פסק-דין חלקי בתיק א 39201/05

מבוא

1.         בפניי תביעה של בנק המזרחי המאוחד בע"מ ( להלן: "הבנק") לתשלום חוב בסך של 1,916,061 ש"ח, שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבעת 1, סגמן- זיו חברה לבנין והשקעות בע"מ (בפירוק) ( להלן: "החברה"), שהתנהל בסניף חולון של הבנק, ומספרו 117005. התביעה הוגשה נגד החברה (צו הפירוק נגדה ניתן רק לאחר מכן, ביום 12.7.2006) ונגד הנתבעים 2 ו-3 ( להלן: "הנתבעים") מכח ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום שערבו לתשלום החובות בחשבון.

            התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. הנתבעים ביקשו רשות להתגונן. ביום 4.1.2006 ניתנה להם רשות להגן בטענות הבאות: הבנק סירב לגלות להם מסמכים שהיו דרושים להם לשם כלכול הגנתם ועל כן על הבנק להוכיח בראיות כיצד נולד החוב נשוא התביעה; הבנק חייב את חשבון הבנק של החברה בריביות גבוהות ממה שהוסכם מלכתחילה; הבנק נהג ברשלנות כלפי הנתבעים בכך שביצע בחשבון החברה עסקאות פורוורד חסרות הגיון כלכלי; הבנק המתין עת רבה עד הגשת התביעה ויצר את הרושם לפיו אין לו כל תביעות כלפי הנתבעים.

2.         החברה יזמה הקמת פרוייקט בניה בן 26 דירות ברח' לנדאו 8 בחולון (להלן: "הפרוייקט"). לצורך ביצוע הפרוייקט ביקשה החברה לקבל מימון מהבנק, במסגרת עסקה של ליווי פיננסי.

ביום 27.3.1995 נחתם הסכם בין הבנק לחברה, שהגדיר את עיקרי תנאיו של הליווי הפיננסי ( להלן: "הסכם הליווי").

בס' ב' להסכם הליווי הוגדר לוח הזמנים לפרוייקט: " קבלת היתר בניה והתחלת עבודות בשטח עד 6/95 וסיום בניה עד 6/97."

ס' ג' להסכם הליווי הגדיר את מסגרות האשראי שהבנק יעמיד לרשות החברה. בס"ק ג(1) נקבע כי יועמדו הלוואות שקליות על בסיס ריבית הפריים ולתקופה שלא תעלה על 24 חודש ממתן ההלוואה הראשונה. עוד נקבע כי בתקופה של שניים עשר החודשים הראשונים ממועד מתן ההלוואה הראשונה, יהיה " גרייס על קרן וריבית", ואילו בתקופה של שניים עשר החודשים האחרונים ישולמו " החזרים רבעוניים של קרן וריבית".

ס"ק ג(6) להסכם הליווי קובע כי " הריבית על האשראי תהיה בסמכות מנהל אזור וכפי המתפרסם מדי פעם בפעם בחוזרי הבנק."

ס' ד' להסכם הליווי קובע כי החברה תפתח בבנק שני חשבונות: חשבון הפרוייקט ( להלן: "החשבון הסגור"), אשר בו יינתן לחברה אשראי מעת לעת לפי התקדמות הבניה. חשבון זה יהיה סגור, ללא פנקסי שיקים, ואחת לחודש ישוחררו מתוכו כספים לחשבון השני, הוא החשבון העסקי; החשבון העסקי הוא חשבון פתוח, שאליו יועברו כספים מן החשבון הסגור, והוא לא יהיה נתון ביתרת חובה.

ס' ו' להסכם הליווי קובע כי הבנק יסכים לשחרר את השעבוד על הקרקע בכפוף לכך שהבנייה תושלם והחברה תפרע את חובותיה כלפי הבנק או תמציא בטחונות לפרעונם.

יצויין כי החשבון נשוא התביעה, שמספרו 117005, הוא החשבון הסגור. החשבון העסקי, הוא החשבון הפתוח, מספרו 218448. מהחשבון העסקי שולמו ההוצאות הנובעות מביצוע הבניה.

כיצד נוצר החוב נשוא התביעה

3.         כעולה מתצהירו של חנן ידידיה, מנהל סניף חולון של הבנק ( להלן: "ידידיה"), החברה מימשה את האשראי המובטח לפי הסכם הליווי לצורך ביצוע הבניה, במועדים ובסכומים כדלקמן:

(א)        סך של 600,000 ש"ח ביום 22.2.1996.

(ב)        סך של 1,200,000 ש"ח ביום 14.7.1996.

(ג)         סך של 700,000 ש"ח ביום 10.9.1996.

(ד)        סך של 550,000 ש"ח ביום 4.12.1996.

לנוכח העובדה שנקבע בהסכם הליווי כי האשראי יועמד לתקופה של 48 חודש מעת נטילת ההלוואה הראשונה, אמורה היתה החברה לפרוע את חובותיה עד ליום 22.2.1998. בפועל, השתבש לוח הזמנים מן ההתחלה: היתר הבניה ניתן רק ביום 21.11.1995 (ראה נ/1), באיחור של חמישה חודשים לעומת התכנון המקורי לפי הסכם הליווי. גם השלמת הבניה התעכבה לעומת לוח הזמנים המקורי שנקבע בהסכם הליווי והסתיימה רק ביום 12.4.1998, כעולה מדו"ח הביצוע הסופי מיום 13.4.1998. בנוסף, עד לאותו מועד נמכרו רק אחת עשרה דירות מבין שש עשרה הדירות שעמדו למכירה, וזאת בניגוד לתכנון המקורי למכור את כל הדירות עד לגמר הבניה. חמש הדירות הנוספות נמכרו במועדים מאוחרים יותר: ביום 14.5.1998, ביום 24.5.1998, ביום 9.9.1999, ביום 20.12.2000 וביום 12.2.2001. הואיל וכספי המכירה של הדירות היו אמורים לשמש לצורך פרעון האשראי, ולנוכח העיכוב במכירת הדירות, לא עלה בידי החברה לפרוע את החוב תוך פרק הזמן שתוכנן מלכתחילה. כתוצאה מכך, נכון ליום 30.4.1998 נותרה בחשבון הסגור יתרת חובה על סך של 2,306,054 ש"ח במקום שהחוב יאופס.

4.         לפי תצהירו של ידידיה, עד לחודש פברואר 1997 הבנק חייב את האשראי שהעמיד לחברה בריבית של פריים +1%. לדידו של הבנק, זוהי הריבית המוסכמת בין הצדדים, שכן זוהי ריבית שבסמכות מנהל האזור.