פסק-דין חלקי בתיק א 546/04

בעניין הנתבע מס' 4

1.       בתביעה שהגיש התובע (להלן - " הבנק") עותר הבנק לכך שהנתבעים יחויבו לשלם לו סך 4,857,179 ש"ח, כערכו בתאריך 24.5.2004 (יום הגשת התביעה).

2.       החייבת העיקרית היא הנתבעת מס' 1, והיא אינה יכולה לפרוע חובותיה. הנתבעים 2 ו- 3 היו בעלי מניות בנתבעת מס' 1. הנתבע מס' 2 עדיין לא אותר ונגד הנתבע מס' 3 ניתן פסק דין.

3.       הנתבע מס' 4 (להלן - " הנתבע") הוא תושב ארה"ב, ובזמנים הרלבנטיים לתביעה שלפני היו לו קשרים עסקיים עם הנתבעת מס' 1, וזאת באמצעות חברה  זרה (אמריקאית) שבשליטתו, ושמה Garden Fresh Market, העוסקת בשיווק תוצרת חקלאית בארה"ב.

          כנגד הנתבע טוען הבנק, כי הנתבע ערב לחובותיה של הנתבעת מס' 1, ולעומת זאת טוען הנתבע, כי מעולם לא קיבל על עצמו לערוב לחובות הנתבעת מס' 1.

          נוכח המחלוקת בין הצדדים בשאלה, האם הנתבע ערב לחוב הנטען על ידי הבנק אם לאו, קבעתי בהחלטתי מיום 7.9.2006, כי בכל הנוגע לתביעה נגד הנתבע, אדון תחילה בשאלה זאת.

          על כן, פסק דין זה עניינו בשאלה, האם הנתבע ערב לחובות הנתבעת מס' 1 כלפי הבנק.

4.       מטעם הבנק העיד בפני מר יקי מרגלית מנהל סניף הבנק בבית הקרנות בחיפה, ותצהיר עדותו הראשית סומן כמוצג ת/1. מטעם הנתבע העיד הנתבע לבדו, ותצהיר עדותו הראשית סומן כמוצג נ/4.

5.       טענת הבנק, כי הנתבע ערב לחובות הנתבעת מס' 1 נסמכת על כתב ערבות חתום על ידי הנתבע (נספח י"ז לתצהיר ת/1). הכותרת הראשית של כתב הערבות היא: "כתב ערבות מתמדת "לכל חוב" שאינה מוגבלת בסכום". הכותרת המשנית של כתב הערבות אומרת: ערבות שאינה "ערבות יחיד", ובסוגריים נרשם: "(על ערבות זו לא חל פרק ב' של חוק הערבות, תשכ"ז - 1967)."

          אין מחלוקת כי כתב הערבות נחתם על ידי הנתבע בתאריך 17.2.1998, בסניף "מחנה יהודה" של הבנק, בירושלים, וזאת חרף העובדה שחשבונה של הנתבעת מס' 1 התנהל בסניף "בית הקרנות" בחיפה. לטענת מר מרגלית, הנתבע היה עסוק בענייניו ולא יכול היה להגיע לחיפה על מנת לחתום על כתב הערבות, ומטעם זה הוסכם שיחתום על כתב הערבות בפני פקיד של הבנק בסניף הבנק בירושלים.

6.       הנתבע אינו מכחיש את חתימתו על כתב הערבות, אך טענתו המרכזית היא, שבמסגרת יחסי המסחר שהיו לו עם יתר הנתבעים, התחייב להזרים לחשבונה של הנתבעת מס' 1 בבנק סכום של 1.8 מיליון ש"ח, וכתב הערבות נחתם באופן זמני כדי להבטיח העברה זאת. ואולם, משנעשתה ההעברה, והסכום האמור אכן הופקד בחשבונה של הנתבעת מס' 1, הרי שעל פי ההסכם שנכרת בינו ובין הבנק, בעל פה, אין לכתב הערבות עוד תוקף, ואין לחייב את הנתבע לשלם חובות הנתבעת מס' 1.

