פסק-דין חלקי בתיק א 1790/00

פתח  דבר

-           התובענה בת.א. 1790/00 - התובענה המתוקנת, זו שצורפה לבשא 6409/04 מיום 7.3.04 (ר' החלטה מיום 5.9.04).

כתב ההגנה לתובענה זו הוא כתב ההגנה מיום 13.10.04.

-           התובענה בת.א. 1791/00 היא זו מיום 17.11.02.

כתב ההגנה לתובענה זו הוא כתב ההגנה מיום 14.9.00.

התובעים (בת.א. 1790/00) אב ובן (בהתאמה), ניהלו, בתקופה הרלוונטית לארועים נשוא כתב התביעה, חשבונות באחד מסניפיו של הנתבע (להלן: "הבנק"). ביום 9.7.99 מסר התובע 1 (להלן: "טואשי") חמישה שיקים משוכים על בנקים בארה"ב, לצורך גבייתם. השיקים נתקבלו על ידי הבנק לגוביינא בלבד. שניים מן השיקים לא כובדו, והוחזרו לידיו. שלושת השיקים האחרים, שפרטיהם להלן, נמצאים במרכז המחלוקת של ההליכים שבין הצדדים:

א.       שיק פרטי של פירמה בשם TGM REALTY CORP.   על סך' של 258,682 $ לטובת Arthur. J. Gallagher  (להלן: " גלגר") משוך על The Bank Of New York (להלן: " שיק א'").

ב.        שיק בנקאי על סך' 65,149 $ לטובת GBC Film Products משוך על Bank one לשעבר בנק First chicago international סניף ניו-יורק (להלן: " שיק ב'").

ג.     שיק בנקאי על סך' 25,120 $ לטובת Morton international inc. משוך על Bank one לשעבר בנק First chicago international סניף ניו-יורק (להלן: " שיק ג'").

את שלושת השיקים הללו גבה הבנק באמצעות בנק אמריקאי וחשבונו של טואשי זוכה בסכומי השיקים, לא לפני שהבנק זוכה בתמורתם. טואשי משך את הכספים במזומן מהחשבון. כעבור זמן, נתקבלו בבנק הודעות מארה"ב לפיהן השיקים גנובים ו/או נושאים חתימות היסב מזוייפות. הבנק נדרש להשיב את הכספים שגבה. בהמשך לכך חייב הבנק את חשבונות התובעים ומימש וקיזז יתרות זכות שהיו שם. בעקבות אירועים אלה הגישו התובעים תביעה נגד הבנק (ת.א.1790/00), ואילו הבנק הגיש תביעה נגד התובעים ונגד מספר גופים פיננסיים מארה"ב ביניהם

Bankers trust (המוסד הפיננסי עמו קשור הבנק בהסכם לסליקת שיקים המשוכים על בנקים בארה"ב); הבנקים בארה"ב עליהם נמשכו השיקים; הנפרעים לפקודתם נמשכו השיקים וחברת Lumbermans (חברת הביטוח אשר שיפתה את החברה המושכת של שק א', חברת TGM, תוך שהיא באה בנעליה). הבנק הגיע לפשרה עם הגופים הפיננסיים הללו ותביעתו תוקנה והופנתה כלפי התובעים בלבד לקבלת יתרת הכספים אותם נאלץ לשלם (ת.א. 1791/00).

שתי התביעות קשורות זו בזו. דחיית התובענה של התובעים בת.א. 1790/00 תביא בהכרח לקבלת תביעת הבנק כנגדם, וההיפך.

התובענה בת.א. 1790/00

1.         בתובענה, עותרים טואשי ובנו (להלן שניהם בתובענה זו: " התובעים") לחייב את הבנק בנזקים הכספיים שנגרמו להם עקב התנהלותו:

א.         החזר הכספים שחולטו מחשבונותיהם לכיסוי הסכומים הכספיים שהבנק שילם לבנק בארה"ב, בשל החזרת השיקים (להלן: "החזר הכספים").

ב.         תשלום תמורתם של שיקים דחויים המשוכים לפקודת טואשי ובנו, שהופקדו בבנק לפרעון עוד קודם ובמהלך הארועים הרלוונטיים לכתב התביעה. הבנק עיכב שיקים אלה בידו, לא פעל לגבייתם מחד ולא מסר אותם לידי טואשי ובנו, שבקשו לפעול לגבייתם, מאידך (להלן: "השיקים הדחויים").

פסק הדין בתובענה זו עוסק בעתירה הראשונה שעניינה החזר הכספים.

2.         למקרא כתב התביעה והסיכומים נראה, כי שתי טענות עיקריות בפי התובעים:

   א.      משקיבל הבנק את תמורת השיקים וזיכה את חשבונם, הם היו זכאים למשוך את הכספים מהחשבון. מנגד, הבנק לא היה זכאי לפעול בחשבונותיהם ולהשיב לידיו, על דרך של חיוב חוזר, את הסכומים הכספיים שנמשכו על ידם. לכל היותר זכאי היה הבנק לפעול להשבת הכספים על דרך של הגשת תביעה מתאימה (ר' סעיף 23-22 לסיכומי התובעים).

   ב.      גם אם זכאי היה הבנק לפעול כפי שפעל, זכותו זו עומדת לו רק אם הוכח, כנטען על ידו, פגם בזכות הקנין של התובעים בשיקים - היותם גנובים או היותם נושאים חתימת היסב מזוייפת (ר' סעיף 13 לסיכומי התובעים).

התובעים, זנחו בכתב סיכומיהם טענות רבות אחרות שטענו בכתב התביעה בנוגע למעשים ומחדלים של הבנק (גילוי נאות ומסירת מידע, רשלנות הבנק באי גילוי הזיוף; תניות מקפחות בהסכם אחיד - סעיפים 58-94 לכתב התביעה), ומשעשו כן, אין מקום להידרש לטענות אלה (ר' י. זוסמן - סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 512, והאסמכתאות שם; ע"א 497/92 רוט נ. אינטרקונטיננטל קרדיט קורפורשיין מט(2) 102, 108-109).