פסק-דין בתיק תק 10480/01

1.         בתביעה שבפני עותרים התובעים לתשלום הנזקים התוצאתיים שנגרמו להם בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 4/1/01, בין מכוניתו למכונית  שבבעלות נתבע 1.

2.         מכתב התביעה עולה, כי בתאריך האמור נהג מר כפיר אורי (להלן "הנהג") במכונית שבבעלות התובעים בכביש איילון דרום, בנתיב הימיני, במהירות ממוצעת של כ- 85 קמ"ש.

            אותה עת נהג הנתבע 1 (להלן - "הנתבע") במכוניתו בנתיב שלשמאלו.

בהגיע הנתבע בסמוך לפני מחלף לה -גרדיה הסיט את מכוניתו ימינה, חסם את נתיב נסיעת הנהג וכתוצאה מסטייה זו התרחשה התאונה.

מכונית התובעים נפגעה בחזית ימין - כעולה מתמונות הנזק אשר צורפו לתיק.

לטענת התובעים, בנסיבות המתוארות לעיל, האחריות לתאונה ולתוצאותיה רובצות על כתפי הנתבע ובשל כך הינם עותרים לחייב את הנתבע וחברת הביטוח בה הוא מבוטח (הנתבעת 2) לשלם להם את הנזקים שנגרמו להם.

3.         מנגד, טוענים הנתבעים, כי האחריות לתאונה ולתוצאותיה רובצת על כתפי הנהג הואיל וזה האחרון לא שמר מרחק כנדרש על פי הדין.

            הגם שאין מחלוקת, כי הנתבע הסיט את מכוניתו מהנתיב השמאלי לימני, טוענים הנתבעים, כי אילו היה הנהג שומר מרחק כנדרש, התאונה לא היתה מתרחשת הואיל ויכול היה לבלום את מכוניתו מבעוד מועד ולמנוע התאונה.

            לדברי הנתבע, התאונה התרחשה עת היה עם מכוניתו על אי התנועה המצויה מימין לכביש, כך שהנהג צריך היה להבחין במכוניתו מבעוד מועד.

4.         אחר שבחנתי את טענות הצדדים, בחון היטב, באתי לכלל מסקנה, כי אין ממש בטענות הנתבעים ויש לדחותה על הסף.

א.         אין חולק, כי הנתבע הסיט את מכוניתו מהנתיב השמאלי - בו נסע - לנתיב הימני, זאת כדי לעצור את מכוניתו באי התנועה המצויה שבימין הכביש.

            משהודה הנתבע בעובדה האמורה, מוטלת עליו חובת זהירות מוגברת המחייבת אותו לבצע את הסטייה בלא להפריע לעוברי דרך אחרים.

            וזו לשון תקנה 41 לת"ת: "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה... ולא יסטה מקו נסיעתו אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה מבלי להפריע את התנועה ומבלי לסכן אדם או רכוש" (ההדגשות שלי - ח.ט.).

            הנה כי כן, התקנה אוסרת סטייה מנתיב נסיעה וזו תהא מותרת אך אם הנהג יכול לבצעה בבטחה ובלא להפריע לעוברי דרך אחרים.

            אין כל ספק כי הנתבע בסטייתו מהנתיב השמאלי לימני, עשה כן שלא בבטחה וברי, כי הפריע לתנועת כלי הרכב אשר נסעו בנתיב הימני ובכלל אלה  לנהג מכונית התובעים.

            אילמלא סטה הנתבע מנתיבו לנתיב הימני התאונה לא היתה מתרחשת כלל.

            מכאן, שהאחריות לתאונה ותוצאותיה רובצת כולה לפתחו של הנתבע.

ב.         לא מצאתי ממש בטענות הנתבעים כאילו מוטלת היתה חובה כלשהי על הנהג הואיל וזה האחרון לא שמר מרחק.

            אין לטענה זו שחר.