פסק-דין בתיק תק 30505-07-10

זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף בעוולת הרשלנות.

התובעת טוענת כי נגרמו לה נזקי גוף בעת שהייתה אורחת במלון מוריה קלאסיק ים המלח. שם הנתבעת תוקן לבקשת הנתבעת, לשם החברה, כאמור בכותרת דלעיל.

לדברי התובעת בעת שהייתה בבית המלון, בחדר האוכל, החליקה על הרצפה כאשר נגישה אל המזנון. זאת בשל שלולית של חומר נוזלי מעורב באורז שהיה על הרצפה במקום. לטענת התובעת, קיומה של השלולית היא ברשלנותה של הנתבעת ולפיכך על הנתבע לשאת בנזקיה של התובעת בגין נפילה זו. הנתבע מכחישה את עצם האירוע וכן את הנזקים בהיקף לו טוענת התובעת.

יש לציין כי מצד הנתבעת התייצב קצין הביטחון הראשי, אשר לא היה בבית המלון בעת התרחשות האירוע, ואף לא טיפל בו באופן ישיר. יחד עם זאת, בשים לב לכך שמדובר בבית המשפט לתביעות קטנות הרי שהמסמכים שהוגשו ודבריו, שהם עדות שמיעה, נחשבים כקבילים. קבילים, אך לא בהכרח בעלי משקל משמעותי, מול הראיות ישירות של התובעת.

התובעת ובתה העידו אודו נסיבות ההתרחשות של האירוע. עלה מדבריהן כי כאשר התובעת נטלה צלחת והחלה ללכת לכיוון מזנון האוכל, החליקה ונפלה. זאת, בשל שלולית כאמור, בסמוך למזנון. התובעת נפלה לאחור, המרפק שלה פגע בשיש במהלך הנפילה, והיא עצמה נפלה לרצפה על גבה ופגעה בגב ובידיים.

נסיבות האירוע

לעניין נסיבות האירוע, עולה מדו"ח רופא, כי התובעת דיווחה לרופא שהגיע אליה למחרת היום אודות נסיבות נפילתה. כך היא אף דיווחה לקב"ט בית המלון, על פי האישור שקיבלה מן המלון עצמו. באישור זה מופיעה בקצרה גרסתה העיקרית, באופן דומה מאוד למה שסיפרה לבית המשפט.

כאמור, בית המלון לא הביא ראיות נגדיות. ניתן היה להביא את מלצרים או אחראי חדר האוכל של אותו ערב, או לפחות את הקב"ט התורן, על מנת שיעיד כי האירוע לא התרחש, או התרחש באופן אחר, אך הדבר לא נעשה. סיפורן של התובעת ובתה היו הגיוניות וקוהרנטיות, ובהעדר גרסה נגדית, יש לקבוע כי הפציעה ארעה בנסיבות שהן פרטו.

לעניין אחריות בית המלון, נטען בכתב ההגנה כי חדר האוכל מנוקה באופן יסודי לפני כל ארוחה ואחריה. כן נטען כי במהלך הארוחה מוזעקים עובדי ניקיון, לפי הצורך על מנת לסלק כל מפגע בטיחותי שנוצר.

אכן, לו היה בית המלון מביא עדים ומוכיח מה היו הנהלים אצלו, כיצד אלה יושמו באותו ערב וכי פעל באופן סביר למנוע נזק מסוג זה, אפשר שהיה מפריך את הטענה בדבר אחריותו. שכן, בית מלון אינו יכול להיות אחראי על כל מפגע שנוצר רגע לפני הפגיעה, כאשר לא היה זמן סביר ואפשרות טובה לטפל בעניין. אולם, לא כך במקרה שלנו. כאמור, אחראי חדר האוכל לא הובא. לא פורט כמה עובדים היו, באיזה עמדות הם היו, מי אמור היה לזהות וכיצד יכלו לטפל בשלולית שנוצרה, וכד'. לפיכך, יש לקבוע כי הימצאותה של השלולית הוכחה, אך לא הוכח כי הנתבעת נקטה בכל הפעילות הנדרשת למנוע נפילה.

יש לציין כי לא יכול להיות ספק בדבר אחריות הכללית של הנתבעת, מושגית וקונקרטית, לשלומם של האורחים במלון. ידוע בפסיקה, שיש חובה למנוע סכנת החלקה במקומות ציבוריים, ובמיוחד במקומות המועדים לכך באופן טבעי, כגון מטבח, חדר אוכל, בריכה, אמבטיה או בעת ניקיון השטחים הפתוחים לציבור. 

בנסיבות אלה, כאשר התובעת הוכיחה את נסיבות הפגיעה והנתבעת לא הראתה אילו פעולות עשתה על מנת לשמור על האורחים מפני החלקה במטבח, אין מנוס מקביעה כי התובעת נפגעה בשל רשלנותה של הנתבעת.

הנזק

לעניין היקף הנזק, נתבעת טוענת כי התובעת מנועה מלהוכיח כל דבר שברפואה בהעדר חוות דעת רפואית. אין לקבל טענה זו. בית המשפט לתביעות קטנות אינו כפוף לדיני הראיות הרגילים בדיוק כדי לאפשר לאנשים פרטיים להוכיח נזקים שהיקפם אינו גדול, בהליך פשוט וזול. אכן, לו הייתה התובעת משקיעה בחוות דעת רפואית, הייתה נפתחת בפניה הגישה לבית משפט השלום. אולם, אז גם הייתה יכולה להעמיד את הנתבעת בסיכון לסכומי תביעה גבוהים בהרבה.

במקרה דנן, התובעת הציגה מסמכים רפואיים מהם עולה כי כבר בבית המלון התלוננה על פגיעות רבות עקב הנפילה. הרופא שבדק אותה ראשון מצא המאטומות גדולות בזרוע, רגישות בולטת בצלעות הגב, כאשר התובעת התלוננה שמתעוררת מכאבים בעת נשימה. לאחר מכן התובעת ממשיכה עם תלונות דומות ונוספות בקופת חולים. כאבי ידיים, קושי לאחוז, כאבים בעת נשימה, ועוד. מיפוי עצמות הראה ממצא שיכול להתפרש גם באופן אחר, אך גם מתיישב עם חבלה. התובעת הופנתה לפיזיותרפיה, ואף קיבלה ימי מחלה לא מעטים. התובעת המשיכה להתלונן בפני רופאים ולחפש מזור לכאביה גם לאחר שכבר סיימה את תקופת המחלה וחזרה לעבודה.

נוכח כל האמור, יש לקבוע כי לתובעת נגרם בנפילה כאב של ממש וכן נגרמו קשיי תנועה ואיטיות. זאת, בהתאם למסמכים הרפואיים שהציגה. 

לאחר הדיון נינתה לתובעת ארכה להגיש אישורים נוספים לאישורים שצרפה לכתב התביעה, בדבר מספר ימי ההיעדרות שלה בתקופה הרלוונטית. הנתבעת קיבלה את המסמך, ולמרות שבית המשפט אפשר תגובה, בחר שלא להגיב. 

למרות כל האמור, לא אוכל לקבוע כי לתובעת יש נכות הממשיכה לאחר התקופה של אי כושר עבודה. זאת, בהעדר חוות דעת רפואית מסורת הקובעת בבירור כי קיימת נכות. הנטל על התובעת להוכיח קיומה של נכות ולא אוכל לקבוע כי זו הוכחה.

אשר על כן, אני פוסק לתובעת את הנזקים הבאים: