פסק-דין חלקי בתיק א 2077/03

1.         בהתאם להסכמת הצדדים, ניתן בזה פסק דין,  על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984 (להלן: "החוק").

2.         מדובר בתאונה בה נגרמו נזקי רכוש לשני הרכבים המעורבים, המיצובישי מצד אחד והמזדה - מצד שני.

            רכב המאזדה פנה שמאלה מתוך רצון להשתלב בכביש ראשי, ואין מחלוקת שלפני הפנייה שמאלה הוצב תמרור "האט ותן זכות קדימה". התאונה אירעה בעת שרכב המיצובישי חצה צומת בנסיעה ישר ופגע בחלק האחורי של המאזדה, אשר השתלב בכביש לפניו.

3.         בדיון שהתקיים ביום 23.04.06 הגיעו בעלי הדין להסכמה לעניין שיעור הנזקים שנגרמו (למעט בגין נזק בסך 4,500 ש"ח שנגרם בשל ימי העמידה של המאזדה), וכדלקמן:-

            א.         הנזק שנגרם למיצובישי עומד על סך של 14,971 ש"ח;

            ב.         הנזק שנגרם למזדה עומד על סך של 34,669 ש"ח.

            שני הסכומים הנ"ל מתייחסים לערכי קרן למועד קרות התאונה, היינו 05.11.02.

            עוד הסכימו בעלי הדין, כי שכר הטרחה שיחול על הצד שיחוייב בתשלום - יעמוד על סך של 10% בתוספת מע"מ.

4.         שתי מחלוקות עומדות על הפרק, האחת בעניין האחריות לקרות התאונה; האם היא חלה על נהגת המיצובישי או נהג המזדה, והשנייה - בעניין הנזק בגין ימי העמידה של המזדה בסך של 4,500 ש"ח.

5.         אחר שעיינתי בכתבי התביעה, בכתבי ההגנה, במסמכים, בחוות הדעת ובתמונות שהוגשו לעיוני, בעדויות שנשמעו ובטענות ב"כ בעלי הדין בדיון בפני - בשים לב לטענות שהועלו על ידי בעלי הדין ולרמת הפירוט והביסוס של גרסאותיהם, ובהתחשב בנטל הבאת הראיות ונטל השכנוע, אני קובע שיש לייחס לשני הנהגים המעורבים אחריות לקרות התאונה, אך לנהג המזדה יש לייחס אחריות גבוהה יותר, ולהלן נימוקי.

6.         אין מחלוקת שבכיוון נסיעתו של נהג המזדה, לפני השתלבותו בכביש הראשי, עמד תמרור ב - 36 "האט ותן זכות קדימה", ומהעובדות שנפרשו בפני - שוכנעתי שנהג המזדה לא נתן זכות קדימה מספקת לרכבים הנוסעים בכביש העיקרי.

            גם אם התאונה ארעה סמוך לצומת (לפי טענתה של נהגת המיצובישי) וגם אם התאונה ארעה 50 או 100 מ' לאחר הצומת (כפי טענתו של נהג המזדה), הרי שבשני המקרים ניתן לקבוע שנהג המזדה לא נתן זכות קדימה מספקת לרכבים הנוסעים בכביש העיקרי. עצם העובדה שרכב המאזדה הפריע לתנועה בדרך הראשית [ולא משנה היכן התאונה אירעה] מביא למסקנה שנהג המאזדה לא היה צריך להיכנס לדרך הראשית, בעת שנכנס.

            נראה שנהג המזדה טעה בהערכת מצב הרכבים בכביש, ולשיטתו:-

            "ראיתי אורות רחוקים, והחלטתי שאני נכנס פנימה כי היה מרחק די גדול" (עמ' 14לפרוטוקול).

מחדלו של נהג המאזדה מתבטא גם בעובדה שלאחר הכניסה לדרך הראשית במקום להאיץ את המהירות, כדי למנוע הפרעה לרכבים שמאחוריו, הוא האט את המהירות, נסע בצורה המפריעה לתנועה  הרציפה, ובמהירות נמוכה מאוד, של כ- 20 קמ"ש:-

            "אני לא נעצרתי, האטתי את הרכב כי מטרתי היתה לעבור לנתיב הימני, כדי לפנות ימינה... אני לא זוכר אם אותתי ימינה. עברו שלוש שנים מאז"(עמ' 16 לפרוטוקול).

נהג המזדה הסביר והבהיר כי נסע במהירות של 20 קמ"ש ולשיטתו הוא ציפה שנהגת המיצובישי תעקוף אותו מימין, תוך שימוש בנתיב הימני, אשר בחלקו משמש כתחנת אוטובוס.

7.         המחלוקת העיקרית שבין שני הנהגים נסובה בעניין מיקום התאונה ביחס לצומת. נהגת המיצובישי טוענת שהתאונה ארעה בצומת, מול אולמי "חצר המלכה" או בסמוך לאחריה ואילו נהג המזדה טוען כי התאונה ארעה כ - 50-100 מ' לאחר מכן.

מהעדויות שנשמעו בפני, נראה שיש להעדיף את גרסת נהגת המיצובישי, על פיה התאונה ארעה סמוך לצומת או מעט מאוד לאחריו. גירסה זו מקבלת חיזוק של העד האובייקטיבי, השוטר רס"ר שאול מידן, אשר העיד כדלקמן:-

"כשדיברתי על הצומת שיש נתיב אחד, התכוונתי לצומת מול אולם השמחות של חצר המלכה. אין שם רמזור. יש שם תמרורים. שם היתה התאונה..."(עמ' 10 לפרוטוקול).