פסק-דין בתיק תק 5533/02

בפניי תביעה לתשלום חוב בגין שכר עבור עבודות גינון, שביצע התובע עבור הנתבעים במהלך השנים 1997-2000.

אין מחלוקת, כי במשך כ - 10 שנים, עד סוף שנת 2000, סיפק התובע שירותי גינון לנתבעים, שכללו אחזקה שוטפת של הגן ומערכת ההשקיה, שתילות עונתיות ורב שנתיות, טיפול במזיקים וכיוצא באלה.

סלע המחלוקת בין הצדדים נסב לשאלה, האם בסיום ההתקשרות ביניהם, נותר חוב, בגובה הנטען בכתב התביעה, שלא סולק, כטענת התובע, או שמא פרעו הנתבעים את כל חובותיהם, כטענתם בכתב ההגנה, ואף יתרה מכך.

יצוין, כי כתב התביעה הינו כללי, ואינו מפרט מהו הרכבו של החוב הכספי הנטען, אלא בקווים כלליים, והועמד על 10,737 ש"ח, ונכרכו בו גם תשלומים בגין ריבית והצמדה והוצאות משפטיות לצורך הכנת התביעה בסך של 1,000 בתוספת מע"מ. בהכחישם כל הנטען בכתב התביעה, טוענים הנתבעים כי שילמו לנתבע את מלוא שכרו בגין שנים אלו.

מכלל המסמכים שצורפו לכתב התביעה, הבינותי כי גובה החוב, לו טוען התובע, עומד על 14,254 ש"ח, נכון ליום 11.12.00, מהם הפחית התובע 5500 ש"ח, סכום עליו אין חולק כי קיבל מהנתבעים בשני צ'קים עוקבים (הראשון מספרו 1665 והשני 1666 בהתאמה). לפיכך, טוען התובע כי יתרת החוב לאותו מועד עמדה על 8,745 ש"ח (להלן: "יתרת החוב"), כאשר חישוב מדויק מצביע כי הסכום עומד על 8,754 ש"ח.

התובע אינו מכחיש כי בשנת 1999 עומדת לנתבעים יתרת זכות בגובה של 5316 ש"ח, סכום אותו יש להפחית מהחוב דלעיל, ומשנת 1998, עומד לזכותו סכום של 223 ש"ח, חוב אותו לא מכחישים הנתבעים ואשר יש להוסיפו לחישוב. מכאן, שהסכום הנותר לתשלום, לזכות התובע, הינו 3661 ש"ח.

לסכום זה, טוען התובע, יש להוסיף סך של 3000 ש"ח, אותו שילם לקבלן בשם מריו, שהועסק על ידו בגיזום עצים, וכן, תשלום נוסף ע"ס 3500 ש"ח, נשוא צ'ק מספר 1664, אשר, בניגוד לטענת הנתבעים, לא הגיע לידיו ולא הופקד בחשבונו, אותם הוא תובע בנוסף ליתרת החוב.

כבר בשלב זה, הנני קובעת כי דין הטענה בדבר תשלום 3000 ש"ח לאותו קבלן עלום בשם מריו, להידחות על הסף בהיעדר כל ראיה. מריו לא הובא לעדות והתובע לא הציג כל מסמך לתימוכין.

כלל הוא במשפט, כי בעל דין המבקש להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, הוא הנושא בנטל השכנוע, משמע שחייב הוא להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת, ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, בבחינת " המוציא מחברו - עליו הראיה". אם לא ישכיל להוכיח אותה עובדה - תיפול ההכרעה בדין לרעתו (י' קדמי, על הראיות (הדין בראי הפסיקה), חלק שני, עמ' 853 ואילך, הוצאת דיונון). התובע לא הצליח להוכיח עובדה זו, ולפיכך, הנני דוחה אותה.

