פסק-דין חלקי בתיק א 21684/01

(בשאלת החבות)

1.         התובע, יליד 1973, הגיש תביעה זו לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") וזאת עקב אירוע שהתרחש ביום 19.07.98. לטענת התובע, ביום זה, היה עליו לנהוג ברכב הנקרא בובקט (טרקטור קטן) (להלן:"הבובקט") ועל כן הגיע למקום בו חנה הבובקט כאשר הוא נסע במשאית הנהוגה ע"י נתבע 4. הוא ראה שיש צורך להוסיף אוויר לגלגלי הבובקט ולכן נסע בבוקט עד למשאית, שהייתה מונעת, ירד מהבובקט, כאשר האחרון היה גם כן מונע, ועלה למשאית על מנת להוריד את פיית המילוי של משאבת האוויר שנמצאת מתחת למושב הקדמי. התובע החזיק בידו את צינור האוויר והתחיל לרדת מהמשאית. לטענתו, בזמן ירידתו מהמשאית, תוך החזקת הצינור בידיו, החליק ואיבד את שיווי משקלו, נפל לאחור על הקרקע ונפגע בגבו (ראה: ת/1) (להלן: "התאונה").

2.         המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה האם נסיבות קרות התאונה נכנסים בגדר "תאונת דרכים" כהגדרה בחוק הפלת"ד וביתר פירוט בשאלה האם המאורע נכנס לגדר "תיקון דרך" כהגדרתו בסעיף 1  לחוק הפלת"ד.

 על פי החלטת בית המשפט, הדיון הופרד ונשמעו ראיות לשאלת החבות תחילה.

הצדדים הגישו את סיכומיהם והתיק הובא בפני לצורך הכרעה במחלוקת בשאלה הנ"ל.

דיון ומסקנות

3.         סעיף 1 לחוק הפלת"ד מגדיר הגדרת "תאונת דרכים" כמאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. מכאן שיש לעמוד בשבעה תנאים על מנת שמאורע יכנס בגדר ההגדרה "תאונת דרכים": 1. מאורע שבו 2. נגרם לאדם, 3. נזק גוף, 4. עקב, 5. שימוש, 6. ברכב מנועי, 7. למטרות תחבורה.

נבחן את התאונה בהתאם לתנאים המפורטים בחוק הפלת"ד.

את שלושת התנאים הראשונים מתמלאים ללא כל קושי. התנאי הרביעי מבטא למעשה דרישה לקשר סיבתי. טרם החקת תיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד, עשה בית המשפט העליון שימוש במבחן הסיכון בעת שקבע כי נהג המנתק מגע עם רכבו לצורך בדיקת תקלה והנפגע מחוץ לרכב יחשב כמי שנפגע כתוצאה מהשימוש ברכבו, כל עוד הימצאותו מחוץ לרכב "קשורה בטבורה" לשימוש בו. לאחר תיקון מס' 8, נשאלה השאלה האם יש להמשיך ולהשתמש במבחן הסיכון לקביעת הקשר הסיבתי. פסק הדין אשר ניתן בבית המשפט העליון בע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה ואח' נ' האשם רג'בי פ"ד נ(3), 661, ענה על שאלה זו בקובעו שיש להתמיד ולהמשיך במבחן הסיכון. מבחן הסיכון קובע כי ניתן לראות בפעילות ברכב מנועי כדבר אשר הסב את נזק הגוף, אם נזק הגוף הוא בתחום הסיכון שהפעילות ברכב ייצרה (ראה: א' ריבלין, תאונת דרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית), עמ' 275  - 276).

