פסק-דין חלקי בתיק א 1826/02

פתח דבר

1.         משהגיעו הנתבעים להסדר ביניהם בהתאם להודעה מיום 28.03.04 הרי לפנינו ההכרעה לעניין הפיצוי בגין נזקי הגוף של התובע, סלמאן סלאמה שלאלפה (להלן: "התובע" או "סלמאן") בעקבות תאונת הדרכים, שאונתה לו ביום 20.10.99 (להלן: "התאונה"). התובע, שהינו יליד 1962, תושב רפיח, עבד כפועל חקלאי בישראל (למן שנת 1991) עד יום קרות התאונה (בהמשך עבודתו לאחר התאונה נדון בנפרד). בתאונה נגרם לתובע שבר בפיקה ימין. הוא אושפז למשך 5 ימים, במהלכם נותח וקובעה הפיקה. בעקבות התאונה הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע 10% נכות (רפואית) צמיתה. ניתנו לתובע תעודות רפואיות בגין אי כושר לעבודה מיום 20.10.99 עד יום 26.01.00.

2.         נכותו של התובע

            תביעה זו התנהלה על פי סעיף 6 ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (קביעת דרגת נכות על-פי דין), שהרי הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לסלמאן 10% נכות צמיתה החל מיום 27.01.00 בגין סעיף 35 (1) (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (התוספת). סעיף זה, המדבר על פגימות בעצמות ובפרקים, מתייחס לזאת, ש"קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות". יצוין, אגב, כי הועדה הרפואית מצאה לנכון לא להפעיל את תקנה 15 מן הנימוק, שלדעתה מסוגל התובע לחזור לעבודה. זאת, כשנרשם בדו"ח הועדה (מיום 12.08.03), בתאור "מקצועו" של התובע, כי הוא "עובד חקלאות".

             הקביעה על-פי דין, המחייבת על-פי סעיף 6 ב' לחוק פיצויים לנפגע תאונות דרכים הנ"ל, היא קביעת הנכות הרפואית, במקרה זה של הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, להבדיל מן הנכות התפקודית [ע"א 516/86, ר"ע 309/86 "אררט חברה לביטוח בע"מ, ואח' נ' אזולאי, ואח', פ"ד מ (4) 690, 705 (מול האות "ז")]. בנושא הנכות התפקודית הונח לפנינו תצהירו של התובע בעדות הראשית ובו סעיף 4, המתייחס לכך, שעבודתו של סלמאן דורשת בעיקר מאמץ פיזי, שעקב נכותו הוא חש כאבים עזים אחרי כמחצית השעה של עבודה ושהוא סובל מצליעה קשה.

            לעומת המתואר בסעיף 4 לתצהירו הנ"ל בסעיף 27 לדו"ח הועדה הרפואית מיום 12.08.03 נרשם בין תלונות התובע: "בבוקר לפעמים אני גם כן צולע וזה מקשה עלי בהליכה". בסעיף 28 לאותו הדו"ח נרשם בין ממצאי הועדה הרפואית: "הליכה תקינה ללא צליעה". ללמדך, כי בנושא הצליעה, הצהיר התובע בתצהירו הנ"ל מתוך הפרזה, אם להתבטא בעדינות.

            בא כוחו המלומד של התובע הדגיש בסיכומיו, שמרשו חסר השכלה ונסיון מלבד כעובד כפיים בעבודות חקלאיות. לכן, לדעתו, רבה הנכות התפקודית של מרשו מנכותו הרפואית, אם כי "לצרכי פשרה" היה מוכן בסיכומיו לדרוש פיצוי בגין אובדן השתכרות על בסיס חישוב קונוונציונאלי, המשווה את נכותו התפקודית לנכותו הרפואית [סעיפים 7 ו-23 (ד) לסיכומי התובע].

            על מנת לבחון את מידת הפגיעה התפקודית של נכותו של התובע כתוצאה מן התאונה, נקודת המוצא היא המגבלה הפיזית. לעניין זה ממצאי הוועדה הרפואית בסעיף 28 לדו"ח שלה כללו זאת, שהליכתו של התובע תקינה ללא צליעה, שאין נוזל בתוך הברך, שהברך יציבה ושתנועותיה מלאות. אף הגדילה הוועדה לכתוב בממצאיה, שהתנועה בברך ימין (זו שנפגעה בתאונה - ג'ט"ל) שוות לתנועות בברך שמאל. אמנם, הוועדה דיווחה (בסעיף 28 הנ"ל) על דלדול ניכר בשרירי ירך ימין. ואולם, בסופו של דבר קביעתה של דרגת נכות רפואית בסך 10%, שהיתה מבוססת על מסקנתה בדבר "קיום ההשפעה הקלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות", לפי לשון סעיף 35 (1) (ב) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) הנ"ל, התבססה על ממצאים של תקינות ברך ימין מבחינה פיזיולוגית, לרבות מבחינת התנועתיות. כשאלו הממצאים היחידים שיש לפנינו, לא רק שאין מקום לקבוע נכות תפקודית גדולה מן הנכות הרפואית, אלא שהפגימה הפיזיולוגית עקב התאונה אינה צריכה לפגוע באופן ממשי בעבודתו של התובע כעובד חקלאי. לכן, ייקבע פיצוי גלובלי בגין הפסד ההשתכרות בעתיד החל מיום 27.01.00 (היום ממנו ואילך חלה דרגת הנכות הרפואית היציבה של 10%). ייאמר, כי בזאת תתייתר ההכרעה במחלוקת העובדתית, אם התובע חזר לעבודה רצופה במהלך שנת 2000 כטענת הנתבעים או שמא חזר לעבוד במשך חודש אחד בשנת 2000, אך לא  הצליח לשוב לעבודתו במגבלותיו, כטענתו.