באשר לטענה השניה, גם היא תידחה הואיל והנתבעים הוכיח באמצעות עותק מפירוט חשבון הבנק שלהם, כי סכום זה נפרע מחשבונם, חיוב אשר נבע מהפקדת צ'ק מספר 1664, ללמדך, כי סכום זה שולם על ידם. בהקשר זה, אני מעדיפה אני את גרסת הנתבעים, כי אופן התשלום לתובע בוצע ישירות באמצעות צ'קים שנמסרו לידו, כך במהלך כל תקופת ההתקשרות ובאותה דרך בהתייחס לצ'ק זה ולשני הצ'קים האחרים. הגיוני כי כאשר מדובר בשלושה צ'קים עוקבים, הרי אלה נמסרו באותו מעמד, ומשהוכח כי שניים מתוכם הופקדו בחשבונו של התובע, מסקנתי היא כי גם הצ'ק השלישי נמסר לידיו. עצם העובדה, הנטענת על ידי התובע, כי הצ'ק לא הופקד בחשבונו אין בה נפקות לעניין קביעה זו, שהרי היה חופשי להסבו לאחר. לא רק זאת אף זאת, אין זה מתקבל על דעתי כי הנתבעים הפקידו את הצ'קים ישירות לחשבונו של התובע וסביר בעיני כי הפקדה זו נעשתה על ידו.

משקבעתי כי גם את הסכום של 3500 ש"ח יש לנכות מיתרת החוב, שכאמור לעיל נותרה ממנו 3661ש"ח, הרי הסכום הנתון במחלוקת הינו בגובה של 161 ש"ח בלבד.

מסקנתי זו עולה בקנה אחד עם הטענות העולות מכתב ההגנה של הנתבעים ומהמסמכים המצורפים אליו. ואפרט.

לכתב הגנתם צירפו הנתבעים חמש חשבוניות שמסר לידיהם התובע, ובהם פירוט השירות שהוענק להם ועלותו. הסכומים המצוינים בחשבוניות הינם: 6806 ש"ח, 6183 ש"ח, 912 ש"ח, 251 ש"ח ו 353 ש"ח. דהיינו, סך הכל מכירים הנתבעים בחובם בגובה 14,505 ש"ח, למעט סכום של 251 ש"ח, אותו טוענים הנתבעים כי יש לקזז כיוון שחויבו פעמיים בגין הדברה נגד מזיקים בחודש יולי 2000, טענה שאין בידי לקבלה, הואיל וניתן להניח כי צורכי ההדברה בצורכי הקיץ תכופים יותר מאשר בשאר ימות השנה, אולם, כיוון שהתובע עצמו לא ראה לתבוע סכום זה, יש להפחיתו מהסכום האמור, ולפיכך, יתרת החוב, נוכח מסמכי ההגנה עומד על 14,254 ש"ח, שהוא חוב הקרן שלו טוען התובע.

במהלך שנת 1998, כך טוענים הנתבעים, מסרו לתובע 9 צ'קים ע"ס  כולל של 17,500, כאשר סך כל החשבוניות עומד על 17,723 ש"ח, דהיינו נותר חוב בסך 223 ש"ח, לזכות התובע.

אולם, בשנת 1999, נמסרו לתובע צ'קים ע"ס כולל של 22,500 ש"ח, בעוד סך כל החשבוניות הסתכמו ב 17,184, דהיינו, נותרו לזכות הנתבעים 5,316 ש"ח.

כאמור, שני סכומים אלו אינם שנויים במחלוקת וקיזוז ביניהם נותן את התוצאה שלזכות הנתבעים עומדת יתרה בגובה של 5093 ש"ח.

בשנת 2000 נמסרו לתובע שני צ'קים על סך 3500 כל אחד וצ'ק נוסף על סך 2000 ש"ח, סך הכל 9000 ש"ח, שנפדו כולם מחשבון הבנק של הנתבעים ועל כך הגישו ראייה, המצורפת לכתב הגנתם והמסומנת נספח ה' 2, וזאת, כאמור, חרף טענתו של התובע.

התוצאה החשבונאית היחידה היא, שלפי חישוב הסכומים המופיעים במסמכי הנתבעים, ולאחר שקוזזו מקרן החוב תשלומי הנתבעים לתובע בסך 9000 ש"ח ויתרת הזכות משנת 1999, בסך 5093 ש"ח, הרי שנותרו לתשלום 161 ש"ח.

איני סבורה כי יש מקום לחייב את הנתבעים בגין הוצאות משפט לעצם הכנת התביעה, שהרי מדובר בתביעה במסגרת של בית משפט לתביעות קטנות, להוציא תשלום אגרה.