4.         ומן הכלל אל הפרט, לאחר שבחנתי את המקרה שלפני נראה כי הוא עומד במבחן הסיכון שכן נזק הגוף הנטען נגרם בתחום הסיכון שהפעילות הספציפית (מילוי האוויר בבוקט), ברכב ייצרה. עוד אוסיף כי לדעתי, אין חשיבות לעובדה כי התובע נפגע כתוצאה מכך שהחליק במדרגות של כלי רכב אחר, שכן גם עם היה נפגע כתוצאה מכך שהחליק ליד הבובקט, כאשר הוא עומד על הדרך או המדרכה, התוצאה הייתה זהה. במאמר מוסגר אומר עוד כי יש לאבחן את המקרה שלפנינו מהמקרה ברע"א 4620/04 דלק חברת דלק הישראלית בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-על 2004(3), 2254, אליו מפנים התובעים, שכן מקום ההתרחשות ונסיבות המקרה שונות מהנסיבות בענייננו. לאור כל האמור, נראה כי המקרה עומד גם בתנאי הרביעי.

5.         כעת נעבור לתנאי החמישי, השימוש ברכב. רבות נטען ע"י ב"כ הצדדים המלומדים בעניין השימוש ברכב. דוגמאות אין ספור הובאו ע"י הצדדים זה מחד וזה מחד, וכל דוגמה תומכת בעמדה אשר לשמה הובאה.

שימוש ברכב מנועי מוגדר בסעיף 1 לחוק הפלת"ד כדלקמן:

"... נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד..."

כמובן, שהמונח הרלוונטי לענייננו הוא טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב. כאשר נגשים לבחון האם פעולה מסוימת נכנסת להגדרה של פעולת "טיפול דרך" נבחנת מטרת הפעולה, כאשר השאלה היא, אם השימוש שנעשה ברכב נכלל בהגדרה של "סיכון תעבורתי".

לאחר תיקון מס' 8, נקבע כי יש להשתמש במבחן התחבורתי כמבחן הקובע. כן צומצמה ההגדרה של "טיפול דרך" או "תיקוני דרך" באופן שהוציאו מן ההגדרה את כל אותם השימושים שאינם קשורים לסיכון התחבורתי (ראה: ע"א (חיפה) 1499/03 - איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' שמואל אדר ואח' . תק-מח 2004(1), 4893 ,עמ' 4894).

על דברים דומים חזר בית המשפט העליון בעניין בע"א 4469/95 חדר יונס דראושה נ' אררט - חברה לביטוח בע"מ . פ"ד נ(3) 475 ,בעמ' 482-483:

"שימוש הוא 'למטרות תחבורה' אם הוא בגדריו של סיכון תעבורתי אשר יעודו התעבורתי של הרכב גורם. בכך באה לידי ביטוי אחת התכליות העיקריות המונחות ביסוד תיקון מספר 8, ושעניינה החלפת המבחן היעודי - אשר שלט בפרשנותו של חוק הפיצויים עד לתיקון מספר 8 - במבחן התעבורתי".

6.         תיקון דרך או טיפול דרך מהווים שימוש ברכב מנועי, כאשר דרכי שימוש אלה הם משניים לשימוש העיקרי, ונועדו להבטיח ולסייע בהגשמת ייעודו של הרכב. אף את דרכי השימוש המשניים יש לפרש על פי המבחן התעבורתי (ראה: רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נ(3) 532, 565). על מנת לסמן את  הגבול בין "טיפול דרך" לבין "טיפול בית", שאינו נכלל בהגדרה של "שימוש ברכב מנועי", יש לבחון אם מתקיים מרכיב של הסיכון התעבורתי. רק אותו טיפול אשר נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי, ונעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכה המיידי, יחשב כ"טיפול דרך" (א' ריבלין -"תאונת דרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית, עמ' 177-178).

ברע"א 8548/96  פדידה יחיאל נ' סהר ואח' . פ"ד נא(3), 825 (להלן: " פרשת פדידה") התייחסו בעמ' 830 - 831 לפס"ד, למהותו של שימוש ברכב ולדרישה הבסיסית שהשימוש יהיה למטרות תחבורה:

"ניתן לקבוע שהגישה הפרשנית לפיה יש לפרש את הביטוי "למטרות תחבורה" באופן מרחיב, כך שיתיחס גם לפעולות פריפריאליות הקשורות לכלי רכב, אשר אינן קשורות בשימוש ברכב לצרכי תעבורה, אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של תיקון מספר 8...".