פסק-דין בתיק תק 9824/02

התובע פנה לנתבע שהינו עו"ד במקצועו, על מנת שייצגו בהליכי גביה נגד חייב בשם גל אטיה (להלן: החייב).

התובע טוען כי הנתבע התרשל בטיפול בעניינו מתוך חסר תום לב וכוונת זדון (כך כנטען בתביעה). לפיכך עותר התובע לחייב את הנתבע לפצותו בסך של 14,000 ש"ח ולחייבו להעמיד לרשותו את התיק שנוהל כנגד החייב.

התובע טען כי בחודש מרץ 2002, פנה אליו החייב וביקש להגיע עמו להסדר תשלומים אך הנתבע לא רק שסירב לייעץ ולסייע בידו בעריכת ההסכם אלא אף הכשיל אותו.

התובע טוען כי שאל את הנתבע כמה זמן יידרש על מנת לבטל את כל ההליכים שננקטו נגד החייב, לרבות ביטול הליך כינוס הנכסים והנתבע השיב כי הדבר ייארך לכל היותר שבוע ימים. לפיכך ממשיך התובע וטוען כי התחייב במסגרת ההסכם עם החייב, לדאוג לביטול כל ההליכים שננקטו כנגד החייב, לרבות הליכי כינוס הנכסים, תוך 30 יום (ההסכם בין התובע לחייב צורף כנספח לכתב התביעה).

התובע טען כי הנתבע סירב לשמש כנאמן להסדר וכי היות והנתבע לא דאג לביטול הליכי כינוס הנכסים נגד החייב, בתוך התקופה האמורה, הודיע לו החייב כי ההסכם הופר  והוא נאלץ להסכים להצעת החייב ולוותר על סך של 10,000 ש"ח מסכום החוב על פי ההסכם.

הנתבע טען בכתב הגנתו כי טיפל בשקידה ראויה בגביית החוב מהחייב, טיפול שכלל איתור כתובת החייב, ביצוע עיקול מטלטלין, עיקול מניות ועיכוב יציאת החייב מהארץ.

כן טיפל הנתבע בהליכי הכרזת פשיטת רגל וכינוס נכסיו של החייב. הנתבע פרט בכתב הגנתו כי על פי בקשה שהגיש, ניתן ביום 29/4/01, על ידי כב' השופטת אלשייך, צו כינוס נכסים נגד החייב וכונס הנכסים הראשי (להלן: הכנ"ר), מונה ככונס נכסיו של החייב.

הנתבע טען כי השתתף בשתי אסיפות נושים שנערכו במשרדי הכנ"ר בימים 12/2/02 ו- 26/2/02, אסיפות בהן נכחו גם נושים אחרים של החייב.

הנתבע הוסיף וטען כי במהלך חודש מרץ, פנה אליו התובע בבקשה כי יפעל לעריכת הסכם פרעון חוב בינו לבין החייב וכי במעמד זה הסביר לתובע כי נוכח הליכי פשיטת הרגל וכינוס הנכסים התלויים ועומדים כנגד החייב, עריכת הסכם בין התובע לחייב, מהווה עקיפת הליכי פשיטת הרגל והעדפת נושים אסורה.

הנתבע טוען כי הבהיר לתובע כי אינו מעוניין לקחת חלק בהסכם בין התובע לחייב וביקש ממנו שלא לערבו בהסכם זה.

הנתבע מפרט כי פעל על פי בקשת התובע לביטול הליכי הוצל"פ, ביטול עיקולים וביטול צו עיכוב היציאה מהארץ שהוטלו על החייב אך הסביר לתובע כי ביטול הליכי כינוס הנכסים, דורש טיפול מול גורמי הכנ"ר.

במעמד הדיון הודה התובע כי אין לו טענה כלפי הנתבע בכל הנוגע לביטול העיקולים וביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, וכי טענתו נגד הנתבע מתמקדת באי ביטול הליכי כינוס הנכסים כנגד החייב, במועד עליו התחייב בהסכם עם החייב.

התובע העיד כי הנתבע לא הסביר לו כי לא ניתן לבטל את הליכי פשיטת הרגל וצו כינוס הנכסים, תוך 30 יום, כפי שהתחייב בהסכם עם החייב.

התובע אישר בעדותו כי הנתבע אמר לו שאסור לו לחתום עם החייב על הסכם עם תנאים טובים יותר מאשר שאר הנושים אך לטענתו ההסכם בינו לבין החייב אינו נותן לו עדיפות על פני נושים אחרים.  כן טען התובע בעדותו כי ההסכם בינו לבין החייב, אושר על ידי הכנ"ר אך אין בידו מסמך המאשר טענתו זו.

הנתבע העיד כי הסביר לתובע, הסבר היטב, כי אין הוא יכול לחתום על הסכם עם החייב מחוץ להליכי פשיטת הרגל וכי אמר לתובע מפורשות כי אינו מוכן לבדוק הסכם מסוג זה או לקחת חלק כלשהו בעריכתו.

הנתבע העיד כי לאחר שהתובע הבין כי אין הוא מוכן לטפל בניסוח ההסכם ביקש ממנו התובע כי יפעל לביטול העיקולים, ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ וביטול צו כינוס הנכסים.

הנתבע העיד כי הסביר לתובע כי לא ניתן לבטל את צו כינוס הנכסים תוך ימים ספורים וכי יש להגיש בעניין זה בקשה לכנ"ר.

הנתבע הוסיף והעיד כי בהתאם לבקשת התובע, נפגש ביום 3/6/02, עם נציגת הכנ"ר עו"ד הרמלין, בכדי לבדוק אפשרות להגשת בקשה לביטול צו הכינוס ובעקבות פגישה זו שתוכנה סוכם במכתב מיום 4/6/02, שהוגש וסומן נ/1, ביקש מהתובע כי יכתוב מכתב לכנ"ר ובו בקשה לביטול הליכי כינוס הנכסים.

לאחר ששמעתי ובחנתי עדויות הצדדים, אמינה עלי עדותו של הנתבע כי הסביר לתובע, הסבר היטב, כי לא ניתן לבטל צו כינוס נכסים תוך ימים ספורים וכי הדבר אף לא בידו אלא יש להגיש בקשה בעניין זה לכנ"ר.