פסק-דין חלקי בתיק א 1484/99

כללי

            "הקיבוץ הוא צורת חיים מיוחדת במינה. הוא מהווה חברה שיתופית המבוססת על עבודה עצמית של חבריו. שורר בו שוויון מוחלט בין החברים, גברים ונשים, ושיתוף בכל שטחי הייצור והצריכה כשכל אחד נותן לפי יכלתו ומקבל לפי צרכיו. מבחינה זו הקיבוץ אינו אלא משפחה גדולה החיה חיים משותפים על בסיס של שוויון ועזרה הדדית. קניניה מוקנים לכלל ו'בן משפחה' בודד אין לו רכוש משלו. פרי עמלם והכנסותיהם של 'בני המשפחה' זורמים לקופה אחת וכל צרכיהם ניתנים להם ממנה. הדברים הללו לא הוכחו כולם במפורש, אך הם עולים מקטעי עדויות וטענות שהושמעו במשפט, ועל כל פנים הם מן המפורסמות שכל איש מן הישוב יודע אותם".

1.         במילים אלה הגדיר ותאר, לפני כארבעים שנה, שופט בית המשפט העליון, השופט ברנזון, את הקיבוץ, כאשר הדברים היו מן המפורסמות שכל איש מן הישוב, אז, ידע אותם (ע"א 209/65 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' רייף, פ"ד כ (2) 393, בעמ' 400, מול האותיות ב-ג).

2.         הבעיה הניצבת בפנינו בתיק זה היא כיצד רשאי ומוסמך לנהוג קיבוץ בימינו - ולא בשנות השישים של המאה העשרים - בשניים מחבריו, בני זוג: חברת קיבוץ אשר עבדה מחוץ לקיבוץ ומסרה לקיבוץ רק חלק משכרה, ואילו את החלק האחר (הגדול יותר) הפקידה בחשבון הבנק הפרטי שלה; בעלה, חבר הקיבוץ, אשר ידע על כך.

 האסיפה הכללית של הקיבוץ, הנתבע, החליטה להוציא את שניהם מן הקיבוץ. הם עותרים לבית משפט זה לבטל את החלטת האסיפה הכללית.

3.         מרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. קיים שוני ניכר בנקודות המבט של שני הצדדים, התובעים והנתבע, הן ביחס למצב של הקיבוץ בימינו, ככל שהדבר נוגע לקניין פרטי ולעבודות חוץ, והן ביחס לסמכות של הקיבוץ, בנסיבות אלה, להפעיל כנגד התובעים - תוך בדיקה מדוקדקת של כל אחד מהם -  את הסנקציה של הוצאה מן הקיבוץ.

הצדדים

4.         קלי"ה (= ק ם ל תחייה י ם ה מוות) הינו קיבוץ אשר נוסד בשנת 1974 (לפני כן, משנת 1968, היתה במקום היאחזות נח"ל). הקיבוץ שוכן סמוך לים המלח, בחלק הצפוני שבו, והוא נמצא במרחק של כ-30 דקות נסיעה מירושלים (להלן - "הקיבוץ" או "הנתבע"). בתקופה הרלוונטית לצורך תיק זה (בשנים 1999-1996) היו בקיבוץ כ-80 חברים, כאשר חלקם עובד בקיבוץ וחלקם (כולל התובעים) - מחוצה לו.

5.         התובע מס' 1, מר זבולון הרטי (הידוע גם בשם "זבובי"; להלן גם - "התובע") הינו אחד ממייסדי קיבוץ קלי"ה. הוא היה בגרעין הנח"ל שהיה בקיבוץ, והוא חבר בקיבוץ מאז שנת 1979 לערך.

            התובע היה מן החברים הפעילים בקיבוץ, הן בתחום הכלכלי והן בהיבט החברתי. בתקופה הרלוונטית, סמוך לפני החלטת האספה הכללית על הוצאתו  מן הקיבוץ, עבד התובע ככבאי באיגוד ערים לכבאות והצלה יו"ש ובקעת הירדן.

התובע היה נשוי; הוא נפרד מאשתו הראשונה בחודש יולי 1997, והם התגרשו בחודש ינואר 1998. מנישואיו הראשונים נולדו לזבובי שלושה ילדים, שגילם בעת ההחלטה על הוצאתו מהקיבוץ היו 8,3, ו-11. הוא התגרש מאשתו הראשונה, ועל פי ההסכם ביניהם הילדים נמצאים בחזקתו כשבועיים מתוך חודש, וגם בימים שהם בחזקת גרושתו (שעדיין גרה בקיבוץ) הילדים מבקרים אותו כמעט מידי יום.

6.         התובעת מס' 2, הגב' אורלי הרטי (להלן - "אורלי" או "התובעת"), היתה חברת קיבוץ קלי"ה מאז שנת 1986 לערך.

            גם אורלי עבדה מחוץ לקיבוץ, בקבוצת התקשורת סולן, החל משנת 1966.

7.         אורלי וזבובי  נישאו זה לזה בחודש אוגוסט 1998. תחילה, שניהם גרו בקיבוץ, כל אחד בבית קטן נפרד, ומאז סוף 1998 הם גרים יחד בבית.

            בשנת 1999, בעקבות הולדת בנם המשותף של אורלי וזבובי - ראם - הם הרחיבו את ביתם בקיבוץ והשקיעו לצורך כך כ-150,000  ש"ח, כאשר הקיבוץ העמיד לרשותם הלוואה בסך של כ-100,000  ש"ח להשלמת הבניה.

העובדות

8.         אורלי, כאמור לעיל, עבדה מחוץ לקיבוץ. היא עבדה במסגרת קבוצת סולן. על פי נוהלי הקיבוץ (שעוד אתייחס אליהם להלן),  משכורתו של מי שעובד מחוץ לקיבוץ,  עוברת לקיבוץ והוא מקבל מהקיבוץ את מלוא צרכיו. אורלי העבירה לקיבוץ את הכספים אשר קיבלה כהכנסה מחברת סולן אקספרס בע"מ, כאשר הסכומים הועברו ישירות לחשבון הבנק של הקיבוץ (ראה תלושי השכר ת/3).

9.         בשנת 1999, בעקבות קבלת דמי לידה שהיתה זכאית אורלי לקבל מאת המוסד לביטוח לאומי, עקב לידת בנה ראם,  אחת הפקידות בהנהלת החשבונות של הקיבוץ, " ראתה שהמספרים לא מסתדרים" (עמ' 219, שורה 14 לפרוטוקול), והיא פנתה למר שמואל אייל, מנהל הקהילה של הקיבוץ (להלן - "שמוליק" או "מנהל הקהילה"). שמוליק חשש כי על פי הנוסחה של חישוב דמי הלידה, חלק משכרה של אורלי לא הגיע לקיבוץ. שמוליק החליט להעביר את הנושא לבדיקה למשרד חקירות (עמ' 208-207 לפרוטוקול).

            במסגרת ההליכים המקדמיים, הגישו התובעים בקשה כי הקיבוץ יגלה להם את דו"ח החוקר (בש"א 8242/01). הקיבוץ התנגד לכך, וציין כי החלטות הקיבוץ ביחס לתובעים התבססו על דיווחי המוסד לביטוח לאומי ורשויות מס הכנסה (פיסקה 7 לתגובת הקיבוץ מיום 25.11.01 בבש"א הנ"ל). בא כוח התובעים, עו"ד עופר נועם, לא ביקש כי תינתן החלטה בבקשתו זו, והבקשה התגלתה לי עת עברתי על כל התיק לצורך הכנת פסק דין זה.