פסק-דין חלקי בתיק א 43507/05

בפני תביעת פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מנפילה. עניינו של פסק דין חלקי זה הוא הכרעה בשאלת האחריות בהתאם להחלטה מיום 8/1/06. 

טענות התובע

1.      התובע תושב טבריה יליד 8.7.58,  רכש כרטיסים למופע בשם "המורדים",  עבורו ועבור בתו. המופע התקיים בהיכל הספורט בשכונת "יד אליהו" בתל-אביב ביום 20.4.03.

במועד האמור בסביבות השעה 11.00 בבוקר, הגיע התובע יחד עם בתו, והחנה מכוניתו במגרש החנייה הסמוך להיכל הספורט. לאחר החניית הרכב, צעדו התובע ובתו לכוון היכל הספורט, אשר היה הומה מקהל ובעיקר בני נוער.

סביב היכל הספורט, הוצבו מחסומי מתכת ארעיים של עיריית תל-אביב, אשר מנעו את הכניסה להיכל הספורט, וניתבו את הקהל להיכנס מבעד הפתח או פתחים שיועדו לכך ואשר מהן נמשך תור לכוון הקופות.

2.      מחסומי הברזל ביחד עם הקהל הרב שהתנקז למעבר, הסתירו מעיני התובע עמודי בטון נמוכים (להלן: "בטונדות") בגובה של כ- 30 או 40 ס"מ, שהותקנו על שפת המדרכה שסביב היכל הספורט. התובע נתקל בבטונדה, נפל על בטונדה אחרת, נחבל קשות באזור שורש כף היד השמאלית ובית החזה שלו.      

התובע טוען שהצבת הבטונדות, המחסומים הארעיים מברזל ושילובם של השניים, ביחד עם ניתוב הציבור לכוון פתח צר אחד, הינם בגדר מעשים ופעולות רשלניים של הנתבעת.  מעשים אלה הם שגרמו לתאונה.

3.      מיד לאחר המקרה,  קיבל התובע טיפול בתחנת מגן דוד אדום סמוכה וממנה נשלח לביה"ח איכילוב, לצורך קבלת טיפול רפואי ראשוני, התובע נסע לטבריה ובבית החולים "פוריה" אובחן כסובל משברים בידו השמאלית.  

טענות הנתבעת

4.      לשיטת הנתבעת דין התובענה דנן להידחות ו/או להימחק על הסף בשל העדר עילה ו/או חוסר יריבות, שכן מן האמור בכתב התביעה עולה כי התובע מנסה להטיל עליה אחריות באשר לאירוע שלנתבעת אין ולא היה כל קשר לגביו ועל כן דין התביעה כנגד הנתבעת להידחות ו/או להימחק על הסף.

5.      ראשית טענה הנתבעת כי המחסומים והאבטחה במקום אירוע התאונה הנטען והמוכחש לא הוצבו ובוצעו ע"י עיריית ת"א, אלא ע"י גורמים אחרים.

שנית טענה הנתבעת כי אירוע התאונה לא אירע כלל ו/או לא אירע בנסיבות להן טוען התובע, וכי נזקיו הנטענים והמוכחשים של התובע אינם תוצאת התאונה הנטענת והמוכחשת, באשר התובע סבל מנזקים אלו עוד קודם לקרות אירוע התאונה הנטען והמוכחש ולאחריה.

שלישית, הוסיפה הנתבעת וטענה כי בנפילתו זו של התובע כטענתו, אין על מה שתחוב בגינו, בהיות אירוע התאונה מקרה שהינו אופייני לחלק מהסיכונים היומיומיים ושאין להטיל בגינו כל חבות ו/או אחריות כלפי הנתבעת.

6.      לשיטת הנתבעת המדובר בתאונה אשר ארעה בשל חוסר זהירותו ו/או חוסר תשומת לבו של התובע, ואשר לא נגרמה בשל קיומו של מכשול ו/או ליקוי ו/או סיכון כלשהו בדרך ו/או הפעלת שיקול דעת מוטעה של התובע ובנסיבות אלו, אין לו אלא להלין על עצמו.

7.      הנתבעת טענה להעדר כל קשר סיבתי בין הפגיעה הנטענת והמוכחשת לבין אירוע התאונה הנטען.

הנתבעת אינה אשמה בכל מעשה ו/או מחדל של רשלנות ו/או חוסר זהירות, בקשר עם אירוע התאונה הנטען והמוכחש כשלעצמו.

התאונה אירעה בנסיבות בלתי צפויות אשר לא ניתן היה למנען מראש, ואירועה לא היה בנסיבות המטילות אחריות ו/או חבות כלשהן על הנתבעת.

8.      הנתבעת הוסיפה וטענה כי במעשיו ו/או במחדליו הרשלניים גרם התובע לקרות אירוע התאונה הנטען והמוכחש כשלעצמו ו/או לחילופין, תרם תרומה מכריעה שבלעדיה לא היה קורה אירוע התאונה הנטען והמוכחש כשלעצמו.

לחילופין, טענה הנתבעת כי במידה וקיימת רשלנות כלשהי של הנתבעת, המוכחשת כשלעצמה, הרי שהקשר הסיבתי בין רשלנותה ובין אירוע התאונה הנטען והמוכחש, נותק על ידי מעשים ו/או מחדלים ו/או חוסר זהירות של התובע.

9.      מבלי לגרוע מכלליות האמור והנטען דלעיל, טענה הנתבעת, כי התאונה אירעה אך בשל אשמתו ו/או רשלנותו ו/או חוסר זהירותו ו/או פזיזותו ו/או חוסר תשומת ליבו ו/או שיקול דעת מוטעה שהפעיל התובע, אשר התבטאו בין היתר, במעשיו ו/או במחדליו, כמפורט דלהלן: