פסק-דין בתיק תק 4525/02

ביום 14.2.02 בשעה 11.00 לערך נסע התובע, במסגרת עבודתו, על קטנועו ברחוב  הרצל ברחובות מכיוון צפון לכיוון דרום. אותה עת, נסעה הנתבעת 1 ברכבה ברחוב גאולה ברחובות והגיעה לצומת מרומזר של רחוב זה עם רחוב הרצל, כאשר בכיוון נסיעתה ניצב תמרור עצור (להלן: "הצומת"). עד כאן לא נעורה מחלוקת עובדתית בין הצדדים.  סלע המחלוקת נסב לגבי המשך ההתרחשות, שבסופה, ועל כך אין חולקים, התרחשה תאונה בין רכב הנתבעת 1 לקטנוע התובע, אשר ניזוק כתוצאה מכך וכן לגבי אחריותו של כל אחד מהם לארוע התאונה. בעוד התובע גורס כי הנתבעת 1 ברשלנותה ובחוסר זהירותה גרמה לתאונה, גורסים הנתבעים כי לתובע רשלנות תורמת להתרחשותה, כאשר הנתבעת 2 הינה המבטחת של רכב הנתבעת 1.

לטענת התובע, התאונה התרחשה באופן הבא: התובע נסע על גבי אופנועו ברחוב הרצל, שהינו רחוב ראשי, כאשר בכיוון נסיעתו שני מסלולי נסיעה, כפי הנשקף מהתמונה ת/1 ב'. בהגיעו לצומת, הגיח לפתע מצד ימין, רכב נהוג ע"י הנתבעת 1, שלא צייתה לתמרור עצור והתרשלה בכניסתה לתוך הצומת, ובשל כך, התנגשה ברשלנותה בקטנועו וגרמה לו נזקים, כפי הממצאים שבחוות דעת השמאי והנשקפים מהתמונות המצורפות אליה. 

הנתבעת 1, לעומתו, טוענת כי התאונה התרחשה באופן שונה במקצת. לגרסתה, בהגיעה לצומת נעצרה באופן מוחלט לפני תמרור עצור, עצירה שנעשתה בשל ציות לתמרור, ונדרשה, משום שהנסיעה לתוך הצומת לא היתה אפשרית, שכן רחוב הרצל היה חסום בשיירת מכוניות שנעצרה לפני תמרור דומה הניצב באותו רחוב. בשלב מסוים, השתחרר הפקק והתנועה החלה לזרום קדימה, עד כי הצומת פונתה מכלי הרכב. לדבריה, נהג אוטובוס הגיע לצומת, נעצר לפניה, וסימן

לה להתקדם תוך שהוא מאפשר לה להמשיך בנסיעתה, ואז נכנסה בזהירות לתוך הצומת, המשיכה בנסיעה שמאלה, ולפתע הגיע  התובע, שעקף את האוטובוס משמאל, רכוב על אופנועו, כשהוא נוהג במהירות ובחוסר זהירות ,ופגע ברכבה.  בנסיבות אלה, גורסים הנתבעים, האחריות לתאונה רובצת לפתחו של התובע, שנהג בחוסר זהירות ובפזיזות, למצער גורסים הם כי יש בכך משום רשלנות תורמת מהותית.

באשר לגובה הנזק - מוסכם על הנתבעים, כי הוכחו ראשי הנזק שעניינם בנזקים הישירים המפורטים בחוות דעת שמאי בשיעור של 11.000 ש"ח, שכר טרחת שמאי בסך 761 ש"ח, בעוד שהם חלוקים בעיקר על ראש הנזק של ירידת ערך בשיעור 5%, שאינו מעוגן בחוות דעת, וכן לגבי ראש הנזק של פיצוי בגין עוגמת נפש, כאב וסבל, בסך 3000 ש"ח, והוא הדין לגבי הוצאות גרירת הקטנוע ובדיקתו, שהתובע לא הוכיח לצורך מה נעשו.

ותחילה לשאלת האחריות:

לאחר שבחנתי את עדויות התובע מחד, והנתבעת 1 מאידך, עיינתי בתרשים נ/1 ובתמונות ת/1

א' + ב', ת/2, וכן בדו"ח השמאי ובנזקים שנגרמו לקטנוע, הנני מעדיפה ללא היסוס, את עדותו של התובע המהימנה עלי. חיזוק ותמיכה למסקנתי מצאתי במיקומם של הנזקים שנגרמו לקטנוע, באופן המתיישב עם גירסת התובע.

על נהג רכב הנכנס לתוך צומת מכוון של רחוב בו מוצב תמרור עצור, מוטלת אחריות לנהוג בזהירות רבה בכניסתו לצומת וחצייתה צריכה להעשות בבטחה, בלי להפריע לתנועה, ומבלי לסכן אדם או רכוש.

גם לו הייתי מקבלת את גירסת הנתבעת 1, כי נכנסה לצומת והמשיכה בנסיעה ברח' הרצל, תוך ביצוע פנייה שמאלה, שעה שהאוטובוס נעצר ואפשר לה לעשות כן, הרי שעצם העובדה שמדובר ברכב שמימדיו כה גדולים, יש בה כדי להעיד כי שדה הראיה שלה לגבי התנועה המגיעה משמאל, כיוון נסיעתה, בעת ביצוע הפנייה, היה חסום כולו או לפחות בחלקו הארי, באופן שלא אפשר לה להשלים את פנייתה בבטחה.

התמונות ת/1 א', ב', מעידות כי רח' הרצל הינו רחוב רחב, שחצייתו באופן אותו ביצעה הנתבעת 1 בעיקר כשהיא נעשית מתוך רחוב צדדי, מחייבת משנה זהירות, שבה לא נקטה הנתבעת 1.

הנני קובעת כי דווקא בשל התנועה הכבדה שהתנהלה באותה עת ברח' הרצל, כעולה מגירסת הנתבעת 1 עצמה, מסקנתי היא כי בנסיעתה זו התעלמה הנתבעת 1 מתנועת כלי הרכב במסלול נסיעתו של הקטנוע, ולא וידאה כי היא יכולה לעבור לנתיב הנגדי בבטחה, ובכך גרמה הנתבעת לאירוע התאונה.

ובאשר לנזקים:

חזרתי ונדרשתי לשאלת שווי ירידת ערך ואני קובעת כי הממצאים המפורטים בחוות דעת השמאי, עולים בקנה אחד עם שיעור ירידת הערך שנקבעה על ידו, בגובה של 5%.

בחוות הדעת נקבע כי בדיקת השמאי העלתה כי כתוצאה מההתנגשות וההתהפכות, עוותו מערך ההיגוי הקדמי של הקטנוע והשלדה, וכלל החלקים המפורטים בחוות הדעת, ניזוקו עד כדי הכרח בהחלפתם.  עוד נקבע כי במסגרת העבודות נעשה יישור של שלדת הקטנוע.

עיננו הרואות, מדובר בנזקים כבדים הנוגעים לשלדה.

הנני מקבלת גם את טענת התובע לגבי הצורך בגרירת הקטנוע ממקום התאונה, ומשם למוסך, וכן הוצאות בדיקתו, אשר נתחייבו מטבע הדברים נוכח המחלוקת בין הצדדים.

באשר לסעיף 8 ו' לכתב התביעה : הנני קובע כי ראש נזק זה לא הוכח.

התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך 14,117 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה, 9.4.02, ועד התשלום המלא בפועל.