונה. לכאורה היה מקום לפסוק לתובע בגין 2 החלפות נוספות: בגיל 63 ובגיל 73.

יחד עם זאת, בשל מצבו האוראלי של התובע עובר לתאונה סביר כי התובע היה מאבד את המשנן הטבעי עד למועד ההחלפה הראשונה, ועל כן אינני סבורה כי יש לפסוק לו פיצוי בגין החלפות עתידיות.

במאמר מוסגר אציין כי הפיצוי הוא בגין הפגיעה בלסת העליונה בלבד. לגבי הלסת התחתונה מציין ד"ר אבניאלי כי שיניים 32 ו-33 לא נעקרו ולא טופלו מאז התאונה ועד למועד בדיקתו בשנת 2002, דהיינו 6 שנים לאחר התאונה. לפיכך אני סבורה כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין פגיעה בלסת התחתונה.