פסק-דין חלקי בתיק א 1246/05

עאהד ועומרים, מצדם, הגישו ביום 23.1.06 בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסקי הביניים (בש"א 1474/06). הבקשה לביטול פסקי הביניים, אשר הוגשה בטרם ניתנה החלטתי בבקשה להארכת המועד, מתייחסת לפסקי הביניים של הבורר מהתאריכים 18.7.05 ו-29.9.05 (ת"א 179/06).

רקע עובדתי

2.          בין הצדדים נתגלע סכסוך שמקורו בעבודתם המשותפת במספר פרויקטים של בנייה, ותביעותיהם ההדדיות האחד כנגד רעהו הועברו לשמיעת הבורר והכרעתו.

3.          בפסק הביניים מיום 18.7.05 החליט הבורר על מחיקת תביעתם של עאהד ועומרים נגד חברת יובל, בשל אי העמדת הבטוחות עליהן הורה הבורר. עם זאת, ההחלטה היתה מסויגת, במובן זה שנקבע בה כי " אהיה מוכן לשקול החזרת תביעה זו על כנה והמשך הדיון בה אם יבוצעו החלטותיי".

4.          בהחלטה מיום 27.9.05, דחה הבורר את בקשת חברת יובל לדחיית התביעה נגדה ולמחיקת ההגנה בתביעה שכנגד, אך קבע כי הוא " מגביל את התקופה שבה ניתן יהיה לחדש את התביעה בפני הבורר ל-120 יום מהיום".

5.          בפסק הביניים מיום 4.12.05, קבע הבורר כי בהתאם להסכמה בין הצדדים לפיה עד למתן החלטה בבוררות בשאלת האחריות, יישאו  שני הצדדים בחלקים שווים בחובות פסוקים כלפי צדדים שלישיים, הרי שעל עומרים לשלם לחברת יובל סך של 92,305 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.

6.          בבקשה להארכת המועד הועלו שני נימוקים מרכזיים: האחד - עאהד ועומרים מצויים בקשיים כלכליים, ולפיכך אף ניהלו את הליכי הבוררות עד כה ללא ייצוג משפטי. בא-כוחם אשר הגיש את הבקשה דנן, קיבל עליו את הייצוג רק ביום 3.1.06. השני - ביום 15.1.06 הגישו עאהד ועומרים לבורר בקשה לעיון חוזר בהחלטותיו ולחידוש התביעה שנמחקה. בבקשה זו, אשר הוגשה במסגרת הזמנים שקבע הבורר בהחלטתו מיום 27.9.05, טרם ניתנה החלטה.

דיון והכרעה

פסק הביניים מיום 4.12.05

7.          כאמור לעיל, עאהד ועומרים אינם טוענים כנגד פסק הביניים מיום 4.12.05. כמו כן, אין חולק, כי צד לבוררות אשר ניתן לטובתו פסק ביניים, עומדת לו הזכות להגיש בקשה לאישורו אף בטרם הכריע הבורר בתובענה כולה, כפי שעשתה חברת יובל במקרה דנן (פרופ' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה שלישית, עמ' 335).

8.          אשר על כן, בהעדר כל בקשה לביטול הפסק, תוך 15 ימים מהיום שהומצאה הבקשה לאישורו (ר' תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט-1968) ומאחר שממילא חלף גם המועד הנקוב בסעיף 27 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (45 ימים מיום מתן פסק הבוררות) לצורך הגשת בקשה לביטולו של הפסק, הרי שיש להיעתר לבקשה.

9.          אשר על כן, בהתאם לסעיף 23 לחוק הבוררות, אני מאשרת בזאת את פסק הביניים הנ"ל. פסק הביניים של הבורר סומן על-ידי כנספח " א" להחלטה.

פסקי הביניים מן התאריכים 18.7.05 ו-29.9.05

10.        סעיף 27(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: " חוק הבוררות") קובע כי:

"לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור 45 יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק בוררות חוץ."

11.        מעיון בפסיקה עולה, כי בתי המשפט נטו להציב רף גבוה של "טעמים מיוחדים" הנדרשים לצורך הארכת מועד שנקבע בחיקוק. הדבר ניכר אף ביתר שאת בהקשר הנדון, בו מדובר בסכסוך שנדון בבוררות, ועל כן קיים אינטרס מוגבר בהחשת ההליכים הנוגעים לו וביעילותם (בש"א 7639/02 נילי שוקרן נ' טליה מלין, תק-על 2002(3) 1734 ; בש"א (ת"א) 298/05 שערי העיר חברה להשקעות בע"מ נ' בר סמכא נכסים בע"מ (טרם פורסם); פרופ' אוטולונגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה שלישית, עמ' 475-477 והאסמכתאות הנזכרות שם). בהקשר זה אף יצוין, כי נטיית הפסיקה היא לראות כ"טעמים מיוחדים" מכלול נסיבות שאינן ניתנות לשליטה (בש"א (ת"א) 298/05 שערי העיר חברה להשקעות בע"מ נ' בר סמכא נכסים בע"מ (טרם פורסם)). טעות כלשהי במניין המועדים או בהפעלת שיקול הדעת, כנה כלל שתהא, אין בה את הייחוד הנדרש לפריצת משוכת הזמנים הקבועה בחוק (אוטולונגי, לעיל, עמ' 476 ; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 645).

12.        בענייננו, נוכח העובדה שלפני הבורר תלויה ועומדת בקשה לחידוש תביעתם של עאהד ועומרים, וכיוון שהחלטה זו עשויה לייתר הדיון בבקשה שאנו דנים בה כאן, אני מוצאת לנכון להשהות את החלטתי בבקשות להארכת המועד ולביטול פסקי הביניים, עד למתן החלטת הבורר. אני מורה בזאת לצדדים להביא לפניי את החלטת הבורר האמורה, מייד עם המצאתה לידיהם.

סוף דבר

13.        פסק הביניים מיום 4.12.05, מאושר.