פסק-דין חלקי בתיק א 2252/02

1.         זוהי תביעה בגין נזקי גוף שהגישה התובעת, שטוענת שנפגעה בתאונת עבודה ביום 5.5.99, בעת עבודתה כעובדת ניקיון בבי"ח אסף הרופא, שהוא בבעלות ובניהול הנתבעת (להלן: "התאונה").

התובעת טוענת כי היא נחבלה קשה בתאונה ונותרה לה נכות גבוהה לצמיתות ולטענתה הנתבעת ברשלנותה אחראית לפצותה בגין נזקיה.

בעקבות בקשתה של הנתבעת, שכפרה בנסיבות התאונה כפי שתוארו ע"י התובעת, פוצל הדיון ופסק הדין החלקי מתייחס לשאלת החבות והאחריות בלבד.

נסיבות התאונה

2.         אין חולק כי התובעת עבדה כעובדת נקיון במשך כ-16 שנה בבי"ח אסף הרופא, כאשר ביום התאונה בעת שהיא עבדה בנקיון במכון "אינדו", לאחר שעות הפעילות של המכון, היא נכנסה למכון בעזרת המפתחות שהיו ברשותה, סגרה ונעלה את הדלת והחזירה את המפתחות לכיסה כפי שנהגה לעשות מידי יום.

התובעת מתארת בסעיפים 5-4 לתצהירה את נסיבות התאונה כדלקמן:

"ביום 5/5/99 בשעות הצהריים סמוך לשעה 14:30, היה עלי במסגרת עבודתי אצל הנתבעת לנקות את מכון אינדו אשר נמצא בבית חולים אסף הרופא. המכון נמצא על קומת הקרקע, זהו מבנה בנוי על הקרקע ומחולק לחדרים...למבנה יש חלונות ללא סורגים, וחלונות עם סורגים.

 למכון אינדו שתי כניסות, כניסה ראשית בחזית וכניסה שניה צדדית. בכניסה השנייה בדר"כ ישנם מפתחות אשר נשארים בחור המנעול...

 דלת המכון הייתה נעולה ופתחתי אותה בעזרת המפתחות שהיו ברשותי...פתחתי את דלת המכון ונכנסתי פנימה ונעלתי את הדלת והחזרתי את המפתחות לכיס של חולצתי...

פניתי לנקות את החדר שליד השירותים, תוך כדי ניקיון החדר שמעתי רעשים מכיוון המכון... ראיתי אדם שהיה בעצם הפורץ בתוך המכון וחשבתי שהוא אחד מהרופאים. הפורץ היה לבוש עם חולצת טריקו לבנה ומכנסי ג'ינס ופתחתי בשיחה עם הרופא שהיה בעצם הפורץ כאשר באתי לנקות את החדר שממנו יצא הפורץ.

 הפורץ ניסה לתקוף אותי ולתפוס אותי בחולצתי, ואז התחלתי לרוץ לעבר דלת של הכניסה הצדדית של המכון. המפתחות היו כבר בתוך דלת המנעול של הכניסה השנייה. אני פתחתי את הדלת ויצאתי בריצה החוצה מהמכון ותוך כדי ריצה נפלתי בגרם המדרגות כשלוש מדרגות במספר, כאשר רגלי במדרגה השלישית העליונה וגופי משתרע על יתר המדרגות וראשי על משטח הרצפה. בלמתי את הנפילה ביד שמאל בעיקר וכן ביד ימין והחזה ונגרם לי שפשוף בצד הימיני של המצח. המדרגות נמצאות בסמוך לכניסה השנייה הצדדית, והפורץ רץ אחרי קפץ מעלי וברח..."

3.         בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את נסיבות התאונה "למעט העובדה כי התובעת אכן פנתה לממונה הישיר ודיווחה על האירוע כפי שהיה לטענתה (לא היו עדים נוספים)".

יצויין כי התובעת חזרה גם בסע' 4 לכתב תביעתה על העובדה כי "לאחר נפילתה, רצה לממונות עליה לדווח על האירוע, היתה מבוהלת ומפוחדת והממונות עליה לקחו אותה לקבלת טיפול ראשוני".

בסע' 5 לכתב ההגנה הנתבעת הודתה בכל האמור בסע' 4 לכתב התביעה.

הנתבעת טוענת כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה, היא לא הוכיחה כלל שהיה פורץ במקום, ולטענתה כל גירסתה של התובעת היא שקרית.

דיון

4.         שתי שאלות עומדות לפתחו של ביהמ"ש.

השאלה הראשונה היא שאלה עובדתית - האם אכן אמינה גירסת התובעת והתאונה אירעה כתוצאה מחדירת פורץ או אדם זר שתקף אותה באלימות וגרם לפציעתה הקשה.

השאלה השניה היא שאלה משפטית - האם קיימת חובת זהירות מושגית אשר מחייבת את המעביד למגן את מקום העבודה ולדאוג לעובד למקום עבודה בטוח, והאם קיימת במקרה זה חובת זהירות קונקרטית שהופרה ע"י הנתבעת.

באשר לנסיבות התאונה - העדות היחידה באשר לנסיבות התאונה היתה של התובעת. עדותה של התובעת היתה עקבית ואמינה. אני מאמינה לתובעת שהיא לפתע שמעה רעשים, ואני מאמינה שהדלת היתה סגורה ונעולה. מדובר במבנה בקומת קרקע שהחלון בו היה פתוח, ועל כן הזר נכנס דרך החלון ומכאן הרעש ששמעה התובעת. עדותה של התובעת שתחילה סברה שזה אחד הרופאים אותו איננה מכירה, וניסתה לפנות אליו ובתגובה הוא התנפל עליה והפילה ארצה - היתה אמינה לחלוטין. די היה להתרשם משפת הגוף של התובעת, כדי לראות שלא מדובר באירוע מבויים. יתרה מכך, אין חולק שמיד היא דיווחה לממונים עליה.

באשר לטענת הנתבעת שאין להאמין לתובעת בשל אי דיוקים בעדותה, ייאמר כי מדובר באי דיוקים זניחים שאינם פוגמים באמינותה של התובעת. ראשית נטען לגבי המועדים - כאשר לטענת התובעת היא עבדה כשעה במכון עד לתאונה והיא החלה בערך בשעה 14:00, כאשר על פי תעודת חדר מיון מסתבר שהיא התקבלה לחדר מיון בשעה 14:33.