          בנוסף לטענתו המרכזית של הנתבע, טוען הנתבע מספר טענות נוספות, והן, שכתב הערבות פגום בפגמים שונים; הבנק הפר את חובות הגילוי שהוא חב בהן כלפי הנתבע; כתב הערבות בוטל על ידי הנתבע בהודעה ששלח לבנק בתאריך 24.2.1998; הבנק בהתנהגותו, במשך שש שנים, נהג בנתבע כאילו אינו ערב לחובות הנתבעת מס' 1; הנתבע הוא "ערב יחיד" כמשמעות הדבר בחוק הערבות, תשכ"ז - 1967, ומכיוון שעסקינן בכתב ערבות ללא הגבלה בסכום, הרי כתב הערבות בטל כלפיו.

7.       ראשית אתייחס למחלוקת המרכזית שבין הצדדים. כאמור, טענת הבנק היא, שהנתבע חתם על כתב ערבות בלתי מוגבל בסכום, ללא כל תנאי, ועל כן דין הוא שיחוב על פיו. לעומת זאת טוען הנתבע, כי מטרת החתימה הייתה להבטיח העברת סכום של 1.8 מיליון ש"ח לחשבון הנתבעת מס' 1.

          העובדות בנוגע למחלוקת זו אינן חד משמעיות, ויש מהן התומכות בגרסת הבנק, ויש התומכות בגרסתו של הנתבע. לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים והראיות שלפני, הנני מקבל את טענתו של הנתבע, ולהלן אנמק מסקנתי זאת.

8.       עובר לתאריך 17.2.1998, הוא מועד חתימת כתב הערבות, חשבונה של הנתבעת מס' 1 עמד על יתרת חובה גבוהה ביותר, בסכום של כ- 900,000 ש"ח (וראה תצלומי דפי החשבון אשר צורפו לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע). באותה עת ביקר הנתבע בארץ, ועמד לטוס בחזרה לארה"ב באותו ערב עצמו. לטענת הנתבע, היה עליו להעביר את סכום הכסף שהתחייב להעביר מחשבון בנק שהתנהל בבנק פועלים, ועל כן מר מרגלית לא יכול היה לראות את העברת הסכום בחשבון הנתבעת מס' 1 באותו יום עצמו, ומטעם זה ביקש כי הנתבע יחתום על כתב ערבות, דבר שהנתבע הסכים לו, הגם שבפועל כבר נתן הוראה להעביר את סכום הכסף הדרוש.

          בעקבות העברת סכום הכסף, הפכה יתרת החובה בחשבון, שכאמור עמדה על סכום של כ- 900,000 ש"ח, ליתרת זכות בסכום של כ- 900,000 ש"ח.

          נשאלת איפוא השאלה, מדוע היה על הנתבע להסכים לחתום על כתב הערבות, כאשר בפועל הזרים לחשבונה של הנתבעת מס' 1 סכום כסף גדול, שמחק את חובה לבנק. הרי משנמחק החוב, כבר לא היו דרושים לבנק בטחונות כלשהם להבטיח פרעון חוב שאינו קיים, ולמעשה לנתבע לא היה כל צורך או אינטרס לחתום על כתב ערבות.

9.       הנתבע טען, כי מכיוון שהוא אזרח ארה"ב מזה שנים רבות, ומנהל את עסקיו בארה"ב, לא התכוון כלל לקבל על עצמו לערוב לחובותיה של חברה, שאינו בעל מניות בה, אינו מנהל בה ואינו דירקטור בה, והיא מתנהלת הרחק ממנו מעבר לים.

          בעניין זה מקבל אני את טענת הנתבע, אשר הותיר עלי רושם חיובי בעדותו, ושוכנעתי, שהיו לנתבע כל הסיבות הטובות שלא לקבל על עצמו להיות ערב לכל חובותיה של הנתבעת מס' 1, ובפועל אף לא ערב לכל חובותיה, וכל כתב הערבות נולד בשל צורך מיידי, שהיה קיים לפרק זמן מוגבל ביותר, להעביר לחשבון הנתבעת מס' 1 סכום של 1.8 מיליון ש"ח.