פסק-דין חלקי בתיק א 5180/04

1.         בפסק דין זה יוכרעו שני עניינים במחלוקת בין הצדדים, כמפורט להלן:

א.         האם ההסכם אשר נערך ונחתם ביניהם ביום 3.10.02 חל גם במועד הרלוונטי לתביעה, 21.11.03.

ב.         האם סעיף ט"ו להסכם הנ"ל, לפיו הוגבל גובה הפיצוי בו תחויב הנתבעת כלפי התובעת, מהווה סעיף מקפח בחוזה אחיד.

2.         להלן העובדות המוסכמות בתביעה:

א.         ביום 3.10.02 נערך ונחתם בין הצדדים הסכם, לפיו התחייבה הנתבעת לספק למוסך של התובעת שירותי מוקד בתמורה לתשלום דמי מנוי בסך של 120 ש''ח בתוספת מע''מ עליו לחודש  (להלן: "ההסכם"). תוקף ההסכם נקבע למשך שנה בלבד עם אפשרות להארכה.

ב.         ביום 29.9.03, או בסמוך לכך, שלחה הנתבעת לתובעת חשבונית מס על סך 1,440 ש"ח בתוספת מע"מ עליו בגין הארכת תוקף ההסכם למשך שנה אחת נוספת (להלן: "החשבונית").  התובעת לא שילמה את הסכום הנקוב בחשבונית, כולו או בחלקו.

ג.          ביום 21.11.03 אירעה פריצה למוסך של התובעת ולטענתה מהמקום נגנב ציוד.  מכאן התביעה, לפיה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת לפצות בגין מלוא הנזקים אשר לטענתה נגרמו לה בעקבות הפריצה. 

3.         לטענת התובעת, בהתאם להוראות ההסכם, היה עליה לשלם דמי מנוי לצורך חידוש ההסכם תוך 60 יום ממועד דרישת הנתבעת. דרישת התשלום הייתה ביום 29.9.03, ועל-כן, במועד הפריצה, 21.11.03, טרם עבר מועד התשלום.  כמו כן, הנתבעת עצמה המשיכה להעניק לתובעת שירותי מוקד גם לאחר תום התקופה הקבועה בהסכם ומבלי שהתובעת שילמה דמי מנוי בגין חידושו. על-כן, ההסכם היה בתוקף גם במועד אירוע הפריצה.

באשר להגבלת גובה הפיצוי בו תחויב הנתבעת, לטענת התובעת, מדובר בסעיף מקפח בחוזה אחיד, ועל כן הוא בטל. 

4.         לטענת הנתבעת, בהתאם לסעיף י"ג להסכם, משלא פרעה התובעת את הסכום הנקוב בחשבונית, כולו או בחלקו, תוך 60 יום, אזי ההסכם לא היה בתוקף במועד אירוע הפריצה.  הנתבעת מודה כי גם לאחר תום התקופה הקבועה בהסכם, היא המשיכה במתן שירותי מוקד לתובעת, אולם, היא מבקשת לא לזקוף לחובתה התנהגות זו בנימוק כי הדבר אינו הוגן ונעשה בשל צרכיה של התובעת והכיסוי הביטוחי המותנה במתן אותם שירותים.

5.         בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, בית המשפט יכריע תחילה בשני העניינים שבמחלוקת, כאמור בסעיף 1 לעיל, לאחר הגשת סיכומים וללא צורך בחקירות. לאחר מכן, ובהתאם לפסק הדין אשר ינתן, ידונו יתר העניינים שבמחלוקת בין הצדדים.

6.         בסעיף י"ב להסכם, נקבע כדלקמן:

"לפני תום תקופת ההתקשרות המצויינת בהזמנה (או לפני תום תקופת ההתקשרות המוארכת במבוא להנ"ל),  תוכל החברה (הנתבעת - ר.ח.) להודיע למנוי על נכונותה להאריך את ההתקשרות לתקופה של שנה נוספת או לכל תקופה אחרת, כפי שמצויין בהודעה שתישלח מאת החברה ללקוח ובציון מחיר שעל הלקוח יהיה לשלם בעד המנוי למשך אותה תקופה..... שילם המנוי במלואו את הסכום הנדרש על ידי החברה באופן ובמועד כפי שצויין בהודעת החברה, יראו את ההתקשרות כמוארכת על כל תנאיה למשך תקופת ההתקשרות שצויינה בהודעה.    לא שילם המנוי את המחיר במלואו כפי שנדרש על ידי החברה ובמועד שמצויין על ידי החברה, לא תוארך תקופת ההתקשרות והיא תפקע בתום מועדה כאמור לעיל, ללא צורך בהודעה או פעולה כלשהיא מטעם החברה".

            בסעיף י"ג להסכם, נקבע כדלקמן:

"1. אם המנוי יפגר בתשלום כלשהו למעלה מ-60 יום וזאת למרות שקיבל התראה, יהיה ההסכם בטל והחברה תהיה פטורה מכל חובה כלפי המנוי.

2.  מבלי לפגוע באמור, בתקופת הפיגור תהיה פטורה החברה מליתן שירות למנוי".

7.         מנוסח הוראות ההסכם, כמצוטט לעיל, עולה כי, יש להבחין בין אי-תשלום דמי מנוי לאחר תום תקופת ההסכם, ולעניין זה חל סעיף י"ב שבו, לבין פיגור בתשלום דמי המנוי אשר אירע תוך כדי תקופת ההסכם, ולעניין זה חל סעיף י"ג שבו.

            אמנם נכון, בהתאם לסעיף י"ב להסכם, משלא שילמה התובעת את הסכום הנקוב בחשבונית לצורך חידושו, אזי ההסכם יפקע מאליו ללא צורך במתן הודעה נוספת,  אולם, נסיבות מקרה דנן מלמדות כי, הצדדים, ובמיוחד הנתבעת, נטשו את האמור בסעיף י"ב להסכם, הואיל ועל-אף אי תשלום סכום החשבונית הנתבעת המשיכה במתן שירותי מוקד לתובעת.

            טענת הנתבעת כי אין לזקוף לחובתה את העובדה כי המשיכה במתן שירותי המוקד לתובעת גם לאחר תום תקופת ההסכם ועל אף אי-תשלום דמי המנוי המתחייבים מהתובעת, הועלתה בעלמא וללא כל הנמקה. כמו כן, הנתבעת לא שלחה כל הודעה/בקשה/התראה לתובעת בדבר אי תשלום דמי המנוי. בהתאם לכך, יש לפרש התנהגות הנתבעת כהסכמה מצידה להמשיך ולהתקשר עם התובעת בהסכם לאחר תום תקופתו, על-אף אי תשלום דמי המנוי המתחייבים מהתובעת.