שכרו של התובע

3.         קיימת מחלוקת לגבי שכרו של התובע ערב התאונה. לפי תעודת עובד הציבור מיום 31.10.04 של מר אבנר פרס ממשרד התעשיה המסחר והתעסוקה (לפי שמו הנוכחי של המשרד, בו נוסיף להשתמש בפסק-דין זה) עובר לתאונה השתכר התובע בסך 1,343 ש"ח ברוטו לחודש שהם 1,133 ש"ח נטו. כאמור בסעיף 2 לתעודה הנ"ל, המקור לדיווח זה הוא מעסיקו של סלמאן. על מסמך זה ועל הדו"ח של המוסד לביטוח לאומי, לפיו השכר הרבע שנתי של סלמאן עובר לתאונה היה 4,030 ש"ח, סומכים הנתבעים את ידיהם. לטענת התובע, נתוני השכר, עליהם מסתמכים הנתבעים, שגויים. זאת, כי מעסיקו היה מדווח למשרד התעשייה מסחר ותעסוקה באופן בלתי מדויק, במטרה שהדיווח ישרת את תכליותיו המשתנות. לפי טענתו, שכרו היה גבוה מן הרשום בתלושים והיה בנוי על שעות עבודה לא מדווחות. לשם ההמחשה עלה בידו להגיש את כרטיסי העבודה שלו לחודשים פברואר ומאי 1999 ,בהם ניתן לראות, לטענתו, שהוא עבד 8 שעות ביום בניגוד למדווח למשרד התעשיה  מסחר ותעסוקה.

לנתבעים טענות למיניהן כנגד טענותיו של סלמאן. ראשית, לפי טענתם, היות וסלמאן העיד, שמעסיקו שילם לכל פועליו מעל הסכומים, הרשומים בתלושי השכר, והיות וחלקם הם שכניו של התובע, היה עליו להוכיח את טענתו על ידי העדת פועלים אחרים והמעסיק. שנית, נטען, שסלמאן טען בעל פה כנגד מסמך בכתב (תעודת עובד הציבור). שלישית, נטען, שכרטיסי העבודה, שצרף סלמאן לתצהירו, אינם חתומים בידי המעסיק. יצוין, כי כרטיסי העבודה נתקבלו ללא התנגדות במהלך המשפט. כך גם לא הועלתה כל התנגדות לעדות בעל פה נגד מסמך. מובן, שהעדר חתימת המעסיק והעדות בעל פה לעומת המסמכים, כאמור, יכולים להשפיע על משקל עדותו של סמלאן.

לא התרשמתי בעת שמיעת עדותו של סלמאן, שניתן לקבל את עדותו ואת האמור בסעיף 2 לתצהירו בעדות ראשית, שהוא הרוויח 3,000 ש"ח לחודש, כפשוטם. ואולם, גם על פניו דיווחו של מעסיקו למשרד התעשיה, מסחר ותעסוקה, אינו אמין. הרי, לפי תעודת עובד הציבור מטעם המשרד הנ"ל, התובע עבד כרגיל בחודשים נובמבר ודצמבר 1999. הכיצד יכול היה התובע לעבוד רגיל, לפי הנתונים הללו, שדווחו על ידי המעסיק, אם שוחרר מבית החולים ביום 24.10.99 עם קיבוע פנימי של הפיקה לברך ימין?

בסופו של שיקול, לא האמנתי, שדיוווחו של המעסיק היה דיווח מדויק, וגם לא קבלתי את טענת בא כוחו המלומד של התובע בסיכומיו, שסלמאן הרוויח 112 ש"ח ליום (סעיף 19 לסיכומי התובע), שלפי המכפלה של 25 ימי עבודה בחודש, מביאה לתוצאה של 2,800 ש"ח ברוטו לחודש. הרי, לפי ההודעה בדבר שכר מינימום מעודכן מיום 30.03.99 [י"פ 4745 (תשמ"ז) 2939], שהיא בידיעתנו השיפוטית, שכר המינימום החל מיום 01.04.99 היה 2,797.75 ש"ח. לא האמנתי, שמעסיק, אשר לכאורה דיווח לרשויות על שכר מופחת מששילם לתובע, היה בעל  היושרה לשלם לפועל חקלאי מרצועת עזה שכר מינימום. כשמדדתי את מידת האמון, לה ראויה גרסת התובע, שהרוויח יותר מכפי שדווח לרשויות, אל מול מאזן ההסתברות, הגעתי למסקנה, שלצרכי תביעתו, יש להגדיל את שכרו המדווח (1,343 ש"ח) בחצי. כך יחושב שכרו עובר לתאונה כ-2,014 ש"ח ברוטו או 1,803 ש"ח נטו.

עזרת הזולת

4.         על אף טענת הנתבעים, שבלי להעיד את קרובי משפחתו לא הוכיח התובע, שבני משפחתו

סעדו אותו יותר מכפי המאמץ הסביר, הצפוי מכל בן משפחה, בראותי את תקופת אי הכושר לעבודה לדעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (מיום 20.10.99 עד יום 26.01.00), ולאחר עיוני בתעודות הרפואיות, הוכח להנחת דעתי, שבמשך מחצית תקופת אי הכושר הנ"ל נזקק התובע לעזרת בני משפחתו במידה, שדרשה מהם מאמץ וסיוע מוגברים במיוחד.  הרי, לפי התיעוד הרפואי, התובע עבר ניתוח לשיחזור וקיבוע הפיקה ברגלו הימנית. הפיצוי בגין עזרת הזולת יהיה גלובלי.

הוצאות רפואיות

5.         בסיכומיו זנח התובע נזק מיוחד זה.

החישוב
6.         א.         בהתאם לאמור לעיל, מורכב הפיצוי, לו זכאי התובע כדלקמן: